מכונת תשוקה
Desiring Machine
מונח המזוהה עם עבודתם הפילוסופית של ז'יל דלז (Deleuze) ופליקס גואטרי (Guattari), בעיקר בשני ספרים משותפים: אנטי-אדיפוס (Anti-Oedipus: Capitalism and Schizophrenia) ואלף מישורים (A Thousand Plateaus: Capitalism and Schizophrenia). בניגוד למודל הפרוידיאני, הבנוי על איתור כוחות הליבידו ועל שליטה בהם, מבקשים המחברים לעודד את פעילותה של התשוקה ולא לראות בסובייקט רק ישות העוסקת בריסון ובעידון עצמי, בסובלימציה ובייצוגים אידאולוגיים של התשוקה; הסובייקט הוא מעין מכונת תשוקה המייצגת את עצמה באופן גופני, ישיר ומוקצן. "מכונת התשוקה" היא אפוא מטאפורה העומדת מול מטאפורה נגדית המתארת את האדם כ"מכונת חשיבה" או כ"מכונה אדיפלית" הפועלת לשם הגבלת התשוקה והטייתה לאפיקים רציונליים תרבותיים.
המודל של מכונת תשוקה הוא פיתוח של תאוריית האובייקט החלקי (Part-Object) שמציעה הפסיכואנליטיקאית מלני קליין (Klein) ושל תאוריית הדחף החלקי (Partial Drive) שמציעים פרויד ולאקאן (ע"ע פסיכואנליזה). ואולם התשוקה מופיעה כאן בממד חיובי ומאשר: היא "הרצון לעוצמה" שעליו מדבר ניטשה (ניטשה, 1986). המודל של מכונת התשוקה תופס את התשוקה ככוח המייצר ריבוי. כוח זה מנוגד למבנה החברתי הקפיטליסטי המרסן, המשתמש בתסביך האדיפלי כמנגנון של דיכוי חברתי. תפקידו של זה למנוע את קיומה האנרכי המוקצן של תשוקה בלתי מבוקרת (Deleuze & Guattari, [1972] 1983, [1980] 1987).
ראוי להבליט כמה נקודות מרכזיות:
- מכונת התשוקה היא מטאפורה אופיינית לאורח החשיבה של האדם העכשווי. הוא אינו חושב במושגים של טבע נצחי, אלא במושגים טכנולוגיים, שממקמים אותו בתמונה של בית חרושת המייצר מוצרי תשוקה.
- מכונת התשוקה היא דימוי שמחליף את הדימוי של האדם כ"מכונת חשיבה" (הדגם של המאה ה-17; מבית מדרשם של דקארט, לייבניץ ורציונליסטים אחרים).
- מכונת התשוקה אינה צמודה למודל של אחדות אורגנית ופונקציונלית המאפיינת "מכונות חשיבה" (המודל המערבי מתבונן באדם במושגים של סובייקט אחדותי).
- מכונת התשוקה חותרת לעונג, ולכן מהווה "אובייקט מטריד" מנקודת מבטם של שומרי החומות ונוצרי הסדר החברתי. היא מנוגדת למכונת האידאולוגיה הבנויה על סובלימציה ועל ריסון עצמי של התשוקה לטובת מטרות פונקציונליות מופשטות.
- מכונת התשוקה היא מטאפורה המתארת עולם פוליטי, ביורוקרטי וטכנולוגי המונע על-ידי עקרון העונג. זהו מודל אלטרנטיבי המוצב מול המודל הפרוידיאני המבוסס על הימנעות ורגשות אשם.
מכונות תשוקה מעורבות בתהליכים של ריבוי, שעתוק ותנועה. מטאפורה זו מבליטה את עקרון התנועה והחיבוריות (הקומבינטוריקה). במובן זה היא משמשת כמודל כללי של יצירתיות היונקת את האנרגיה הליבידינלית הדרושה לקיומה מתוך עצמה, ובו בזמן מזרימה חזרה אל המערכת את מוצרי תשוקתה (דלז וגואטרי, [1975] 2005: 35) (ע"ע כלכלה ליבידינלית).
מכאן לאן?
מקורות
דלז, ז' וגואטרי, פ' [1975] 2005: קפקא – לקראת ספרות מינורית, תרגום: ר' זגורי-אורלי וי' רון, תל אביב: רסלינג.
ניטשה, פ' 1986: הרצון לעוצמה, תרגום: י' אלדד, ירושלים ותל אביב: שוקן.
Deleuze, G. and Guattari, F. [1972] 1983: Anti-Oedipus: Capitalism and Schizophrenia, trans. R. Hurley, M. Seem and H. R. Lane, Minneapolis: University of Minnesota Press.
— [1980] 1988: A Thousand Plateaus: Capitalism and Schizophrenia, trans. B. Massumi, Minneapolis: Minnesota University Press.
תאור / מקור התמונה:
.from: Metropolis (1927) Director: Fritz Lang