היברידיות

Hybridity

http://www.21cmuseumhotels.com/bentonville/museum/exhibits/hybridity-the-new-frontier/

מונח הרווח בתחומי דעת שונים: בלימודי תרבות וספרות, בלימודים פוסט-קולוניאליים, בתקשורת, באדריכלות ועוד. מקורו בביולוגיה של המאה ה-19, שם ציין עקרונות של שעטנז ועירוב, חיבור של מין עם שאינו מינו. ההיברידיות היא מציאות ביניים המאופיינת בזמניות ובמעבריות. זהו התחום שבין העולמות המוגדרים, שטח ההפקר שבין גבולות ומִתארים ברורים. בעקבות החיבור בין ישויות נפרדות, הנותרות בנבדלותן גם לאחר החיבור, נוצרת מציאות הטרוגנית. הפילוסופיה ההיברידית היא אבן יסוד של התיאוריה הרב-תרבותית. זו עוסקת בשאלה כיצד שתי זהויות שאינן מתיישבות זו עם זו שוכנות בתוך הגוף הפרטי, המשפחתי או הלאומי. הפוליטיקה ההיברידית מבקשת לחשוב מעבר לקטגוריות מהותניות והיא מתמקדת באסטרטגיה של הנכחה ופרפורמנס, שבה כל גוף רשאי להציג באופן מורכב אפשרויות חברתיות שונות של קיומו.

ההיברידי מבליט את הריבוי והטשטוש של מרכיביו. מעצם טבעו הוא סובלני ליסודות "זרים" המצויים בתוכו (ע"ע הטרולוגיה). האדריכלות הפוסטמודרנית, המרבה לצטט ולערבב סגנונות היסטוריים שונים, יכולה לשמש דוגמה למגמה זו (ע"ע פוסטמודרניזם (באמנויות)). החלל האקלקטי המאפיין אותה סובלני למערכות סימנים מנוגדות ולמשטרי משמעות שונים, גם כאלה שאינם מתיישבים זה עם זה. המגמה ההיברידית אינה שואפת לאינטגרציה או להומוגניות, אלא לריבוי ולשגשוג של אפשרויות זרות. דוגמאות אופייניות למימושים היברידיים הן הכלאה של זכר ונקבה, אורגני ואנאורגני, פנים וחוץ, אנושי וחייתי (Brah and Coombs, 2000) (ע"ע סייבורג ; אינקומנסורביליות).

ההיברידיות – חיבור בין יסודות זרים, המאיים על שיטות שגורות של מיון וסדר – עלולה להיראות "מפלצתית". ההיברידי נתפס כחתרני משום שהוא מפרק את העולם משיטות שכוננו את שלמותו ואת מובנותו. הוא מפרק את האחדות הקמאית של השלם ומגדיר אותה באמצעות שתי מערכות בו בזמן: זו הקיימת וזו הפוטנציאלית, הזרה, המאפשרת למקריות להיחשף בעצם פעולת ההכלאה. דוגמה אופיינית לשילוב היברידי היא מפלצת הספינקס. פלג גופה העליון – גוף אישה, פלג גופה האמצעי כשל אריה ופלג גופה הנותר מורכב מכנפיים ענקיות של ציפור. האישה החדה חידות (לגבר האדיפלי) נחשפת בממד הרב-מערכתי שלה: דמות נשית היברידית העומדת אל מול ההומוגניות הגברית (גורביץ', 1998).

המגמה ההיברידית בולטת באיקונוגרפיה, באסתטיקה ובפוליטיקה הפוסטמודרניזם (בפילוסופיה). היא מנוגדת לנטייה המודרניסטית להבליט עקרונות של סדר, טוהר וניקיון. היא מדגישה עקרונות כגון עירוב ואבק, רעש ולכלוך, המציינים תערובת של דברים זרים שאינם ניתנים לסינתזה (ע"ע רעש לבן ; זבל). התערובת אינה שואפת למיצוי האפשרויות אלא לריבויָן. הריבוי מציג סוג חדש של פוריות הנולדת מתוך הכאוס, מתוך הערבוביה, מתוך הלכלוך עצמו. הפוליטיקה ההיברידית לא תחתור אפוא להומוגניות או לבידול חברתי-תרבותי, אלא למפגשים בין יסודות גזעיים ותרבותיים שונים.

הפילוסופיה ההיברידית היא חלק בלתי נפרד מן הפוליטיקה הרב-תרבותית, כפי שעולה אצל הומי באבא (Bhabha, 1994), סטיוארט הול (Hall, 1996) ואחרים. הוגים אלה בוחנים את אפשרות קיומה של זהות רב-גזעית והיברידית באופייה, פרי המציאות הפוסט-קולוניאלית והמפגש המסקרן והטעון בין גזעים ותרבויות שונים (Young, 1995; Werbner and Tariq, 1997). הפוליטיקה הרב-תרבותית מצביעה על האופי הדכאני של חשיבה ופעולה המתבסס על מבנים וזהויות הומוגניות. היא מעדיפה התבוננות קרנבלית הנטועה בהקשרים חברתיים מגוונים. פוליטיקה זו תומכת בחציית גבולות תרבותיים, גזעיים, מעמדיים, עדתיים וכו'.  המופע ההיברידי מפרק זהויות של קבע וכך חושף את הסובייקט אל האחר שבתוכו (ע"ע שוליים/מרכז).

המגמה ההיברידית ניכרת בשטחים רבים: באדריכלות הדקונסטרוקטיביסטית של פיטר אייזנמן, בפואטיקה של ח"ל בורחס ("טְלֶן, אֻכְּבַּר, אוֹרבִּיס, טֶרטיוּס", [1944] 1998), בקולנוע של קוונטין טרנטינו (כלבי אשמורת, 1992; להרוג את ביל – פרק 1, 2003) ובסרטיו של דיוויד לינץ' (כביש אבוד, 1997). דוגמה רדיקלית של האסתטיקה ההיברידית היא אמנות הגוף (והדם) של אורי קצנשטיין הישראלי או של אורלן (Orlan) הצרפתייה. אורלן הופכת את פניה לשדה ניסויים של הכלאה היברידית: סדרת ניתוחים פלסטיים הופכת את הגוף למעין דיוקן עצמי אירוני, המשתנה תדיר על-פי הסגנונות האמנותיים המזינים אותו. זוהי דוגמה מוקצנת לאסתטיקה ולפוליטיקה של ה"מפלצת", שדה חדש של כוח וביקורת מול מבטו הבוהה והמתחלחל של הטהרן הבורגני.

מקורות

בורחס, ח"ל [1944] 1998: " טְלֶן, אֻכְּבַּר, אוֹרבִּיס, טֶרטיוּס",  בדיונות, תרגום: י' ברונובסקי, תל אביב: הספרייה החדשה, הקיבוץ המאוחד.

גורביץ', ד' 1998: "פמיניזם פוסטמודרני: הקול הנשי בתרבות", בתוך: אמניות באמנות ישראל אוצרת: אילנה טייכר, מוזאון חיפה, עמ' 55-51. 

שמואלוף, מ' גורפינקל, ב"ה, והרצוג, ע' 2007: "לערער על מסדר הזיהוי", הכיוון מזרח, 14, עמ' 11-6. 

Bahbha, H. 1994: The Location of Culture, London: Routledge.

Brah, A. and Coombs, A. E. (eds.) 2000: Hybridity and its Discontents: Politics, Science, and Culture, London and New York: Routledge.

Canclini, G. 1995: Hybrid Cultures, Strategies of Leaving and Entering Modernity, Minneapolis: Minnesota University Press.

Hall, S 1996: Critical Dialogues in Cultural Studies, London: Routledge.

Werbner, P. and Tariq, M. (eds.) 1997: Debating Cultural Hybridity, London: Zed Books.

Young, R. J. C. 1995: Colonial Desire: Hybridity, Culture and Race, London and New York: Routledge. 

תאור / מקור התמונה:

http://www.21cmuseumhotels.com/bentonville/museum/exhibits/hybridity-the-new-frontier/

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×