לאס וגאס

Las Vegas

Golden Nugget and Pioneer Club along Fremont Street in 1952
Photo: 	Edward N. Edstrom. 
Source: Wikimedia Commons

"מעל לדברים כולם תלויים שמי-המקרה, שמי-התהום, שמי-המזל, שמי-המשובה".

פרידריך ניטשה, כה אמר זרתוסטרא, עמ' 159.

"מי האנשים האלה? מאיפה הם באים הפרצופים האלה? נראים כקריקטורות עלובות של סוחרי רכב מדאלאס, אבל אמיתיים לגמרי! ואיזה כמויות, צווחים במלוא ריאותיהם, באמצע המדבר, ביום ראשון בארבע ושלושים לפנות בוקר, רוכבים על חטוטרת החלום האמריקאי. קבלו את הזוכה הגדול! הנה הוא יוצא מקזינו מצחין בלאס וגאס רגע לפני עלות השחר. מֵכָּה בעיר הכסף, נַצח את הדילר, ולך הביתה עשיר".

האנטר, ס' תומפסון, פחד ותיעוב בלאס וגאס, עמ' 64.

"עיר נושא" בלב מדבר. מרכז הימורים ותיירות, שעשועים וכנסים, הממוקם בנבדה, ארצות הברית. אייקון תרבותי של חברת הגודש והקיטש: מקדש של כסף, חופש, בידור ופיתוי. שומקום אולטימטיבי. מטאפורה של התרבות הפוסטמודרנית: הימור, תשוקה, פנטזיה ועסקים.

ב-1941 נפתח בית המלון והקזינו הראשון, "El Rancho", ברחובה הראשי של העיירה – רחוב שיכונה לימים The Strip. בשנים הבאות הוקמו לאורך הרצועה מלונות פאר ובתי קזינו ענקיים ואקסטרווגנטיים, אקלקטיים בסגנונותיהם, המתחרים על תשומת לבו של התייר ועל כיסו. הקיטש הפך לשליט. ב-1968, בסמינר בשם "ללמוד מלאס וגאס" שהתקיים באוניברסיטת ייל, הפליגו האדריכלים רוברט ונטורי (Venturi), דניז סקוט בראון (Brown) וסטיבן אייזנאוור (Izenour) בשבחה של "הוולגריות שופעת הניאון" שהוקמה בלב המדבר. הם חגגו את ניצחון החיוניות המבולגנת על פני האחדות השגרתית, השוו את בתי הקזינו לאקרופוליס והעלו על נס את "רבגוניותם של המקדשים הנישאים במדבר בגאווה ובבהירות" (ונטורי, בראון איזנאוור, [1972] 2008; צוקרמן, 1996).

הכאוס האדריכלי של לאס וגאס משקף אי-ודאות ותהייה. הרחוב הראשי מכריז בגלוי על קנה מידה חדש המאדיר את המקושקש, את נעדר ההתאמה והדיסוננטי. אידיאת הסדר, המתאם והפרופורציה נדחית לחלוטין. הפנטזיה החריגה חוגגת כאן את ניצחונה באמצעות הריבוי. ההימור לסוגיו יוצר אווירה של התמכרות לחלום. השלטים קורצים ומפתים ללא התנצלות, "See What You Miss". "ארכיטקטורה של צִדי הדרך" משדרת חופש ופריצת גבולות, דוגמת הכנסיות הפזורות לאורך הדרך, המשיאות זוגות מזדמנים (ע"ע טרנסגרסיה). הכול מכריז בפני התייר כי הגיע למקום האולטימטיבי, המקום שמעבר לטוב ולרוע. זהו המקום להיגאל בו, או ליפול לנצח לאש התופת, שהרי בלאס וגאס לא קיים מצב ביניים ולא שמעו בה על איזון, מלבד איזון כלכלי. בלאס וגאס הקפיטליזם חוגג שוב את ניצחונו הסוחף: הצורך האנושי מתורגם לדולרים.

במלונות לאס וגאס דלפק הקבלה נמצא מעבר לשולחן ההימורים, וכך כל תייר מזדמן פוגש קודם כל את מכונות המזל. האור המלאכותי דולק 24 שעות ביממה; אור ניאון המקנה תחושה של זמן אינסופי. השעה הרשמית וההבחנה בין יום ללילה מאבדות את חשיבותן. הסגירות והאפלוליות של חדרי ההימורים יוצרות תחושת פרטיות, הגנה, ריכוז ושליטה. זהו חלל חסר גבולות אך ידידותי למשתמש; נווה מדבר סגור של מים, צל וצמחייה.

דומה כי ייעודה של העיר הוא לסמן: השלטים הם העיר. לאס וגאס מתקיימת כדי ליצור תקשורת מיידית ורוויה. מאחורי הסימנים וחזיתות הניאון החריגות נראים הבניינים כממשות דהויה וחסרת חן. העיר מציעה גאולה היפר-ריאליסטית: היפר אמיתי שהחליף זה מכבר את עולם השקר והאמת של אתמול. העיר מבטיחה את "הדבר האמיתי": התנסות "אותנטית" ותלת-ממדית באטרקציות שונות, מלאכותיות כמובן. כך, למשל, במלון לוקסור, הבנוי בצורת פירמידה ממצרים הפרעונית, אפשר לשוט בנילוס ולצפות בעתיקות מצרים, תוך שמיעת הסבר מקצועי מפי מדריך התיירים; במלון ונציאן אפשר לפגוש העתק של העיר ונציה ולשוט בתעלותיה; במלון אקסקליבר (excaliber) ישנה טירה ימי-ביניימית; במלון ניו יורק אפשר לפגוש את פסל החירות; ואפשר אף לבקר במגדלי התאומים, הקיימים רק שם לאחר ספטמבר 2001. כל אלה מייצרים סוג של נוסטלגיה, שאינה פרודית. זהו משחק שתכליתו לגרום לנו הנאה רצינית. הנאה זו רומזת לכינונו של עולם דתי מסוג חדש, שלאס וגאס היא המֶּכה שלו. עולי הרגל הבאים בשעריה נופלים שדודים בקסמיה, ונערכים למיסה פומבית במדבר. האורחים רוקדים, מהמרים או מתכנסים לוועידות מקצועיות עתירות משתתפים. העסקים משולבים בבידור; תכליתיות ונהנתנות הופכות לבשר אחד. החיים נדמים מרגשים, עוצרי נשימה, מכחישים נמרצות את החידלון ואת המוות ומבטיחים גאולה לכל דורש (אקו, 1996).

דברים לא מוכרים בהקשר לא מוכר הופכים לחדשים ולישנים גם יחד – כך כותב ונטורי בספרו Complexity and Contradiction in Architecture. מנקודת מבט אורבנית, לאס וגאס היא ניסוי ענק באסתטיקה של מורכבות וניגודים, גודל ותאוצה, שקיפות ונִרְאוּת קיצוניות. זהו ניסוי המתמקד בתרבות הפופולרית, תרבות ההמונים של עולי הרגל בעידן החילוניות המוחלטת. במובן זה, לאס וגאס היא ציון דרך אדריכלי המגיב על שאלות של ריבוי (פופולרי) או צמצום נשגב (כמצוות המודרניזם). זוהי הזדמנות לחשוב מחדש על הקשר שבין הגבוה לנמוך בתרבות שערכיה נזילים כל-כך. ובניסוחם המאוחר של ונטורי, בראון ואיזנאוור, בהקדמה לספר Viva Las Vegas: "הבה נלמד להבין, לאהוב ואפילו לצחוק את מה שנטינו לשנוא. יחי הסימן הגדול והבניין הקטן, יחי הבניין שהוא סימון. תחי לאס וגאס!" (Hess, 1993) (ע"ע עיר (אורבניזם, תרבות אורבנית)).

לאס וגאס היא אתר החושף באופן ברוטלי כמעט את הדילמות האסתטיות, המוסריות והפוליטיות של חברת השפע והגודש של הקפיטליזם (גורביץ', 1997; צוקרמן, 1996). על כן היא משמשת מושא לייצוגים רבים בתחום הספרות (למשל, פחד ותיעוב בלאס וגאס [תומפסון, 1998]) ובתחום הקולנוע (למשל, לעזוב את לאס וגאס [מייק פיגיס, 1995] או באגסי [ברי לווינסון, 1991]). יצירת המופת הקולנועית של פרנסיס קופולה, אחד מן הלב (1982), היא דוגמה מובהקת לדילמות אלה. הסרט מביא את סיפור אהבתם של בני זוג בעיר הריגושים האולטימטיביים. הגבר מנהל רומן עם אקרובטית פיוטית; האישה מוצאת ניחומים אצל מלצר שהוא גם זמר לעת מצוא. מול תפאורת הניאון עוברים לנגד עינינו חלקים נכבדים מההיסטוריה של הבידור האמריקאי. זוהי הצדעה מלנכולית לתרבות הקיטש, המצטטת וממחזרת את עצמה לדעת כדי לסחוט עוד ריגוש מן החלום האמריקאי הקולקטיבי. זהו סיפור גדוש בנוסטלגיה, אהבה ומרירות מפוכחת, החושף את התפאורה הנוצצת שמאחוריה מסתתרים בדידות וריק.

מקורות

אקו, א' 1996: "עיר הרובוטים", רסלינג, 2, עמ' 5.

גורביץ', ד' 1997: פוסטמודרניזם: תרבות וספרות בסוף המאה ה-20, תל אביב: דביר.

ונטורי, ר', בראון, ד"ס ואיזנאוור, ס' [1972] 2008: ללמוד מלאס וגאס, תרגום: א' אלכסנדרוביץ', תל אביב: בבל.

ניטשה, פ' 1970: כה אמר זרתוסטרא, תרגום: י' אלדד, ירושלים ותל אביב: שוקן.

צוקרמן, מ' 1996: פרקים בסוציולוגיה של האמנות, תל אביב: משרד הביטחון, אוניברסיטה משודרת.

תומפסון, ס"ה 1998: אהבה ותיעוב בלאס וגאס: מסע שלוח רסן אל לב החלום האמריקאי, תרגום: א' לוטן, תל אביב: סטארדסט מולטימדיה.

Hess, A. 1993: Viva Las Vegas: After Hours Architecture, San Francisco: Chronicle Books.

Tafuri, M. 1992: The Sphere and the Labyrinth: Avant-Gardes and Architecture from Piranesi to the 1970's, trans. P. D. Acerno and R. Commolly, Cambridge, MA: The MIT Press.

Venturi, R. 1966: Complexity and Contradiction in Architecture, New York: Modern Art Museum.

תאור / מקור התמונה:

Golden Nugget and Pioneer Club along Fremont Street in 1952
Photo: Edward N. Edstrom.
Source: Wikimedia Commons

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×