קלוז אפ, תקריב
צילום תקריב, בדרך כלל של פני אדם. יסוד רווח בתקשורת החזותית ומאפיין מרכזי של תרבות המדיה והראווה העכשווית. תחביר חזותי, קולנועי וטלוויזיוני היוצר דימוי של תשוקה. מכשיר אסתטי המבטיח גילוי של סודות ושקרים. הפנים האנושיות זוכות להבלטה מיוחדת; הקלוז-אפ חושף את צפונותיהן. הפנים המוגדלות על המסך, מעבר לכל פרופורציה אנושית, יוצרות אפקט החושף את הלא-מודע. הן מצויות בתנועה מתמדת: אפשר "להסביר פנים", "לגָלות פנים", "להסתיר פנים", לערוך "קבלת פנים". אף כי אנו מתקשים לראות את פנינו, הרי עבור מבטו של הזולת הפנים הן האובייקט הראשון באמצעותו הוא מזהה את האינדיווידואליות שלנו.
… קיראו עוד
יצירה: אתיקה והאינסופי: שיחות עם פיליפ נמו (עמנואל לוינס 1982)|הולדת אומה (דיוויד גריפית' 1915)|היה שלום: לעמנואל לוינס (ז'ק דרידה 1997)|הפסיון של ז'ן דארק (קרל דרייר 1928)|מסך קסם: כרונולוגיה של קולנוע ותחביר (ענר פרמינגר 1995)|פנים כשדה קרב: ההיסטוריה הקולנועית של הפנים הישראליות (יגאל בורשטיין 1990)|שוד הרכבת הגדול (אדווין ס. פורטר 1903)