רעיונות לפי אישים : דה סרטו מישל

אמונה

"מה אנו עושים כשאנו מאמינים?" שואל פילוסוף התרבות מישל דה סרטו (de Certeau). כשאנו מאמינים, הוא טוען, אנו "נותנים קרדיט" למושא האמונה שלנו. אקט האמונה (בלטינית: Credo – "אני מאמין") קשור באופן אטימולוגי ל-Credit, כלומר להענקת אשראי. מי שנותן קרדיט מקווה ביום מן הימים לקבלו חזרה. אנו מאמינים כי האדם שלווה מאיתנו כסף ברבות הימים יחזירנו. ראוי להבחין בין טענות לאמונות. האחרונות אינן עומדות למבחן של אישוש או דחייה. הן קשורות יותר לאופן של פעולה. המאמין חי באמונתו ואינו נדרש לתת הסברים או להגן על ההכרות בהן הוא מחזיק. האמונה אינה מצטמצמת רק לפרקטיקה הדתית, והיא מקרינה על אופיים של חיי היומיום בחברת הצריכה העכשווית. … קיראו עוד

בינתחומיות

מונח בלימודי תרבות, הגורס כי ידע אינו מופק רק באמצעות מתודולוגיות נפרדות המשקפות תחומי דעת ייחודיים ומוגבלים. אסכולה המניחה כי השוואה ודיאלוג בין טקסטים אמנותיים, מדעיים ופוליטיים עשויים להניב תוצאות פוריות ולהבליט תהליכים מורכבים ומקבילים, משלימים או מתחרים, המתרחשים בתרבות. … קיראו עוד

דימוי

ייצוג חזותי של אובייקט או תמונה מנטלית של הנראה. צורה מיוחדת של דיבור או חשיבה באמצעות תמונות. דימוי יכול להופיע כתמונה קונקרטית, הניתנת לתיאור באופן ישיר כמו במשפט: "פרחים אדומים כיסו את החומה" או באופן פיגורטיבי מושאל, כמו במשפט: "היא שושנה". הדימוי מצטיין באופיו הרווי והחושני ובקונוטציות הרגשיות שהוא מעורר. חברת המדיה והצריכה מעודדת חשיבה באמצעות דימויים; שליטת הדימויים בחיינו משקפת את הממד הריגושי והדמיוני של תרבות ההווה. … קיראו עוד

הטרולוגיה

מדע החוקר חלופות למדע התקני המסורתי. בניגוד לשיטה הפילוסופית המקובלת, החותרת לייצוג הומוגני של העולם, מדע ההטרולוגיה חותר לייצוג של מרכיבים הטרוגניים-פרגמנטריים, גרוטסקיים ופרודיים, שאינם משתבצים בתצרף של המציאות הרציונלית או של התיאוריה המדעית. ההטרולוגיה חוקרת את הידע התקני ביחס לאפשרויות של ידע אחר, המייצג אפשרויות חשיבה שאינן ידועות לסובייקט התקני. ההטרולוגיה עוסקת אפוא באחריות למה שזר לי, למה שאינו ידוע לי, למה ששייך למחוזו של האחר. … קיראו עוד

היסטוריציזם חדש

שיטה לניתוח טקסטואלי של ההיסטוריה. ההיסטוריציזם החדש נולד בארצות הברית בשנות השמונים של המאה ה-20 והתבסס בכתבי עת כגון New Literary History ו-Representations. הוא הבליט את הממד התרבותי-פרשני של כתיבת ההיסטוריה. בדומה למטריאליזם התרבותי, גם ההיסטוריציזם החדש מעוגן במחשבה מרקסיסטית ופוסט-סטרוקטורליסטית, וכמוהו החל את דרכו בהתבוננות חדשה בהיסטוריה ובפואטיקה של הרנסנס. עיקרי התפיסה החדשה: ביקורת על הרעיון שקיימת היסטוריה אוניברסלית ובדיקת תהליכי הקבלה והדחייה של היסטוריות מתחרות, תוך חשיפת מנגנוני הכוח הפוליטיים המעצבים את הממד החברתי והאסתטי של המציאות. … קיראו עוד

חיי היומיום

מונח מתחום האתנולוגיה, הפולקלור וחקר התרבות הפופולרית. סך ההרגלים (habits), המנהגים (manners), הטקסים והפולחנים של היומיום. התנסות של היחיד בסדר היום הכללי שמציעה החברה לצורך הסדרת הניסיון שבשגרה. התנסות של משתמשים רבים, בתרבות נתונה ובפרק זמן היסטורי ידוע, בחוויית מרחב-זמן משותפת. פרקטיקה הנעה בין קונפורמיזם מערכתי והתאמה לאסטרטגיה השלטת לבין יצירתיות חריגה וטקטית המאפשרת ביטוי אינדיווידואלי וצירופים חדשים של חומרי הניסיון. … קיראו עוד

לימודי תרבות

גוף ידע הטרוגני, מגמה או מחלקה בעולם האקדמי, העוסקים בניתוח ביקורתי של תהליכים תרבותיים. לימודי התרבות מציגים עמדה רב-תחומית, המבוססת על ניתוח השינויים ההיסטוריים והאידאולוגיים המתחוללים במבנים חברתיים בתרבות. תשומת הלב מתמקדת בתהליכים טקסטואליים שחלים בתחומים שונים כגון תקשורת, אנתרופולוגיה, פמיניזם, פוסט-קולוניאליזם, היסטוריה, תיאוריה ביקורתית, ספרות, אמנות ופילוסופיה. משמעות התהליכים נבחנת בהקשרים של כוח, מעמד, מגדר, גזע, לאום ואתניות. היחסים בין בני האדם לבין תוצריהם התרבותיים אינם נבחנים מנקודת מבט אוניברסלית מהותנית, אלא מנקודת מבט של ריבוי, הרואה ביחסים החברתיים מערכת של הבדלים. השאיפה היא לחשוף את ההקשרים הפוליטיים והחברתיים שבהם מתעצבים סובייקטים וזהויות בתרבות. … קיראו עוד

מטאפורה/מטונים

שתי צורות מרכזיות של הלשון המושאלת – לשון הנבדלת מן הלשון "הרגילה" בכך שאינה מייצגת באופן ישיר את משמעויותיה. המטאפורה משנה את המובן המילולי של השם או המשפט באמצעות הצבת תחליף או אנלוגיה קרובה למובן המקובל שלהם. במטונים – תכונה, מאפיין או חלק של הדבר מחליפים את הדבר עצמו (מילה אחת מחליפה מילה אחרת). התבנית הבינארית מטאפורה/מטונים ממלאת תפקיד מרכזי בשיח האמנותי, התקשורתי, הפסיכואנליטי והפילוסופי. היא מאפשרת התבוננות ביקורתית במבנה השפה. שתי התבניות עשויות לגלות ידע חדש על העולם הנשען על עקרון הדמיון וההבדל שבין הדברים. שפה מטאפורית או מטונימית יכולה אפוא להציע אופני התבוננות אינטואיטיביים רעננים שיש להם ערך להרחבת הידע האנושי. … קיראו עוד

מקום

מקום הוא מרחב המוגדר על-ידי גבול פנימי וחיצוני: משהו בתוך מקום מסוים הוא כמו מים בתוך כלי, גורס אריסטו בספרו פיזיקה. המקום נוצר כאשר אנו מרגישים כי איננו ממוקמים באופן אקראי בחלל אלא תופסים חלק ייחודי ומשמעותי בתוכו. המקום קשור למרחב מסומן שבו אנו בוחרים לשכון. המקום הוא אפוא משכן, בית – שם מתמלאים צורכי החיים, שם נוצרת התרבות. מקום מתהווה כאשר קיומו של סובייקט בסביבה נתונה לובש צורה של נוכחות מתמשכת ויציבה. המקום נוסד באמצעות סיפור מכונן (היסטוריה), הקושר בינו לבין יושביו. ל"מקום" משמעויות רבות: טופוגרפיות, גיאוגרפיות, נפשיות, דתיות, פילוסופיות, יומיומיות ועוד. המקום הוא ישות פיזית ומטאפיזית. ברמה המטאפיזית, המקום הוא המרחב הסימבולי של השפה, הנוכחות הקדושה של האל (שפת התורה). במסורת היהודית, המקום הוא אחד מתוארי האל. … קיראו עוד

מרחב – זמן – טריטוריה

מרחב וזמן הם קטגוריות המארגנות את הניסיון האנושי. הטריטוריה היא מרחב מזוהה שבו מסומנים גבולות ונוצרות זהויות קולקטיביות ופרטיות; הטריטוריאליות היא בעלות שחש ומפגין הפרט כלפי מרחב, אובייקט או רעיון. על-פי קאנט (ביקורת התבונה הטהורה), מרחב וזמן הן קטגוריות הטבועות בסובייקט. תפקידן להפוך רשמים חושיים לעצמים תבוניים הניתנים להגדרה. הזמן הוא אמצעי להגדרת השינוי שחל במרחב. המרחב והזמן אינם מנותקים מן התודעה החושבת אותם. הם אינם נתונים, או מובנים, מחוץ לתהליכים החומריים והסימבוליים המתארים אותם. המרחב נתון בדרך כלל בתוך הקשר של סיפור אנושי; הוא תוצאה מובהקת של כלי המדידה והפרשנות שלנו; המרחב מופיע כגורם אישי, חברתי, לאומי, נפשי או דמיוני. הוא נקשר למושגים כגון טריטוריה, כוח ומקום, ומהווה כמותם אמצעי ליצירת זהות, לשרטוט גבולות, לכתיבת היסטוריה. המרחב הרב-לאומי, המבוסס על שיטה כלכלית ותקשורתית כוללת, מאפיין את עידן הגלובליזציה. הזמן יכול להיות קווי, מעגלי, מיתי, תודעתי או וירטואלי. הוא יכול להיות פתוח, נצפה, אטום, מעברי, המשכי, מפורק, מכיל ומייצג את הזיכרון (הזמן הלאומי או המעמדי) הנאגר בתוכו. קטגוריית הזמן מרכזית לחשיבה המודרנית: הזמן נתפס כסוכן מרכזי המוציא מן הכוח אל הפועל תבנית היסטורית גואלת (למשל במרקסיזם). קטגוריית המרחב היא קטגוריה פוסטמודרנית העוקבת אחר הלוגיקה של הרשת. זו קושרת בו-זמנית אופני שיח שונים המתרחשים במרחב. … קיראו עוד

נוודות חדשה, ניידות

הנוודות החדשה היא אורח חיים וצורת מחשבה המבוססים על ארעיות, על שבירת רצפים ואחדויות ועל טשטוש – אלים לעתים – של גבולות טריטוריאליים וסמליים. חלופה המנוגדת לאורח החיים הקבוע והביתי של התרבות הרשמית. בניגוד לנוודות הישנה, שמוקמה במחוזות רומנטיים של צוענים, בדווים או אנשי קרקס, הנוודות החדשה מופיעה כהלך רוח בתוך התרבות המערבית העכשווית. הנוודות החדשה יוצרת בסיס חדש להתארגנות חברתית; היא בולטת בפרקטיקות מרכזיות של החשיבה הפילוסופית, הפוליטית והאמנותית בת זמננו. גם הניידות היא פרקטיקה של תנועה ושבירת רצפים, אך במגמה שונה לחלוטין: היא מעניקה תחושת חירות וחופש מדומים לאדם המבויית שאינו עוזב למעשה את ביתו הסמלי. זוהי חוויותו של התייר הנצחי. הפרקטיקה באה לידי ביטוי מרכזי בטכנולוגיה, בתקשורת ובכלכלה הגלובלית. … קיראו עוד

נִרְאוּת

נראות מגדירה את הדומיננטיות של הממד החזותי והאייקוני בקריאת התרבות העכשווית. היא בולטת בשטחים שונים: השפעתו הגורפת של הדימוי הטלוויזיוני; הבניית הזיכרון הקולקטיבי כזיכרון צילומי וקולנועי; עיצובו של המרחב הציבורי כמקום שקוף ופתוח (בתי קפה, קניונים, חלונות ראווה); ועיצובו של מרחב וירטואלי הנגיש למשתמש בראש ובראשונה כיסוד נראה ומוצג (Display). … קיראו עוד

נרטיב

טקסט העוסק בייצוג של הבדלים באמצעות אירועים המשתנים על פני ציר הזמן. מכלול האמצעים ואופני הארגון של הזמן בתוך רצף הקרוי סיפור. יסוד מרכזי של תקשורת וגורם המעצב זהות, זיכרון ומשמעות. פרקטיקה המשמשת בתחומים מגוונים: פילוסופיה של ההיסטוריה, משפטים (עדויות משפטיות), אנתרופולוגיה, ספרות, קולנוע, פסיכולוגיה, פסיכואנליזה, עיצוב ותקשורת. בשנים האחרונות, בעקבות השפעתה של הגישה הפוסט-סטרוקטורליסטית בחקר התרבות, המושג מתייחס לאופיו הסיפורי-פרשני של כל מבע ולארגון האידאולוגי הסמוי של הרצף בסיפור חיים אישי, בזיכרון, במשדר חדשות או בכתיבת היסטוריה. במובנו זה מסמן המונח את האופי הסובייקטיבי של צבירת הידע ההיסטורי, וכן את ייצוג משמעות הזמן בהתאם לחוקיות אסתטית ואידאולוגית מסוימת. נרטיב פירושו מודעות לשפה המַבְנָה את תחושת הזמן ההיסטורי. … קיראו עוד

סיטואציוניזם

שמה של תנועה פוליטית-אמנותית שקמה באירופה בשנת 1957 והגיעה לשיא השפעתה בשנות השישים בצרפת, בעיקר בהקשר ל"מאורעות 68'" – "מהפכת הסטודנטים" בפריז, מאי 1968. המסר המרכזי של התנועה הוא ביקורת של חברת הראווה המונעת על-ידי מדיה, דימויים וצריכה. התנועה מציעה חלופות פוליטיות ואמנותיות חתרניות, המייצרות קישורים מזדמנים, "טפטוף" וסחף יצירתי בין מערכות שאין ביניהן ברגיל זיקה ישירה. בא כאן לידי ביטוי הרצון לברוא את חיי היומיום מחדש, באמצעות יצירת סיטואציות עצמאיות ובלתי צפויות, איים של חירות ודמיון. לתנועת הסיטואציוניסטים נודעה השפעה ארוכת טווח בתחום האדריכלות, התכנון האורבני, ביקורת התרבות ועוד. … קיראו עוד

עיר (ייצוגים באמנויות)

מאז ומעולם, וביתר שאת מאז המהפכה התעשייתית (המאה ה-18), היתה העיר לגורם מרכזי בפוליטיקה ובתרבות. ייצוגי העיר באמנות משקפים מרכזיות זו. הם פונים לשני כיוונים מנוגדים: מחד גיסא, הם מציגים את החלומות האוטופיים של בני האדם על אודות עיר האלוהים (אוגוסטינוס הקדוש); מאידך גיסא, הם נותנים ביטוי לסיוטיהם הקיבוציים מפני עיר החטאים (המרקיז דה-סאד, בודלר). העיר כמיקרוקוסמוס, ואפילו כהתגלמות החיים עצמם, הופכת למטאפורה דומיננטית בתרבות – נושא מועדף לייצוגים בתחומי הספרות, הקולנוע, התקשורת והאמנות. … קיראו עוד

פוסטמודרניזם (אתיקה)

אחת הטענות הרווחות כנגד תפיסת העולם הפוסטמודרנית גורסת כי היא אינה מאפשרת עמדה אתית, שיפוט מוסרי או סולידריות אנושית. טענה זו מעוגנת בהנחות הבאות: (א) ההנחה בדבר הממד הכאוטי, הניהיליסטי והמפרק של הפילוסופיה הפוסטמודרנית – הנחה המצביעה על הבלטת הממד האינדיווידואלי בפילוסופיה זו על חשבון הממד הסולידרי של המציאות; (ב) ההנחה בדבר התרוקנותה של השפה […] … קיראו עוד

פנאי

פרק זמן מובחן, פנוי מעבודה וממחויבויות אחרות. אחד ממושאי התשוקה של האדם העכשווי. גורם מרכזי המסביר את תפקידם ותוכניהם של אמצעי התקשורת. שתי שאלות עומדות לדיון: האחת מתייחסת לקריטריונים להגדרת "זמן איכות", שהפנאי אמור לשקף; השנייה מתייחסת לאיתור המנגנונים ההגמוניים הבונים את הפנאי ויוצרים האחדה של דפוסי הצריכה שלו. הדילמה שבפניה אנו ניצבים היא האם נוכל ליצור "פנאי פרטי", שיחזק מגמות של חופש והתבוננות, הנאה, מימוש עצמי ועידון רגשי, או ניכנע לדפוסים הדכאניים של "חרושת הפנאי" המותירה את האדם בבדידותו ובניכורו. … קיראו עוד

פסיכואנליזה

שיטה קלינית ומדע פרשני של התרבות המזוהים עם מפעלו של זיגמונד פרויד (Freud, 1856-1939). שיטה לטיפול בהפרעות נוירוטיות ופסיכוטיות ואסופת ידע פסיכולוגי המצטבר והופך, לדעת פרויד, למדע. הפסיכואנליזה היא תיאוריה כללית של התהליכים הנפשיים של הלא-מודע. החקירה הפסיכואנליטית מתמקדת בחשיפת המשמעות הלא מודעת של מילים, פעולות (טראומות) ותוצרי הדמיון (חלומות, פנטזיות, אשליות). כשיטת טיפול, הפסיכואנליזה הקלאסית מבוססת על אסוציאציות חופשיות של המטופל, שיוצרות מגע עם חומרי הנפש הלא-מודעים שלו ומאפשרות למטפל לבנות דגם פרשני המסביר את התנהגותו. הפסיכואנליזה כיום היא גוף ידע רחב, אוסף של תיאוריות, השואבות השראה מפרויד, אך גם מאתגרות אותו במובנים שונים; למשל, בשאלת ההשפעה ההדדית בין מטפל למטופל. הפסיכואנליזה הפוסט-פרוידיאנית פונה עורף לתיאוריית הדחפים של פרויד ומבליטה את כינונו של הסובייקט כתוצאה של הקשר שלו עם סביבתו הרגשית. הפסיכואנליזה חלחלה כמעט לכל תחום בתרבות והפכה לחלק בלתי נפרד מן השיח הפופולרי שלה. הפסיכואנליזה היא מרכיב אינטגרלי של הבנת העצמי שלנו, "אקלים של דעה" שבו מתנהלים חיינו מסוף המאה ה-19 ועד היום. … קיראו עוד

פרינג'

מאנגלית, שוליים. כינוי לפעילות תאטרונית או אמנותית בעלת גוון אנטי-ממסדי וחתרני. הפרינג' נולד בשוליו של פסטיבל אדינבורו בשנת 1950 ומאז הוא מציע לקהל, במקומות שונים בעולם, תאטרון אלטרנטיבי וניסיוני יותר מזה שאליו הרגילה אותו המסורת התאטרונית הממוסדת. לידתו של הפרינג' קשורה ברצון להציג עמדה אחרת המתייצבת כנגד המוסכמות החברתיות, הפוליטיות והאסתטיות המקובלות: יצירת מופע שיהיה קשה יותר לעיכול, משום שהוא מעלה נושאים שנויים במחלוקת ומשתמש בדרכי מבע חדשניות. … קיראו עוד

שוליים (פריפריה) / מרכז

מונחים רווחים בשיח הפוליטי, הפילוסופי, האנתרופולוגי, האורבני, התקשורתי, הפמיניסטי ועוד. המרכז מייצג את מערכת הערכים והאמונות השולטים בחברה. מסגרת זו מטילה את מרותה על כלל החברה ומהווה מקור סמכות שעליו נשען הקונצנזוס ((Shils, 1975. התבנית הבינארית שוליים/מרכז מציינת יחסי היררכיה וכוח, סימון גבולות והגדרות: השוליים הם האחר שעליו אנו מתבוננים במבט מגבוה. לפעולת הסימון נודעת חשיבות רבה ביצירת לגיטימציה וסמכות. השאלות המרכזיות הן: כיצד מגדיר עצמו המרכז, ובאיזה אופן הוא גוזר מתוך כך את קיומו של האחר בקוטב הפריפריאלי, השולי? אילו סוגי שיח מאפיינים את המרכז, ואילו את השוליים? מיהם יצרני התרבות ו"מורשי החתימה" ומיהם הצרכנים הפסיביים, המודרים מתהליכי ייצור התרבות, שקולם אינו נשמע? האם הפריפריה יכולה לייצג אחרות מתוך בחירה ולשמש כאופוזיציה לוחמת מול המרכז? … קיראו עוד

תרבות ותקשורת חזותית

תחום עיון וביקורת העוסק באופני חשיבה באמצעות תמונות ודימויים חזותיים. התרבות החזותית עוסקת במכלול היחסים המתפתחים בין סובייקטים לאובייקטים ובין סובייקטים לבין עצמם במרחב הצפייה. מכלול ההיגדים החזותיים הנוצרים במרחב הציבורי: רחוב, כביש מהיר, שלט פרסומת, מסך וידאו. התרבות החזותית באה לידי ביטוי במרחב התצוגה האמנותי והתקשורתי: מוזיאון, גלריה, טלוויזיה, אינטרנט; במחוזות הזיכרון הקולקטיבי: ידיו המורמות של הילד היהודי בשואה, הפוסטר של הילד הבוכה, דיוקנאות של מרילין מונרו ושל מדונה, הצנחנים הבוכים לפני הכותל המערבי במלחמת ששת הימים. ההיבט החזותי אמנם נוכח בכל תקופה, אולם הוא זוכה למשנה תוקף בתרבות הראווה של ימינו, בעידן שהפנים את אופני הקריאה והשעתוק של המציאות שעיצבו הצילום, הקולנוע, הטלוויזיה והפרסומת. התקשורת החזותית עוסקת בדרכי ההתבוננות והראייה של העולם. היא נוטה לראייה איקונית של המציאות, כלומר להתבוננות בייצוגים תמוניים של רעיונות ושל תכונות מופשטות. היא מבליטה את תרומתם של מטאפורות חזותיות ושל דימויים המעוגנים בידע תרבותי להבניית המציאות ולפענוחה. … קיראו עוד

תרבות עממית, פולקלור

תחום בתרבות העוסק בהתנסות קולקטיבית ואנונימית, בדרך כלל בעל פה, המיוחסת ל"עם" או למְסַפֵּר עממי אלמוני שהוא בא כוחו. התנהגות וסגנון חיים, דיבור, כתיבה וייצוג אמנותי. יצירה שאין לה מקור ואין לה יוצר, ולכן היא מפרקת את הסמכות הסיפורית. התרבות העממית והפולקלור הם השתקפויות עומק בלתי מצונזרות של הלא-מודע הקולקטיבי, הפותח צוהר להתבוננות במאוויים האידאולוגיים הסמויים של התרבות. התרבות העממית כוללת צורות מסוימות של לבוש, מוזיקה, ספרות, בישול, עיצוב ועוד. … קיראו עוד

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×