אובדן הילדות

במהלך חייו רוכש הפרט, באמצעות סוכני חִברות שונים (הורים, בית הספר וכדומה), אמונות, דעות ואופני התנהגות אשר הופכים אותו לחלק מן החברה ומסייעים לו לפעול בתוכה בהצלחה. בתהליך זה שמור לאמצעי התקשורת מקום מיוחד, וזאת משני טעמים: (א) בניגוד לסוכני החברות המסורתיים, אמצעי תקשורת ההמונים מלווים את הפרט לאורך כל חייו; (ב) אמצעי התקשורת מנכסים לעצמם באופן שיטתי תפקידים שאותם מילאו בעבר סוכנים אנושיים.

החשיפה לטלוויזיה אינה מותנית בידע מוקדם כלשהו, אינה מחייבת מחשבה מעמיקה ואינה בוררת את קהל הצופים בה (פוסטמן, 1986). ילדים, שבעבר היו קבוצה מובחנת מן המבוגרים, חשופים כיום לאמצעי התקשורת, המגלים להם טרם זמנם את סודות עולם המבוגרים; כך איבדה הילדות ממובחנותה בעולם הטכנולוגי של ימינו. דוגמה לעניין זה הן אופרות הסבון והטלנובלות. סוגות אלה מציגות עולם רגשי פשטני, המנותק מן הריאליה החברתית-פוליטית. אופיו של המדיום הטלוויזיוני, המעודד צריכה חסרת מעצורים וסיפוק מיידי ומתחרה על תשומת לבו של הצרכן הצעיר, מביא להזנחתם של ערכים חשובים כגון מורכבות, הטרוגניות, מעורבות חברתית ומחויבות פוליטית (כספי, 1996).

שאלת אובדן הילדות מעסיקה מחנכים, אנשי רוח ותקשורת בעולם הרחב. במוקד הדיון עומדת סוגיית האלימות הגואה בקרב הנוער. נעשו כמה ניסיונות להתמודד עם הבעיה. בארצות הברית התקבל חוק המחייב רשתות טלוויזיה לדרג את סרטיהן לפי רמת האלימות והמין שהם מציגים, על מנת לאפשר "סינון" של צפיית הילדים. עם זאת, כאשר מדובר בחדשות, הנתפסות כמציאותיות, קשה מאוד, ולמעשה כמעט בלתי אפשרי, למנוע מילדים להיחשף לחומרים הטעונים הנגלים על מסך הטלוויזיה (ניב, 1994; פלדמן, 1994; קופפר, 1996) או המחשב (ע"ע אינטרנט). התקשורת, העוסקת במציאות אלימה, בבידור ובחדשות גם יחד, יוצרת תמונה מעוותת של העולם ומציגה אותו כמקום אכזרי ומסוכן הרבה יותר מכפי שהוא (ע"ע אינפוטיינמנט). חשיפה לתוכני אלימות ופשע מרובים מקהה את הרגישות לעוול או לכאב ועשויה לתת לגיטימציה לאלימות. אפילו המוות, כפי שהוא מתואר בסרטים מצוירים, נתפס כהפיך ולא בעייתי (למיש, 1998).

עם זאת, אפשר להתבונן באותן התופעות גם מזווית אחרת. את ערעור סמכותם של המבוגרים אפשר לראות כתופעה חיובית, שכן הוא תורם להיווצרות טיפוס של צעיר ביקורתי, דעתני, סקרן ובעל תמונת עולם רחבה יותר (בן-אליעזר, 1990). אפשר לטעון כי דווקא החשיפה לטכנולוגיה המודרנית מפתחת אצל הילד כישורים שונים, כגון גמישות, אלתור ויכולת עבודה רב-משימתית; אלה מכשירים אותו לקראת כניסה לעולם הטכנולוגי של ההווה. הקריאה הרווחת היום לשיקום סמכותם של ההורים מדגישה באופן אירוני את תהליך האינפנטיליזציה שעוברים המבוגרים: אלה מעורים בתרבות הנוער, לובשים מכנסי ג'ינס נצחיים ומאמצים סגנון חיים ספורטיבי שנוטה להכחיש את הזקנה והמוות. במצב זה, הקינה על אובדן הילדות, כמו גם על אובדנן של אבחנות תרבותיות אחרות (בידור/אינפורמציה, אימה/צחוק), נדמית כאנכרוניזם מוסרני הפתוח למחלוקת. לבסוף יש לומר כי אובדן הילדות מחזיר כביכול את הילדות לקטגוריה הבלתי ייחודית שהיתה לה בימי הביניים. ניתוח עומק של המושג מחייב אפוא לעסוק בסיבת הטשטוש של היררכיות תרבותיות במציאות שבה הופכים כל הקודים החברתיים למטושטשים ונזילים (שביט, 2002; Aries, 1962).

bigstock-4681011 Six year old boy watching static on television in the dark