אנומיה
Anomie
מונח המזוהה עם הסוציולוג אמיל דורקהיים (Durkheim). על-פי דורקהיים, ההתנסות המודרנית היא התנסות בעולם אשר רוקן מנורמות ומחוקים מחייבים. עולם מעורער זה שוב אינו יכול לספק מסגרת מגוננת ומדריכה החיונית לאינטראקציה חברתית. בעולם בלתי יציב, האושר האנושי, שהוא פרי ההתאמה בין שאיפות אינדיווידואליות לבין מבנה חברתי, אינו אפשרי עוד.
אנומיה הוא מושג מפתח בסוציולוגיה המודרנית. אמיל דורקהיים, אבי הגישה הפונקציונליסטית בסוציולוגיה, מגדיר את המושג כהיעדר קוהרנטיות בין שאיפות הפרט לבין מבנה חברתי מעורער ודיפוזי שמונע את הגשמתן. כפועל יוצא מכך נפגמת השאיפה הטבעית לאושר אישי (Durkheim, [1897] 1952). בשעה שהמסגרות והנורמות החברתיות מתערערות – למשל על-ידי התגברות הנטייה לאינדיווידואליזם, או על רקע לחצים קפיטליסטיים הדוחפים לצמיחה כלכלית מהירה – נוצרת אי-התאמה בין אמצעים לבין מטרות. התוצאה היא מבוכה וחרדה: אי-יכולת להיערך בתוך זמן קצר למצבים של אי-יציבות: סולם הערכים והנורמות הישנים כבר נפל, אך טרם נוצר סולם אחר שיתפוס את מקומו (Haralambos, 1989). התוצאה הנפשית של התהליך היא אווירת הסטרס והלחץ המתמיד שבה חי האדם המודרני.
בעקבות התיאוריה של דורקהיים, הציע ר"ק מרטון (Merton, 1968) תיאוריה כללית של סטייה חברתית: פרטים בתוך החברה מרגישים כי נוצר קונפליקט בין הערכים הכלליים של החברה לבין הערכים הפרטיקולריים של הקבוצה שאליה הם שייכים. במקרה כזה עשויות לצמוח פרקטיקות של סטייה חברתית, כגון גניבה, במטרה להשיג מטרות נורמטיביות (Orru, 1987; Lukes, 1969). היבטים מסוימים של תרבות הפשע מונהרים על-ידי תיאוריה זו.
מכאן לאן?
Durkheim, É. [1897] 1952: Suicide, A Study in Sociology, trans. J. Spaulding and G. Simpson, London: Routledge and Kegan Paul.
— [1893] 1983: Division of Labour in Society, trans.W. P. Halls. Basingstoke: Macmillan.
Haralambos, M. 1989: Sociology: Themes and Perspectives, London: Bell and Hyman.
Lukes, S. 1969: "Alienation and Anomie", in: Laslett, P. and Runciman, W. G. (eds.), Philosophy, Politics and Society, Oxford: Blackwell.
Orru, M. 1987: Anomie: History and Meaning, London: Allen & Unwin.
תאור / מקור התמונה:
fotolia_1177776