שוטטות, פלאנריזם
משוטט עירוני – בצרפתית, Flâneur (מילולית, בטלן). גיבור תרבות בדיוני בעידן הקפיטליסטי. סוג של "בלש" העוסק בציד מבטים, סיפורי חיים ותשוקות מזדמנות. יסוד עולמו של הפלאנר הוא השיטוט הכפייתי, פרי החרדה מפני הישיבה בבית. המשוטט רואה ברחוב, בחלל הציבורי, את ביתו המזדמן. תחנות בהתפתחות המונח: אישיותו ויצירתו של המשורר שארל בודלר (Baudelaire); המשורר גיום אפולינר (Apollinaire), "הפלאנר של שתי הגדות"; "איש ההמון", גיבורו הבדיוני של אדגר אלן פו (Allan Poe); הפופולריזציה של דמות המשוטט בכתביו של ולטר בנימין (Benjamin), שראה בו את איש האינטליגנציה הקונה ומוכר עצמו כסחורה בשוק. גלגול רדיקלי של המשוטט הוא האקטיביסט הסביבתי הפועל באופן פרובוקטיבי במרחב הציבורי ומותח ביקורת על כללים והרגלים מקובלים. המשוטט האקטיביסט משרטט קווים אלטרנטיביים של ספונטניות ותשוקה המוּחלים על המרחב הציבורי. במרחב זה נעים בו-זמנית המשוטט הבורגני, נציגו הביקורתי של המרכז, לצד המשוטט האקטיביסט המבקש לייצג את השוליים המדוכאים בכרך. בתווך, נע המשוטט הבלתי מסומן, "השקוף", דייר הרחוב. הוא מתקיים בטווח שבין אומללות וחמלה מחד, לבין בחירה חופשית והתרסה, מאידך.
… קיראו עוד
יצירה: Flesh (אנדי וורהול 1968)|בודלר (ולטר בנימין 1991)|במרחק הליכה: חיבור קצר על תרבות הצריכה (אורנה קזין 2004)|ברלין אלכסנדרפלאץ (אלפרד דבלין 1925)|דולי סיטי (אורלי קסטל-בלום 1992)|הטרילוגיה הניו-יורקית (פול אוסטר 1990)|המצאת הבדידות (פול אוסטר 1982)|הספלין של פריז (שארל בודלר 1869)|חלל וכו': מבחר מרחבים (ז'ורז' פרק 1974)|חנות הטבק [כל חלומות העולם] (פרננדו פסואה 1993)|יומן [1983-1973] (דוד פרלוב 1988)|מועדון קרב (דיוויד פינצ'ר 1999)|מסע אל קצה הלילה (פרדינן סלין 1932)|נהג מונית (מרטין סקורסזה 1976)|סוף דבר (יעקב שבתאי 1984)|פישר קינג (טרי גיליאם 1991)|צעדות בעיר (מישל דה סרטו 2005)|קאובוי של חצות (ג'ון שלזינגר 1969)