גוף נטול איברים

Body Without Organs

The Strange Encounter of Kant and Deleuze. http://deleuzeatgreenwich.blogspot.co.il/2007/03/strange-encounter-of-kant-and-deleuze.html

מונח המזוהה עם הפילוסופים הפוסט-סטרוקטורליסטים ז'יל דלז (Deleuze) ופליקס גואטרי (Guattari), אף שמקורו אצל התיאורטיקן והמחזאי אנטונן ארטו (Artaud). גוף זה הוא מעין לוח חלק, מישורי, שזרימת התשוקה עוברת בו בחופשיות. איברי הגוף הם מרכזים עוצמתיים עצמאיים שאינם פועלים במתואם. הם אינם מהווים "אורגניזם" שלם הפועל לשם תכלית נתונה. הגוף נטול האיברים הוא אפוא מטאפורה לאינטנסיביות של התשוקה האימננטית, זו הפועלת לשם עצמה. המודל מבטא פוליטיזציה של התשוקה. זוהי פעילות מודעת הניצבת מול מנגנונים דוגמת הקפיטליזם, המעקרים את התשוקה האינדיווידואלית מיסודה.

הגוף נטול האיברים הוא מטאפורה המתארת תשוקה פנימית של הגוף הצורך את עצמו ומייצר מוצרי תשוקה הנקלטים, בתורם, בתוכו. זוהי מכונה הניזונה מחולייתה; אין בה התחלה, אמצע וסוף; אין "מטרות", "יעדים" או "שיאים". יש בה רק "מישורים" (המישור הוא תמיד "באמצע"). הגוף נטול האיברים מבטא את האינטנסיביות ואת העוצמה של התשוקה הנעה מעצמה אל עצמה. לפנינו מודל מולטי-ליניארי, רב-כיווני, המתנגד לכל סדירות ומבניות המתגלמות במושג "אורגניזם". הגוף נטול האיברים אינו מנוגד לאיבריו; הוא מנוגד רק לגוף המאורגן המאופיין באחדותו ובכוליותו. דלז וגואטרי מתארים מודל זה בספרם אלף מישורים: קפיטליזם וסכיזופרניה (Deleuze and Guattari, [1980] 1988: 149-167). הם אינם רואים בגוף זה מושג, אלא "פרקטיקה של עוצמות" (Ibid: 150). הגוף מאפשר לריבוי רב העוצמה לעבור, לזרום דרכו. בכך הוא מחולל תהליך של דה-טריטוריאליזציה ופירוק של רצפים. האורגניזם, הבנוי כמערכת לוגית של סיבה/תוצאה, ראשית/אחרית, אנרגיה/סיפוק, משנה את פניו והופך למבנה "שטוח" שאינו חותר ליעד כלשהו, מבנה המתקיים בתוך תשוקתו הפנימית.

בניגוד למודל הפרוידיאני, הרואה בתשוקה תנועה לעבר אובייקט חיצוני, המודל המוצע מתאר תשוקה הממוקדת בעצמה. המודל הפרוידיאני רואה בתשוקה האוטו-ארוטית שלב רגרסיבי בהתפתחות; ואולם המודל של דלז וגואטרי רואה בתשוקה האוטרקית סימן לעוצמה המרוכזת בעצמה. איברי התשוקה אינם נעלמים, ואולם פעולתם היא מקרית, קונטינגנטית, בלתי מתואמת, חסרת רצפים לוגיים. האיברים אינם אלא זרמים, עוצמות המיוצרות על-ידי פרקטיקות של תשוקה. המודל הפרוידיאני תאר את התשוקה כחֶסֶר, כאיווי לא מודע, כהיעדר המחפש לעצמו תחליף אדיפלי, ואילו העמדה המוצעת כאן מדגישה את "גופניותו" של הגוף. היא מבליטה את ביצועי הגוף הבאים ליד ביטוי באמצעות הפעילות האינטנסיבית הרב-כיוונית של התשוקה. תשוקה מסוג זה, המבקשת לצרוך את עצמה, מוצגת כפתרון אלטרנטיבי לניסיון הפסיכואנליטי הקלאסי לשלוט בה, לכוון אותה ליעדים מוגדרים, לרתום אותה לטובת התפקוד הרציונלי, העקר, של הגוף כמכונה לוגית.

למטאפורה "גוף נטול איברים" משמעויות פוליטיות ישירות הנוגעות לאופן הזרימה של תשוקה-הון בעידן הקפיטליזם. האחרון מבקש להפקיע את התשוקה משימושיה האינדיווידואליים ולכוונה אל ייצוגיה האידאולוגיים. האם ניתן לדמות אפוא את הזרימה החופשית של ההון בעידן הקפיטליזם הגלובלי לזרימה החופשית של התשוקה בגוף נטול האיברים? דומה כי הקפיטליזם מבקש לכוון באופן אידאולוגי את התשוקה תוך ייצוגה בזרם ההון. ההון בולע את תפוקתן של מכונות התשוקה ומטמיע אותה בתוך מבנה-העל שלו (ע"ע מרקסיזם); התפוקה הליבידינלית נבלעת בתוך המערכת שהקפיטליזם מכונן. תכליתה היחידה של השיטה היא לתמוך בעצמה, כלומר לייצר רווחים והשקעות חדשות ולא לאפשר לתשוקה האינדיווידואלית (איברי הגוף כעוצמות פרגמנטריות) לשבש את התוצאה. בעידן הגלובליזציה מתרחש אפוא תהליך התומך בדה-טריטוריאליזציה של ההון. פירוק מעין זה נשלט על-ידי הרצון התכליתי להתרחבות, לצמיחה, לשליטה בשווקים רבים ככל האפשר. מגמה זו מסמנת ניגוד אירוני לגוף נטול האיברים שעניינו תשוקה אנרכית, רב-כיוונית, המתמקדת בגוף הפיזי, האינדיווידואלי, המתענג (ע"ע כלכלה ליבידינלית).

החשיבה של דלז וגואטרי חותרת בהתמדה לערער על השפה כמערכת לוגית המתאפיינת במבנה, תפקוד ומנגנון פעולה ליניארי. החלופה המוצעת היא מודל אחר של חשיבה: חשיבה "אנטי מבנית" שמזכירה בתצורתה "נחיל" (swarm). הנחיל הוא זירה שטוחה ופתוחה המאפשרת תנועה רב-כיוונית, בלתי צפויה ומאולתרת; זו מבקשת להגיע ליעדים שאינם קבועים מראש. במטאפורה פילוסופית זו ניתן לעשות שימוש פוליטי-אסטרטגי מובהק. זוהי פרקטיקה טרוריסטית המערערת את מבנה החשיבה של האויב משום שהיא אינה מבוססת על תורות לחימה מוכרות.

שדה הלחימה שבו תורגלה התיאוריה היה מבצע "חומת מגן" שערך צה"ל בערים שונות ביהודה ושומרון, בחודשים מרץ-מאי  2002, ובמיוחד בקסבה של שכם. שם לא נוהלה הלחימה על פי התפיסה הקלאסית המדברת על "טיהור" הרחובות מלמטה, תוך שליטה וחיפוי מן הגגות (מלמעלה). תנועת הכוחות התבצעה על ידי מעבר דרך קירות הבתים. לתנועה זו יוחס אפקט של חרדה ודיס-אוריינטציה בצד הפלסטיני. הצבא, שהגיח "מן הקירות", הפך לצבא רפאים המצוי בכל מקום ובשום מקום בעת ובעונה אחת. כך מומשה "אסטרטגיית הנחיל", האסטרטגיה של הגוף נטול האיברים (ויצמן, 2008: 86-60). אירונית היתה העובדה כי תיאוריה שבבסיסה העצמת החלש והתנגדות לכוח ממסדי ברוטלי, נוכסה על ידי צבא סדיר, שנקט זאת הפעם בטקטיקה של "פירוק" כמנוף לדיכוי החלש.

מקורות

ויצמן, א' 2008: "ללכת דרך קירות" (מסה), תרגום: א' ברויר, מטעם, 15, ספטמבר 2008, עמ' 86-60. 

Deleuze, G. and Guattari, F. [1972] 1983: Anti-Oedipus: Capitalism and Schizophrenia, trans. R. Hurley, M. Seem, and H. R. Lane, Minneapolis: University of Minnesota Press.

— [1980] 1988: A Thousand Plateaus: Capitalism and Schizophrenia, trans. B. Massumi, Minneapolis: Minnesota University Press.

תאור / מקור התמונה:

The Strange Encounter of Kant and Deleuze. http://deleuzeatgreenwich.blogspot.co.il/2007/03/strange-encounter-of-kant-and-deleuze.html

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×