היפ-הופ

Hip-Hop

123FR- 8755651 - vector drawing on youth fashion and music

תרבות אופוזיציונית שהתפתחה במהלך שנות השבעים במסיבות רחוב שנערכו ברובע הברונקס בניו יורק. דרך חיים ומצב תודעתי המאפיינים בעיקר קהילות עירוניות של שחורים בארצות הברית. תרבות ההיפ-הופ מתאפיינת בארבעה יסודות המשולבים ביניהם: אמנות הגרפיטי, הריקוד (Break Dancing), מוזיקת הראפ וה-DJing. כיום הפך ההיפ-הופ לסגנון מקובל במוזיקה ובתרבות הפופולרית הכללית.

בעבר נתפס ההיפ-הופ כאיום מוחשי על הממסד התרבותי הקיים. הוא עסק ביחסים הטעונים בין שחורים ללבנים בארצות הברית, במרירות ובתסכול של הקהילה השחורה. תסכול זה בא לידי ביטוי בציורי גרפיטי חתרניים, במוזיקה בעלת גוון פוליטי ובתכנים חושניים שהעידו על תשוקה עצורה העולה מעל פני השטח. המונח "היפ-הופ" הוטבע בידי הדי-ג'יי קול הרק (Herc). המונח סימל את קפיצת הקצב (Hip-Hoping) מסולם מוזיקה אחד למשנהו. עד סוף שנות השבעים אפיינה תרבות ההיפ-הופ בעיקר את העיר ניו יורק, ואז החלה להתפשט למרחבים עירוניים נוספים בארצות הברית. אמני הדי. ג'יי החלו לייצר מקצבים אקספרימנטליים, אנשי הראפ בלטו בניסיונותיהם המוזיקליים ואמני הגרפיטי והברייקדאנס כבשו את הסצנה התרבותית. שילוב כוחות זה יצר מכלול מעניין, שהעניק ביטוי תרבותי לקהילה שלמה. באמצעות אמנות אגרסיבית (גרפיטי) ומוזיקה המעוררת חוסר נחת ותחושת אי-סדר, ביקשו היוצרים לייצג את תביעותיה של הקהילה העירונית השחורה כלפי סביבתה.

הגרפיטי, שהיה אמנות של גטו – נטול משאבים כספיים או בדי ציור יקרים – היה כלי הביטוי של הנוער. תביעתו למרחב הבעה לא סופקה בידי הגלריות השונות ברחבי הכרך, והוא זכה לממש את עצמו על קרונות הרכבת התחתית ועל קירות העיר ניו יורק. המוזיקה דרשה אף היא מרחב רוחני ונפשי כדי להביע את התסכול מחיי היומיום של הקהילה השחורה. בראשית דרכה נתקלה תרבות ההיפ-הופ בהתנגדות חריפה מצד הממסד, שהתקשה להשלים עם המרחב הפיזי והמנטלי החדש שנכבש. אמני גרפיטי רבים הושלכו לכלא, ומוזיקת הראפ הקשוחה ספגה ביקורת נוקבת.

בשנות השמונים החלה תרבות ההיפ-הופ לצבור פופולריות ברחבי ארצות הברית. ההצלחה הגואה הובילה חברות גדולות ואנשי עסקים לרתום את ההיפ-הופ לפרסומות ולקידום מכירות. זמרי ראפ מכרו נעליים, משקאות קלים ומוצרי אופנה והתמקמו כמעט בכל בית בארצות הברית. התוצאה היתה ש-70 אחוזים מרוכשי מוזיקת הראפ היו נערים לבנים עירוניים.

בספרם אנטי-אדיפוס היטיבו ז'יל דלז ופליקס גואטרי (Deleuze and Guattari, [1972] 1983) להגדיר את תופעת סירוס התשוקה בתרבות הקפיטליסטית (ע"ע גוף נטול איברים). תופעה זו לא פסחה גם על ההיפ-הופ. הקפיטליזם נוטה להפוך את התשוקה לשקופה: תחילה היא ניתקת ממשמעותה החתרנית והופכת לדלק המניע את המערכת הכלכלית, ואז היא מיוצרת ומשווקת להמונים. זוהי תשוקה מזויפת, חסרת עוקץ ביקורתי, משום שהיא מתפקדת כסחורה, כחלק ממערכת-העל של הכלכלה; זוהי תשוקה שאינה מסוגלת לייצר משמעות.

תרבות ההיפ-הופ הופכת כעת לממוסחרת: מכירות התקליטורים, רווחי חברות המוזיקה, היעלמותם של אמני הגרפיטי או ריכוזם באזורים מוגדרים ומותרים להבעה – כל אלה מקהים את עוקצו הביקורתי של ההיפ-הופ ומנטרלים את חומר הנפץ התרבותי שהיה טמון בו. ריסון התשוקה בא לידי ביטוי ברשת האם-טי-וי, המשדרת שירי היפ-הופ חושניים וסקסיים אך מרוקנים מתוכן פוליטי ממשי. לצד תרבות הטראנס, גם  תרבות ההיפ-הופ התקבלה בחום בקרב ההמונים והפכה למרכיב מרכזי בתרבות הפופולרית. אולם מתחת לפני השטח עדיין רוחש עולם מחתרתי, השומר על עקרונות יצירתיים ואינו מקבל את כללי השוק. שני העולמות מתרחקים זה מזה וההבדלים ביניהם מתחדדים. עם זאת, לא אחת זוכה קבוצה מן הקוטב המחתרתי להצלחה מסחרית גדולה, ואז עוברת באופן בלתי נמנע לחיק התרבות הפופולרית. תהליך זה, המאפיין את המוזיקה הפופולרית ברחבי העולם, ניכר גם בשדה הישראלי: להקות היפ-הופ כגון "סאבלימינל והצל" ו"הדג נחש" השמיעו קולות של מחאה מקומית, פוליטית וחברתית, אולם אלה נבלעו עד מהרה בתוך מארז של מחאה קליטה, שאין עימה יומרה לשינוי פוליטי ממשי.

מקורות

שור, נ' 2008: לרקוד עם דמעות בעיניים: ההיסטוריה של תרבות המועדונים והדיסקוטקים בישראל, תל אביב: רסלינג, עמ' 240-237.

Chang, J. and Herc. K. 2005: Can't Stop Won't Stop: A History of the Hip-Hop Generation, New York: St. Martin's Press.

Dean, T. 2008: Hiding in Hip Hop: On the Down Low in the Entertainment Industry – from Music to Hollywood, New York: Atria.

Deleuze, G. and Guattari, F. [1972] 1983: Anti-Oedipus: Capitalism and Schizophrenia, trans. R. Hurley, M. Seem, and H. R. Lane, Minneapolis: University of Minnesota Press.

תאור / מקור התמונה:

123FR- 8755651 – vector drawing on youth fashion and music

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×