פורדיזם/פוסט-פורדיזם

Fordism/Post-fordism

זמנים מודרניים (Modern Times) 1936. במאי צ'ארלי צ'פלין (Chaplin)

מונחים המתארים שלבים בהתפתחות הקפיטליזם. את המונח "פורדיזם" (על שמו של יצרן הרכב האמריקאי הנרי פורד) טבע הפילוסוף המרקסיסטי אנטוניו גרמשי (Gramsci). הוא מתאר את הקפיטליזם הקלאסי כשיטה כלכלית המבוססת על פס ייצור. כדי ליצור רציונליזציה ומקסום של רווחים יש ליצור סטנדרטיזציה של תהליך הייצור: פועלים בלתי מיומנים יבצעו רצף אוטומטי של פעולות חוזרות בתוך פרקי זמן מוגבלים (שאותם מאפשרת התנועה האיטית של פס הייצור). התוצאה היא הפקעת המוצר השלם מרשותו של העובד, ניכורו לתהליך העבודה וניכוס המיומנויות שלו על-ידי מנהלי עבודה ומהנדסי ייצור. שינוי בתנאים הכלכליים בשנות השבעים של המאה ה-20 מסמן מעבר למשטר ייצור חדש הכולל פרגמנטציה בתהליך העבודה, פיצול הייצור למקומות ולזמנים שונים ועוד. משטר הייצור החדש – הפוסט-פורדיזם – תואם את רוח הקפיטליזם המאוחר והגלובליזציה. משטר זה יוצר נתק בין גורמי הייצור המרכזיים – ההון והעבודה. ההון שוב אינו מחויב למדינת הלאום והוא נודד בין השווקים על-פי צרכים של כדאיות. כוחה היחסי של העבודה יורד מול עלייתו של ההון. התוצאה היא כינונה של מדיניות ניאו-ליברלית שעיקריה הם הפרטה, ליברליזציה של ההון והשווקים, דה-רגולציה משקית, צמצום שירותי הרווחה וירידה בכוחם של העובדים. התוצאה החברתית ניכרת לעין: העמקת הפער המעמדי והחרפת אי-השוויון החברתי.

המונח "פורדיזם" מופיע לראשונה אצל אנטוניו גרמשי במאמרו "אמריקניזם ופורדיזם" (Gramsci, [1929-1935] 1971: 277-318). המונח זכה לפיתוח נוסף בהגותם של כלכלנים ניאו-מרקסיסטיים (Lipietz, 1987). האחרונים הדגישו שתי מגמות מרכזיות:

  • משטר של גידול ההון ומקסום הרווחים.
  • צורות של רגולציה ופיקוח שנועדו לשכנע סוכנים כלכליים לפעול בהתאם לציפיותיו של משטר ההון.

מגמות אלה באו לידי ביטוי בפילוסופיה של פס הייצור, שאותה הנהיג יצרן המכוניות הנרי פורד בתחילת המאה ה-20. פס הייצור נחשב לסיפור הצלחה גדול: פורד הוביל להוזלת הייצור, שילם משכורות גבוהות לפועלים, עודד שיתוף פעולה בין העובדים להנהלה ויצר אווירה פסיכולוגית נוחה שקשרה את העובדים למפעל ולבעליו. תהליך זה, שכונה לימים "פורדיזם", יצר זיקה קרובה בין משתנים שונים. קו הייצור נועד למרב רווחים ולהגדיל את ההון באמצעות שיתוף הפעולה הכלכלי והפסיכולוגי של הסוכנים הכלכליים, קרי הפועלים. הפועלים שעמדו ליד קו הייצור והתבקשו לבצע פעולה החוזרת על עצמה ברצפי זמן מוגבלים הפכו לאובייקטים סבילים המשרתים את פס הייצור (Assembly Line). הניכור של העובדים לתהליך העבודה, ההפקעה של המוצר המוגמר מאחיזתם, העברת ההחלטות החשובות לדרג המנהלים ומהנדסי הייצור – כל אלה הולידו "Fordman" קלאסי: אדם כנוע המשרת את האינטרסים של הקפיטליסט. ואולם מדיניותו המתוחכמת של הנרי פורד עודדה את הפועלים לרכוש את המוצרים שהרכיבו (כמו מכונית מודל T המפורסמת), וכך קשרה אותם כלכלית ונפשית למפעל. מדיניות זו יצרה מעין "קפיטליזם קהילתי", שמנע תחושות של ניצול ובלם אפשרויות של מאבק מעמדי.

המונח "פוסט-פורדיזם" מתאר את השינויים שחלו בתהליך הייצור החל משנות השבעים של המאה ה-20: האמרת מחירי הנפט, עלייה בעלות תעריפי הייצור, נדידת העבודה לארצות המזרח (בעקבות עלויות זולות) ועוד. בעידן הפוסט-פורדיסטי נוצר מודל חדש, ואיתו צמח גם דגם של איש עבודה חדש: עובד מיומן המצטיין ביכולת של ניידות, גמישות ואלתור. דגם זה, שהתאים יותר למסורת היפנית של "מעגלי איכות", יצר מציאות קפיטליסטית חדשה, שהיתה שונה מן הפורדיזם הקלאסי. מציאות זו, שתיאורטיקנים של התרבות כגון דניאל בל, פרדריק ג'יימסון, ודיוויד הרווי הגדירו כקפיטליזם מאוחר (Boyer and Durand, 1997; Amin, 1994; Harwey,1989; Bell, 1973), השתלבה בתהליכי הגלובליזציה וינקה את ההיגיון התרבותי-כלכלי שלה מן הפוסטמודרניזם (ג'יימסון, [1984] 2002). התוצאה היתה פרגמנטציה של תהליך העבודה ופיצול סימבולי בחוויה האנושית של תהליך הייצור: ניתוק המוצר מחוויה של אחדות מקום-זמן.

פוסט-פורדיזם איננו "שלב הכרחי" בקפיטליזם – שלב שאין ממנו מנוס. מדובר למעשה בהחלטה פוליטית (רם, 2004: 31-16; פילק, 2004: 56-34). החלטה זו פועלת בשירותם של בעלי ההון והופכת את העבודה הבלתי מאורגנת והניידת לגורם משני בתהליך הייצור. מגמה זו, העולה בקנה אחד עם נטיות ניאו-ליברליות, מגבירה את עוצמתו של הקפיטליזם המערבי (הנשלט על-ידי הכלכלה והתרבות האמריקאיות) ומחלישה את מעמדן של מדינות העולם השלישי. אלה נתבעות באופן קטגורי להתאים את עצמן למשטר העבודה הפוסט-פורדיסטי. התוצאה של מהלכים אלה היא התרחבות הפערים בין המדינות והתגברות אי-השוויון המעמדי בתוך המדינה גופה.

ביקורת המודל הפוסט-פורדיסטי עשויה להוביל לדגמים אנושיים יותר של קפיטליזם. דגמים אלה מנסים להביא לידי התאמה בין הצורך בצמיחה לבין מחויבות לסולידריות חברתית. פוסט-פורדיזם רדיקלי אמנם עשוי להיטיב עם שכבה צרה של בעלי הון, אך גם לפרק את הבסיס לקולקטיביות, לשיתוף פעולה אזרחי, לתחושת מוכרות ולמחויבות קהילתית (ע"ע הפרטה ; שמרנות, שמרנות חדשה). בנוסף, ראוי לזכור כי ביקורת המודל הפוסט-פורדיסטי אינה עוסקת רק בצמצום הפערים הכלכליים בחברה אלא אף שואפת לתיקון ערכי ותרבותי. תיקון זה, המוצע על-ידי הפוליטיקה של הזהויות (הכרה בשוני ובאחרות התרבותית [Taylor, 1992]), ראוי לו שיצטרף לתיקון הכלכלי כדי ליצור תשתית לחברה צודקת ואנושית יותר בימינו (פרייזר, 2004: 297-270; Young, 1992).

מקורות

ג'יימסון, פ' [1984] 2002: פוסטמודרניזם או ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר, תרגום: ע' גינצבורג-הירש, תל אביב: רסלינג.

פילק, ד' 2004: "ישראל מודל 2000: פוסט-פורדיזם ניאו-ליברלי", בתוך: פילק, ד' ורם, א' (עורכים), שלטון ההון: החברה הישראלית בעידן הגלובלי, ירושלים: הקיבוץ המאוחד, מכון ון ליר, עמ' 56-34.  

פילק, ד' ורם, א' (עורכים) 2004: שלטון ההון: החברה הישראלית בעידן הגלובלי, ירושלים: הקיבוץ המאוחד, מכון ון ליר.

פרייזר, נ' [1995] 2004: "דילמות של צדק בעידן 'פוסט-סוציאליסטי'", בתוך: פילק, ד' ורם, א' (עורכים), שלטון ההון: החברה הישראלית בעידן הגלובלי, ירושלים: הקיבוץ המאוחד, מכון ון ליר בירושלים, עמ' 297-270.  

רם, א' 2004: "הפערים החדשים: קפיטליזם גלובלי, פוסט-פורדיזם ואי-שוויון", בתוך: פילק, ד' ורם, א' (עורכים), שלטון ההון: החברה הישראלית בעידן הגלובלי, ירושלים: הקיבוץ המאוחד, מכון ון ליר, עמ' 33-16.  

 

 

Amin, A. (ed.) 1994: Post Fordism: A Reader, Oxford: Blackwell.

Bell, D. 1973: The Coming of Post-industrial Society: A Venture in Social Forecasting, New York: Basic Books.

— 1976: The Cultural Contradiction of Capitalism, London: Heineman.

Boyer, R. and Durand, J. P. (eds.) 1997: After Fordism, Basingstocke: Macmillan.

Gramsci, A. [1929-1935] 1971: "Americanism and Fordism", in: Selections from the Prison Notebooks, ed. and trans. Q. Hoare and G. Nowell, London: Routledge, pp. 277-318.

Hall, S. 1991: "Brave New World, The Debate about Post-Fordism", Socialist Review, 21 (1), pp. 57-64.

Harvey, D. 1989: The Condition of Postmodernity: An Enquiry into the Origins of Cultural Change, Cambridge, MA and Oxford: Blackwell.

Lipietz, A. 1987: Mirages and Miracles: The Crises of Global Fordism, London: Verso.

Taylor, C. 1992: Multiculturalism and "The Politics of Recognition": An Essay, with commentary by A. Gutmann (ed.), S. C. Rockefeller, M Walzer and S. Wolf. Princeton: Princeton University Press.

Young, I. M. 1990: Justice and the Politics of Difference, Princeton: Princeton University Press.

 

 

תאור / מקור התמונה:

זמנים מודרניים (Modern Times) 1936. במאי צ'ארלי צ'פלין (Chaplin)

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×