הון-עבודה

ההון הוא משאב מרכזי שבלעדיו אי-אפשר להתחיל בתהליך הייצור. במילים אחרות, ההון חיוני לשם קיומה של פעילות הקרויה עבודה; זו מניעה תהליך שבסופו נוצרים סחורות ומוצרים. תיאוריות ניאו-ליברליות מבליטות את תפקידו של ההון בקידומה של החברה. ההון הוא הדלק שמניע את גלגלי המכונה הכלכלית, גורם לתהליך הייצור להתרחש ומביא לשגשוג כלכלי באמצעות הגדלת המכירות (Hilferding, [1910] 1981). להון שמור מקום מיוחד בתיאוריות של גלובליזציה. בעידן הגלובלי ההון משנה את פניו. הוא אינו קשור לטריטוריה מסוימת או למקום נתון. ההון הרב-לאומי, המאפיין את הקפיטליזם המאוחר, אינו מחויב למקום אלא לרווח הגואה; הוא מוכן לשנות את מקומו בהתאם לסיכויים המשתנים של הרווח. "ההון הנודד" נוטש מאחוריו נאמנויות ישנות (כגון נאמנויות לאומיות) ותר אחר שווקים זולים שבהם יוכל להשקיע כדי לקדם מטרות יצרניות או פיננסיות (ע"ע לאומי/פוסט-לאומי).

טענת הנגד המבקרת תהליכים אלה מבליטה את הסכנה הנובעת מתהליך הניתוק בין ההון לבין גורמי הייצור האחרים: עבודה ואדמה. ניתוק ההון מן הממד הטריטוריאלי מפקיע את הגורם המרכזי הזה מתהליך הייצור הקונקרטי, המתמקד בהפקתם של מוצרים ממשיים. ההון עובר אפוא ניתוק מתהליך העבודה (תהליך הייצור) ומן המקום של הייצור (האדמה); הפועל מוצא את עצמו במצב של ניכור כלפי עמל כפיו והסחורות שהוא מפיק. הסחורות הן עתה פרי של מאמצי ייצור פרגמנטריים המתרחשים ברחבי העולם. במשנה החדשה, ששורשיה מרקסיסטיים, תשומת הלב תמוקד בעבודה (Mandel, 1972). זו תוצג כמשימה הומניסטית, שאותה נוטלים על עצמם בני אדם שלמים ולא רק "גורמי ייצור" אנונימיים, עושי דברו של ההון. בתפיסה ביקורתית רחבה, ההון נתפס כמשאב המקבע יחסים חברתיים, ועל כן אין להגביל את קיומו רק לתחום הפורמלי של הכלכלה (ביכלר וניצן, 2001).

California's Gold Rush Miners