אינטרסובייקטיביות

Intersubjectivity

מושג המסביר את אפשרותו של דיאלוג בין סובייקטים זרים זה לזה. הסובייקט מתקשר לאחר ומכיר בו, מבלי שיתייחס אליו רק כאל אובייקט של ידיעתו שלו. האינטרסובייקטיביות מאפשרת התייחסות אל האחר כאל סובייקט נבדל, כזה שמעמדו אינו תלוי בידיעתו של האני.

רעיונות אלה, הבולטים כבר בפילוסופיה הרומנטית של וילהלם דילתי (Dilthey, [1883] 1989),  מנסים להתגבר על פער הזרות שבין שני יחידים על-ידי הצעת מצע משותף שיחרוג מגבולות הפרט ויביא לשיתוף ברמה האינטרסובייקטיבית. מצע מעין זה מופיע בפילוסופיה של מרטין היידגר (Heidegger). על-פי היידגר, לפני שהסובייקט יודע משהו, הוא כבר שייך לעולם שהווייתו היא השפה (ע"ע היות שם). השפה הופכת להתנסות דיאלוגית המשותפת לכול. באמצעותה אפשר לגבור על כלא הסובייקטיביזם והזרות ולהגיע לשיתוף פעולה בין-סובייקטיבי: ככל שהדובר או הכותב מנסה להסביר ולפרש לזולת את הניסיון שלו באמצעות השפה – כך הוא מכיר טוב יותר את עצמו, ומגיע בסופו של דבר גם אל זולתו. קיומה של תקשורת אינטרסובייקטיבית היא על כן עדות לעצם החברות בין המשתתפים בתרבות נתונה.

ציוני דרך בפיתוח המונח אפשר למצוא אצל האנס גאדאמר (Gadamer, 1972), אצל פול ריקר (Ricouer, 1981) ובתפיסה הדיאלוגית של מיכאל באחטין (Bakhtin) (ע"ע קרנבל). האינטרסובייקטיביות תופסת מקום נרחב גם בתיאוריה של מרלו-פונטי (Merleau-Ponty, 1964), שעבורו השפה היא תופעה תרבותית הקושרת בין התודעה לעולם. שפה זו כבר טעונה במשמעויות טרום-מודעות המייצרות את הממד הקולקטיבי והאיטרסובייקטיבי של המשמעות.

בתיאוריות פסיכואנליטיות עכשוויות נקשרת החוויה האינטרסובייקטיבית לתיאוריה של הסובייקט, המזוהה בעיקר עם ספרו של הפסיכואנליטיקאי כריסטופר בולאס (Bollas) צלו של האובייקט (2000). על-פי בולאס, העצמי נוצר בעקבות חוויה אינטרסובייקטיבית המתקיימת בין אובייקט ראשוני הקיים בלא-מודע (במצב של "ידוע אף שאין חושבים עליו" – Unthought Known) לבין הסובייקט. תיאוריית יחסי האובייקט בפסיכואנליזה מניחה כי חיי הרגש הבראשיתיים שלנו מתקיימים במרחב האינטרסובייקטיבי שבין האם לתינוק. התנסות זו מציינת מודל של השתוקקות החוצה, המאפיין מכאן ואילך את חיי הנפש של הסובייקט. השתוקקות זו מגיעה לידי מימוש כאשר הסובייקט נתקל באובייקט היוצר טרנספורמציה מוחלטת של האני (ע"ע אקט). כפי שהראה ויניקוט (Winnicott), האובייקט מצוי בתוכנו, בעצם מודעותנו להיעדרו, אך מצוי גם "בחוץ", כנתון סובייקטיבי. המפגש בין הסובייקט לאובייקט פרדוקסלי מביא לתוצאה אקסטטית מהממת. כך נולדת הסובייקטיביות שלנו כתוצאה של "כישוף האוחז את העצמי ואת האובייקט בסימטריה ובבדידות" (בולס, 2000: 32) (ע"ע פסיכואנליזה).

מקורות

בולס, כ' 2000: צלו של האובייקט, פסיכולוגיה של הידוע שלא נחשב, תרגום: מ' קראוס, תל אביב: דביר. 

Dilthey, W. [1883] 1989: Introduction to the Human Sciences: An Attempt to Lay a Foundation for the Study of Society and History, translation and introductory essay by Ramon J. Betanzos, Detroit:  Wayne State University Press.

Gadamer, H. G. 1972: Truth and Method, trans. G. Barden and W. G. Doerpel, New York: Seabury.

Merleau-Ponty, M. 1964: Le Visible et L’invisible, Paris: Gallimard.

Ricoeur, P. 1981: Hermeneutics and Human Sciences, ed. and trans. Thompson, J. B., Cambridge: Cambridge University Press.

תאור / מקור התמונה:

Think Before You Talk with Christian de Quincey

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×