אותנטיות

Authencity

Source: https://mcalpineconsulting.wordpress.com/2014/12/02/a-place-of-authenticity/
artist: not known

Like a bird on the wire,
Like a drunk in a midnight choir
Have tried in my way to be free.

Leonard Cohen, "Like a bird on the wire", Songs From A Room, Columbia Records, 1969

כמו ציפור על חוט תיל
כמו שיכור שר בליל
את החופש ביקשתי תמיד

לאונרד כהן, "ציפור על חוט תיל", בתוך: לאונרד כהן - השירים, עמ' 107.

"כולנו גוויות במצב של המתנה"

ז'ן פייר מלוויל (במאי), המלשין, 1961.

מושג מרכזי בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית המזהה את המושג "מציאות" עם המושג "אדם". האדם מופיע כסובייקט פרטי על כל אופני ההתגלות שלו. האקזיסטנציאליסטים מבקשים למנוע קביעה מראש של תכונה מהותית, שאיתה מזוהה האדם, כגון שכל או תבונה, ורואים בו ייצור חסר הגדרה ופתוח לשינויים על רקע פעילותו היומיומית. פעילות זו מעניקה משמעות לעולמו, קובעת את חירותו של הסובייקט ומאפשרת לו להגיע לקיום אותנטי.

מנקודת מבט אקזיסטנציאליסטית (קירגקור, היידגר, סארטר, קאמי, מרלו-פונטי), האותנטיות מגדירה את החירות המזומנת לאני האינדיווידואלי. אני בודד זה נתבע לבחור בדרך פעולה שאינה מבוססת על הנחות אוניברסליות ומהותניות. שיטת פעולתו היא אישית וסובייקטיבית ומתבטאת במגוון פעולות. החלטתו לפעול היא החלטה טהורה שאינה ניתנת לביסוס תבוני (סיגד, 1975). לחיות בצורה אותנטית פירושו לנקוט קו של חירות המשוחררת מן "ההונאה העצמית" (אצל סארטר –Mauvaise Foie). יש לפעול בהתאם לסיטואציה נתונה ופרטית, הדורשת את הכרעתו ואת אחריותו של היחיד.

אותנטיות פירושה אפוא לחיות ללא ביטחונות מטאפיזיים בעולם שוודאותו היחידה היא האין –Le Néant, בלשונו של סארטר. סארטר קרוב כאן לאקזיסטנציאליסטים אחרים כמו היידגר (ישות וזמן) (Sien und Zeit, 1979) המתאר את הישות האנושית כמי ש"מוטלת" אל העולם, וצועדת אל העתיד – צעדה שפירושה גם צעדה אל המוות. בעולם ריק מהבנה וממוסר אוניברסלי נתבע האדם להחלטות שיעמתו אותו עם הריק ויעשו בו שימוש כמנוף לחיפוש אחר האותנטיות (ע"ע היות שם).

המסקנה מן הריק ומאובדן האמון בתבונה האוניברסלית עשויה להיות קפיצת הדרך שבאמצעותה מגיע האני האותנטי אל האלוהים (לפי הצעתו של בלז פסקל ולפי עמדתו של אקזיסטנציאליסט מבשר מסוגו של קירקגור) או לאתאיזם נוסח סארטר או קאמי. עמדה זו באה לידי ביטוי בטקסטים הפילוסופים של סארטר (בייחוד בהיש והאין, Sartre, [1943] 1958) ובטקסטים ספרותיים מאת סארטר (הבחילה, ([1938] 1978) וקאמי (הזר, [1942] 1985 והדבר, [1947] 2001). יש להדגיש כי קאמי מציב את עצמו – בעיקר ביצירות כגון המיתוס של סיזיפוס (קאמי, [1942] 1978) – בעמדת בידול מן האקזיסטנציאליזם של סארטר, תוך הבלטת הייחוד של מצב האבסורד. האבסורד מוצג אצלו כפער, כאי-התאמה בין התבונה האנושית לבין הטבע שאינו יכול "להצדיק" תבונה זו (שגיא, 2000).

במבט כולל (מבלי להתייחס לזרמיו השונים של האקזיסטנציאליזם) ניתן לומר כי משנה זו הוצגה לא אחת כחלק בלתי נפרד מסיפור הגאולה המודרניסטית: גאולתו של היחיד, הבוחר מתוך אומץ "בחיים האנושיים", חיי היומיום. אלה מאפשרים לו מעין התגלות חילונית: "אני נמצא בגן הציבורי, מניח לעצמי לצנוח על ספסל, בין הגזעים הענקיים השחורים, בין כפות הידיים השחורות, המסוקסות, המושטות אל השמים [..] אני נחנק: הקיום חודר בי מכל צד, דרך העיניים, האף, הפה… ולפתע, באחת, הצעיף נפרם, הבנתי, ראיתי" (סארטר, [1938] 1978: עמ' 138).

מנקודת מבט עכשווית, הפרויקט הסארטריאני, המבקש אחר ה"בחילה" כאסטרטגיה של התגלות, נחשף לרוח הספקנות (גורביץ', 1997: 199-198). השאלה הנשאלת היא אם האדם הבודד, המתמודד באופן הרואי עם גורלו וזוכה לבסוף לגאולה "אותנטית" בעולם של ריקנות וחרדה, הוא מודל פוליטי ממשי המתקיים בפרקטיקות של היומיום. מול האדם האותנטי, הטהור, ניתן להציג את האדם ההיברידי, איש הכלאיים, שזהותו התרבותית אינה נתונה לעולם במצב של ריק, אלא מלאה וגדושה בסימנים ובייצוגים קודמים של קולוניזטורים תרבותיים ופוליטיים (ע"ע פוסט-קולוניאליזם). הוגים כגון ארג'ון אפדוראי (Appadurai, 1990) והומי באבא (Bahbha, 1994) הראו כי האדם מצוי מלכתחילה בתוך מערכת הקושרת אותו למסורת תרבותית "שבטית" ומכוננת את זהותו. זהות זו, שהיא לעתים קרובות מפורקת ומפוצלת, בנויה ממרכיבים נפשיים ופוליטיים שונים. כך נשללת העמדה הבינארית שביסוד האקזיסטנציאליזם; כך נחשפת גם האותנטיות כאשליה נוספת, שלא זו בלבד שאינה משחררת את האדם – היא אף כובלת אותו לאידאולוגיה מדומה של "טוהר" המשחקת לידי המדכא.

בעידן של סימולקרה (בודריאר [1981] 2007), כאשר השעתוק והשכפול תופסים את מקומו של ה"מקורי" ו"האמיתי", הופכת האותנטיות למוצר מבוקש, אך נדיר. לעתים נדמה לפיכך כי אין להילחם בזיוף ובשקר בדרכים המקובלות ולהציב מולן את האותנטיות כחלופה בלבדית, אלא לנסות ולפעול בדרכים פילוסופיות חדשות – מתוך מודעות לעובדה כי ה"אותנטי" הפך זה מכבר למילה שיווקית המייצרת את אשליית ה"אמיתי" (הפולקלוריסטי, האתני, המקומי) ומבצרת בכך את הסטטוס קוו הקיים (ע"ע פוסטמודרניזם).

מקורות

בודריאר, ז' [1981] 2007: סימולקרות וסימולציה, תרגום: א' אזולאי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.  

גורביץ, ד' 1997: פוסטמודרניזם: תרבות וספרות בסוף המאה ה-20, תל אביב: דביר.

כהן, ל' [1993] 2009: "ציפור על חוט תיל", בתוך: לאונרד כהן, השירים, תרגום: ק' מידן, אור-יהודה, כנרת-זמורה-ביתן,  עמ' 107.

סארטר, ז"פ [1938] 1978: הבחילה, תרגום: ה' לזר, תל אביב: ספרי סימן קריאה, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור.

סיגד, ר' 1975: אקזיסטנציאליזם, ירושלים: מוסד ביאליק.

קאמי, א'  [1942] 1978: המיתוס של סיזיפוס, מהה על האבסורד, תרגום: צ' ארד, תל אביב: עם עובד.

— [1942] 1985: הזר, תרגום: א' המרמן, תל אביב: עם עובד.  

— [1947] 2001: הדבר, תרגום: א' המרמן, תל אביב: עם עובד.

שגיא, א' 2000: אלבר קאמי והפילוסופיה של האבסורד, תל אביב: משרד הביטחון, אוניברסיטה משודרת. 

Appadurai, A.1990: "Disjuncture and Difference in Global Cultural Economy", Public Culture, 2, pp. 1-2.

Bahbha, H. 1994: The Location of Culture, London: Routledge.

Heidegger, M. 1979: Sien and Zeit, Tübingen: M. Niemeyer.

Sartre, J. P. [1943] 1958: Being and Nothingness, trans. H. Barnes, London: Methuen.

— [1946] 1990: Existentialism and Humanism, trans. P. Mairet, London: Methuen. 

 

תאור / מקור התמונה:

Source: https://mcalpineconsulting.wordpress.com/2014/12/02/a-place-of-authenticity/
artist: not known

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×