אפיסטמה
Episteme
משטר המשמעות אשר מכונן את השיח שמייצר את המדע של התקופה ואת השיטות הפורמליות השולטות בה. האפיסטמה מבטאת את אופני ההבניה האידאולוגיים הקודמים לידע האובייקטיבי של התקופה: כוחות שמחוללים ומכוונים את תנאי ההכרה, את האפיסטמולוגיה שלה. מונח המזוהה עם הגותו המוקדמת של מישל פוקו (Foucault).
האפיסטמה היא מונח המציין ייצוג ספציפי, דינמי ומשתנה של ידע לאורך ההיסטוריה (ע"ע היסטוריציזם חדש). המונח מופיע אצל מישל פוקו בהארכיאולוגיה של הידע (פוקו, [1969] 2005), שם הוא מציין מערכת כוללת של יחסים היוצרים את אחדותה של תקופה.
תורת האפיסטמות של פוקו מערערת על מודל של ידע ליניארי וסיבתי ויוצרת פרגמנטציה של הרצף ההיסטורי: ההיסטוריה נחשפת כמערכת של מוטציות וזעזועים במעבר מאפיסטמה לאפיסטמה. הידע נחשף כמערכת דינמית של שינויים העוברים תהליך מתמיד של היסטוריזציה (Historicity). כדי להדגים תפיסה זו אפשר להביא את דיונו של פוקו בהמילים והדברים (Foucault, [1966] 1970). פוקו מצביע על ראשית המודרניות (המאה ה-17) כתקופה שבה הרצון לסדר, למיון, לקִטלוג של הניסיון האנושי מגיע לידי הבשלה בשטחים מגוונים. לתפיסתו, האפיסטמה של ה"סדר" מתארת את הידע שנצבר באמצעות משטר הייצוג המתאפיין ב"רצון לסדר" (ע"ע כוח, כוח-ידע) (Foucault, 1989). אפיסטמה זו עומדת ביסוד כמיהתה של התקופה לשפה אוניברסלית שתייצג באופן רציונלי, ניתן לשליטה, את מורכבותו של הניסיון האנושי (לוי, 1976: 178-143).
מכאן לאן?
מקורות
לוי, ז' 1976: סטרוקטורליזם, בין מתודה לתמונת עולם, תל אביב: ספרית פועלים, עמ' 178-143.
פוקו, מ' [1969] 2005: הארכיאולוגיה של הידע, תרגום: א' להב, תל אביב: רסלינג.
Foucault, M. [1966] 1970: The Order of Things: An Archaeology of the Human Sciences, New York: Pantheon Press.
— 1989: Live, trans. J. Johnston, New York: Semiotext(e).
תאור / מקור התמונה:
מפת מידבא