אדיפוס/אנטי אדיפוס

מושג מרכזי בפסיכואנליזה. תסביך אדיפוס, המעוגן בסיפור המיתי היווני, מוצג על-ידי פרויד כתסביך הגרעין של הנוירוזה. הקונפליקט האדיפלי, שמקורו בשלב מוקדם של ההתפתחות הפסיכו-מינית (גיל שלוש עד חמש), מתרחש בלא-מודע בשל דחפים מיניים שהילד חש כלפי אמו, ובשל רגשי הקנאה והתחרות שהוא רוחש לאביו. תסביך מקביל אך שונה במידת מה מתרחש ביחסי בת-אב והוא מכונה תסביך אלקטרה. מנקודת מבט פוסט-סטרוקטורליסטית נמתחת ביקורת על הממד הדטרמיניסטי של המושג. עמדה זו מובילה לדיון מחודש בגבולות התשוקה. … קיראו עוד

אופרת סבון, טלנובלה

אופרת סבון היא סוגה מרכזית בתחום הבידור הטלוויזיוני הפופולרי. סדרה מלודרמטית בעלת עלילה מפותלת ורבת פרקים, שלה אורך פוטנציאלי כמעט אינסופי. הסוגה מבליטה את הממד הרגשני-רומנטי של המציאות באמצעות "אריזה" אסתטית קבועה: ריבוי בצילומי תקריב, תנועות זום של המצלמה, הבלטת הדיאלוג והמיזנסצנה, קיטוע ברגעי שיא ועוד. הטלנובלה דומה במרכיביה הבסיסיים לאופרת הסבון אך היא מוגבלת במספר פרקיה, ממוקדת בדרך כלל בעלילה מרכזית אחת ובכמה דמויות המופיעות לאורך הסדרה. חתונה מסמנת פעמים רבות את סופה. מבחינה אידאולוגית, שתי הסוגות נותנות ביטוי לזרמי עומק בתרבות העכשווית: סנטימנטליות וקיטש, תשוקה לכסף, התמקדות בספֵרה הביתית ובריחה מן הפוליטי. … קיראו עוד

אוריינטליזם

הבניית המזרח כאוסף של מאפיינים תרבותיים, נפשיים ואסתטיים התואמים את האידאולוגיה המערבית ואת ערכיה. מונח זה, שטבע אדוארד סעיד (Said) בספרו אוריינטליזם ([1978] 2000), מבקש לקרוא תהליכים של כוח פוליטי ותרבותי בהקשר למאבק בין אופני שיח ושיטות ייצוג בתרבות. השיח האוריינטליסטי משתלב בשיחים ביקורתיים גובלים: פוסט-קולוניאליזם, פוסטמודרניזם ולימודי תרבות. יחד איתם הוא מבקר את העמדה הדכאנית שנקט המערב ביחס לכל ה"אחרים" שלו, ברמה הפוליטית, הנפשית והתרבותית. … קיראו עוד

אחר גדול

מונח שטבע הפסיכואנליטיקאי ז'ק לאקאן. האחר הגדול מייצג אחרות מוחלטת המצויה מחוץ לאני. אחרות זו מזוהה עם האמת ועם החוק. בניגוד לאחר הקטן, שהוא בבחינת השלכה מדומיינת של האני, האחר הגדול מצוי מחוץ לטווח ההזדהויות של האני ואינו ניתן להטמעה. זהו אחר רדיקלי המזוהה עם הסדר הסימבולי בשפה. בתחילת ההתפתחות, האֵם מהווה מושא להזדהות ובה תלוי גורל התינוק – היא מהווה לגביו את האחר הקטן – ואילו בהמשך עובר התפקיד אל האב – האחר הגדול. האב (הסדר, החוק, המוחלט, האמת, המדינה וכן הלאה) מייצג את הממד החסר, הלא מודע בשפה ובתרבות. הלא-מודע, המובנה בשפה, הוא השיח של האחר הגדול. … קיראו עוד

אי-נחת בתרבות

מטבע לשון המזוהה עם ביקורת התרבות של אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד (Frued). התרבות מבוססת על תהליכים של הדחקה, ואולם היא מאוימת תדיר על-ידי אינסטינקטים תוקפניים שהם חלק בלתי נפרד מיצרי העונג. כניסה אל תוך התרבות כרוכה באי-נחת ידועה: אלה הם תהליכים מרסנים הגורמים כאב, סבל ורגשי אשמה המרחיקים את האדם מאושרו. להיות בתוך התרבות פירושו לבחור במפח נפש בלתי נמנע. זוהי תוצאה של ההדחקה הרגשית והאינסטינקטואלית הנגזרת על האדם. הפופולריות של המונח מוצאת את ביטוייה בהקשרים רבים במדעי החברה והרוח; הוא משמש בניתוח תהליכי עומק בתרבות המרחיקים את האדם ממימוש אישי או קולקטיבי של מאווייו כפועל יוצא מפעילותן של אידאולוגיות דכאניות. מקורות אי-הנחת בתרבות ההווה קשורים לכינונה של חברת צריכה נרקיסיסטית המגביהה מעת לעת את רף האושר. יצרי עונג בלתי מסופקים, מצד אחד, ואופוזיציה רדיקלית של האחר הלא-מערבי, מצד אחר, מסמנים את גבולותיה של תחושת אי-הנחת בתרבות ימינו. … קיראו עוד

אינטליגנציה מלאכותית

ענף בתחום המחקר והפיתוח של המחשב המבקש להשתית את שיטות הפעולה של המוח האנושי על המכונה. האינטליגנציה המלאכותית חוקרת את האופן שבו המוח חושב ומעבד מידע ומתבוננת במחשב כמכונה המבצעת פעולות "חכמות". … קיראו עוד

אינטראקטיביות, הידוּדיות

מונח המציין את יכולתה של מערכת לנהל דו-שיח עם מפעיליה. טכנולוגיה מתפתחת וחוויה מרכזית בחיי היומיום בתחילת המאה ה-21. סימני התופעה ניכרים בטלוויזיה, באינטרנט ובמרחב הבידורי של התקשורת הסלולרית. התהליך שם דגש על "תוכן משתמשים" כמקור מרכזי ליצירת טקסטים ומשמעות. … קיראו עוד

אנומיה

מונח המזוהה עם הסוציולוג אמיל דורקהיים (Durkheim). על-פי דורקהיים, ההתנסות המודרנית היא התנסות בעולם אשר רוקן מנורמות ומחוקים מחייבים. עולם מעורער זה שוב אינו יכול לספק מסגרת מגוננת ומדריכה החיונית לאינטראקציה חברתית. בעולם בלתי יציב, האושר האנושי, שהוא פרי ההתאמה בין שאיפות אינדיווידואליות לבין מבנה חברתי, אינו אפשרי עוד. … קיראו עוד

ביופוליטיקה

פוליטיקה של ניהול חיים. מונח שטבע הפילוסוף מישל פוקו בספרו תולדות המיניות I, הרצון לדעת (1976) ובסדרת הרצאות שנשא בקולז' דה-פראנס בשנים 1979-1978. מאוחר יותר זוהה המונח עם ההיסטוריון ג'ורג'יו אגמבן (Agamben). ביופוליטיקה היא סך הפרקטיקות הרציונליות המשמשות את השלטון כדי לפקח על האוכלוסייה ולנהל את צורכי החיים שלה. ביופוליטיקה עוסקת בפרקטיקות כגון בריאות, מיניות, היגיינה, ריבוי טבעי, תוחלת חיים, חינוך וגזע. מדובר בניהול החיים של הגוף החברתי, בכלל זאת אכיפה של נוהלי מניעה והפרדה, ריפוי, שליטה כלכלית וכיוצא באלה. במובן רחב יותר, הביופוליטיקה עוסקת בהפעלה של ידע/כוח על הגוף הפרטי, המשפחתי או הציבורי. הנחת היסוד היא כי ניהול החיים על-ידי הריבון (למשל המדינה) הוא "קשר דם" ראשוני המגדיר את היחסים בין השלטון לבין הפרט, וכי קשר פוליטי זה הנו מהותי להגדרת האדם. הזכות לנהל חיים מציבה את הריבון בעמדה של אלימות מובנית, הפועלת על גופם של נתיניו. לריבון שמורה הזכות להחיות או להמית, להגן על החיים או להפקירם. האתר המייצג של הביופוליטיקה הוא המחנה (camp); בקיצוניותו הוא יכול להתגלם במרחב של מחנה הריכוז, שם מושעים החוק והסדר האזרחי לטובת שליטה ישירה של הריבון בגופם ובחייהם של הנשלטים. … קיראו עוד

גודל

מושג המתייחס לקנה מידה (scale, size) כמפתח לקריאה של המציאות. הטענה כי במציאות האורבנית והטכנולוגית של ההווה, גודלם ומורכבותם של מקומות ושל אתרים מחייבים תפיסה חדשה של זמן-מרחב. תפיסה זו מבשרת שיתוף פעולה בין גורמי תכנון, עיצוב וביצוע העוסקים בעירוניות. בעקבות זאת הארכיטקטורה מופיעה כהיפר-ארכיטקטורה ומגלמת בתוכה מרקם חברתי וסימבולי עשיר. … קיראו עוד

גזע-מעמד-מגדר (ניתוח של -)

שיטה של ניתוח טקסטים המבוססת על יחסי הגומלין בין גזע, מעמד ומגדר. יחסי הגומלין בין משתנים אלה מעצבים את המבנה החברתי של הסובייקט. ניתוח זה מופעל על מגוון נושאים, ובהם טקסטים ספרותיים, תרבות פופולרית ואופני שיח פוליטיים וחברתיים. ביקורת משולשת זו באה משלושה כיוונים – לימודי התרבות השחורים (Black Cultural Studies), מרקסיזם ופמיניזם – וכל אחת מהקבוצות מבליטה יסוד אחד הקרוב ללבה. … קיראו עוד

דוקסה

מיוונית: אמונה. הסוציולוג פייר בורדייה (Bourdieu) מגדיר את הדוקסה כקבלה של יחסי סדר שאינם ניתנים לערעור בין העולם הממשי (האובייקטיבי) לבין עולם המחשבה (הסובייקטיבי). היחסים בין המישורים אינם נתפסים כשרירותיים או כמבוססים על מוסכמות, אלא כטבעיים וכמובנים מאליהם. הדוקסה מייצרת אפוא את הלגיטימיות של הסדר הקיים. … קיראו עוד

דטרמיניזם

(1) השקפה פילוסופית ומדעית שלפיה הידיעה על מצבו של העולם בזמן נתון מובילה לעתיד הניתן לניבוי: ידיעת מצבם של הדברים והכוחות הפועלים עליהם מאפשרת לשֵׂכל לחזות במדויק את מצבו של העולם בעתיד; (2) השקפת עולם הגורסת כי קיימת רק היסטוריה אפשרית אחת של העולם; (3) השקפת עולם תאולוגית שלפיה כל התנהגות אנושית נגזרת מרצונו המוקדם של האל או של סוכן כול יכול אחר (תפיסה זו מתנגשת עם ההנחה בדבר זכות הבחירה החופשית של האדם). ההנחה הדטרמיניסטית נוסחה בידי פייר סימון לפלס (Laplace) בתחילת המאה ה-19 והיא משמשת יסוד לפעילות המדעית בהגדרתה הקלאסית. זו מניחה קשר סיבתי בלתי ניתן לערעור בין תופעות בעולם. לדוגמה, על-פי ההשקפה המרקסיסטית קיימת הכרחיות היסטורית המתבטאת במונח "דטרמיניזם היסטורי". המונח מתאר את הקונפליקט ההכרחי בין המעמדות, המסתיים במהפכה ובניצחון של מעמד הפועלים. ברמה התרבותית, ההנחה הדטרמיניסטית עולה בקנה אחד עם העמדה הרציונלית שבה מחזיק המודרניזם. השקפה זו אותגרה על-ידי תיאוריות פוסטמודרניות שהבליטו את האופי ההקשרי והנבדל של עולם התופעות וההתנהגויות האנושיות. … קיראו עוד

דקדוק גנרטיבי, דקדוק יוצר

מונח המזוהה עם התיאוריה הבלשנית של נועם חומסקי (Chomsky). הכשירות הלשונית אינה נרכשת בניסיון אמפירי המעוגן בתרבות או באופיו של הדובר/מאזין; היא נובעת ממבנה עומק אוניברסלי: מאגר של דקדוק גנרטיבי (דקדוק יוצר) המבטא את הכשירות הלשונית של האדם. כשירות זו בוקעת החוצה ומתגלה במופע הלשוני הגלוי. המעבר ממבנה העומק למבנה השטח נעשה באמצעות הפונקציה הטרנספורמטיבית המייחדת את הדקדוק היוצר. התיאוריה החומסיקיאנית דוחה את האמפיריציזם הלוגי ואת הביהביוריזם הפסיכולוגי ומעדיפה במובהק עמדה רציונליסטית המעוגנת בהגותם של אפלטון ודקארט. השפעתה ניכרת לאורך המחצית השנייה של המאה ה-20 ומתפרשת לשטחים רחבים כגון פילוסופיה, פסיכולוגיה, מדעים קוגניטיביים, סטרוקטורליזם, חקר הספרות ועוד. מנקודת מבט פוסט-סטרוקטורליסטית, נמתחת ביקורת על השיטה בטענה כי היא סגורה בתוך אורח חשיבה טוטלי ודטרמיניסטי ואינה מותירה מקום לדיון בהבדלים הבין-תרבותיים שחווים המשתמשים. … קיראו עוד

הון-עבודה

בכלכלה, שניים מגורמי הייצור. גורמי הייצור האחרים הם אדמה, שיטת ארגון ויזמות. ההון אינו משאב העומד בפני עצמו: חשיבותו טמונה בעובדה שאפשר להפיק ממנו סחורות ושירותים. הון הוא משאב או פריט שמשתמשים בו כדי להפיק פעילות מכוונת של עבודה; זו בתורה מייצרת סחורות ממשיות/סמליות חדשות. בתפיסה ביקורתית, ההון איננו רק משאב או חפץ; התכונות הסימליות של ההון מתפענחות כמכלול של יחסים חברתיים. … קיראו עוד

היות שם (בפילוסופיה)

Dasein בגרמנית פירושו להיות שם, להיות בתוך העולם ("in der Welt sein"). הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר (Heidegger) השתמש במושג כדי להצביע על ההוויה הבסיסית של האדם בתוך הישות (בתוך היש של העולם): האדם תמיד מעורב מלכתחילה באופן סובייקטיבי בתוך העולם. צורת קיום זו עומדת כנגד צורות הקיום של דברים או של מכשירים. ה-Dasein מגדיר את האדם באופן לא אינסטרומנטלי; האדם איננו אובייקט של הדברים אלא סובייקט שלהם, בזכות קיומו בתוך העולם. … קיראו עוד

היי-טק, טכנולוגיה עילית

(1) טכנולוגיה המערבת מערכות ומכשירים מתקדמים המאפיינים את התרבות הדיגיטלית; (2) כינוי להוויה הסובבת את פיתוחם של טכנולוגיות ויישומים בתחומי המחשבים והתקשורת; (3) סגנון עיצוב במאה ה-20; (4) בהשאלה, קוד חברתי המסמן סגנון חיים והמתאר הצלחה, תחכום ועושר כלכלי. … קיראו עוד

הייפ , באזז

הייפ הוא כינוי להצגה של מציאות מוגזמת ומוקצנת של "הדבר הגדול הבא". מונח מתחום השיווק המגדיר את המוצר במושגים אופנתיים וכריזמטיים, המופנים לקהל יעד מפולח ושוחר חידושים. ההייפ מכוון לקידום אינטנסיבי ואקסטרווגנטי של מוצרים בעידן של טכנולוגיה רוויה וקפיטליזם מואץ. ההייפ מבטא סגנון חיים עדכני, אנרגטי, יוצא דופן, המשווק תחת הכותרת "העתיד כבר כאן". כך הופכות הנבואות והתחזיות למוצרי הצריכה של ההווה. הבאזז היא מילת מפתח עכשווית הקרובה במשמעותה להייפ. המונח מבליט את הרעש התקשורתי שמייצר המוצג, את השתלטותו האגרסיבית על השדה החברתי. … קיראו עוד

היפרטקסט

מוצר לא ליניארי המורכב מגושי טקסטים שאפשר לחבר ביניהם בכל סדר או צורה העולים על הדעת. ההיפרטקסט מטשטש את הגבולות בין יצירות שונות, מערבב את תפקידי המחבר והקורא ומאפשר אופני קריאה מרובים. ההיפרטקסט יכול להופיע כטקסט מילולי או כטקסט אלקטרוני; הוא אינו קשור בטכנולוגיה, בתוכן או במדיום, אולם ביטויו המובהק מצוי באינטרנט. בצורתו הבסיסית – באינטרנט – הוא מכיל מסכי מידע שניתן לקשור ביניהם בקישורים אסוציאטיביים (links). בצורתו המתוחכמת, ההיפרטקסט מתפקד כתוכנה, שהיא סביבת עבודה משתפת המאפשרת תקשורת, רכישת מידע וחשיבה אסוציאטיבית. הדבר מתבצע באמצעות חיבורים מהירים הכוללים גם טקסטים מילוליים ואודיו-ויזואליים. … קיראו עוד

הפרטה

פרקטיקה כלכלית המעבירה מפעלים וחברות מבעלות ממשלתית לבעלות פרטית; תפיסת עולם המייחסת לפרט או לגוף מסחרי המתחרה בשוק החופשי תבונה ואחריות העולות על אלה של המדינה. ההפרטה היא חלק בלתי נפרד מתהליכי הגלובליזציה המאפיינים את הקפיטליזם הרב-לאומי מאז סוף המאה ה-20. הפילוסופיה של ההפרטה טוענת כי ממשלה צרה, שלצדה מגזר עסקי פרטי רחב, מבטיחה חיסכון והתייעלות. מתנגדי ההפרטה טוענים כי הממשלה אינה יכולה להסתלק מחובתה כריבון ולא להיות מעורבת בביופוליטיקה של התרבות. "שירותי חיים" כגון שירותי רווחה, בתי ספר, בתי חולים ובתי סוהר אינם יכולים להיות מנוהלים על-פי היגיון עסקי בלבד משום שהדבר עלול לפגום קשות בזכויות היסוד האזרחיות. ההפרטה מיטיבה את מצבם של העשירים. היא מעבירה לידיהם נכסים ומגדילה את כוחם על חשבון מעמדם של העובדים, שזכותם הבסיסית להתארגנות מקצועית ולהגנה נפגעת. … קיראו עוד

טלפוליטיקה, פוליטיקה טלוויזיונית

מעורבותה הגוברת של התקשורת בכלל ושל הטלוויזיה בפרט בזירה הפוליטית יוצרת פוליטיקה מסוג חדש – פוליטיקה חזותית ומיידית. עידן הייצוגים החזותיים פועל במישור הרגשי, ולא במישור השכלי והאנליטי. אף כי המושג קשור בטבורו לשדה הפוליטי, יש לראות בו כלי מרכזי לייצוג סוגסטיבי של המציאות הכללית, באמצעות שפת הדימויים הטלוויזואליים. … קיראו עוד

ייעוץ, אימון אישי

פרקטיקות המאפיינות את כלכלת השירותים של עידן הקפיטליזם המאוחר. הייעוץ מציע לצרכן מיומנויות התורמות להרכבת מוצר נתון, ממשי או תפיסתי, כגון אסטרטגיה של פעילות מסחרית או אישית. הייעוץ ניתן בקשת רחבה של תחומים, מייעוץ פסיכולוגי, פילוסופי או כלכלי ועד לייעוץ תדמיתי ולאימון אישי. שירותים אלה נועדו למקסם את הזדמנויות החיים של המודרך ולתרום לאושרו האישי. … קיראו עוד

כורה (בפילוסופיה)

מושג המזוהה עם התפיסה הפסיכו-בלשנית של ז'וליה קריסטבה (Kristeva). בתפיסה הרציונליסטית, הלשון מורכבת מסימנים המייצגים אובייקטים במציאות. המונח "כורה", לעומת זאת, מתייחס למציאות של טרום סימנים. אופייה של הכורה היברידי ומעורב. זהו מרחב הקודם למצבים של זהות, זיהוי וקריאה בשם, המופיעים בממד הסמלי של הלשון. הכורה היא מטאפורה פוסט-סטרוקטורליסטית למה שסמיואל בקט מכנה "L'inomable" – "חסר השם". … קיראו עוד

כלכלה ליבידינלית

מונח שטבע הפילוסוף הצרפתי ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard) לתיאור דחפים המתנגדים לפעולתם של כוחות ההיגיון והשכל. מונח זה מקביל ללא-מודע בתיאוריה של פרויד, אולם הוא בעל גוון רדיקלי, אנרכי ומשחרר יותר. … קיראו עוד

כסף

הכסף הוא כוח קנייה נזיל. לכסף שלוש פונקציות: אמצעי חליפין, אמצעי למדידת ערך ואמצעי לאחסון ערך. בניגוד לסחורות אחרות, הכסף נחשב לבעל ערך רק משום שהוא מגלם הסכמה חברתית: אנו מעריכים אותו על סמך כוח הקנייה המוסכם שלו. הכסף הוא אמצעי תשלום מקובל, המופיע בצורות שונות: שטרות, מטבעות, המחאות, חשבונות בנק פתוחים וסגורים, תוכניות חיסכון וסוגים אחרים של נכסים נזילים. במובן הרחב, הכסף הוא סוכן מרכזי של תקשורת סמלית, שנועד לפקח על החליפין בין תשוקות לסחורות. תהליך זה מתקיים משחר ההיסטוריה ועד לעידן הקפיטליסטי של זמננו. מנקודת מבט ליברלית, הכסף מסמן אופציה של חירות משום שהוא נותן ביטוי ישיר להעדפות ולבחירות הערכיות של האדם. מנקודת מבט ביקורתית, הכסף אינו "מכל ריק" המאפשר לערכים מסוימים להתממש; הרדיפה אחר הכסף היא ערך ומטרה בפני עצמה. התוצאה עלולה להיות אגרסיבית ולבוא על חשבונם של מיעוטים שנגישותם לכסף ולמשאבים שווי כסף מוגבלת. הכסף מקיף כמעט את כל תחומי החיים: הוא מניע את הכלכלה ואת הפוליטיקה, את התרבות ואת האמנות. אף כי התוצרים האסתטיים הם אובייקטים סחירים התלויים בכוחות השוק, לאמנות יש עדיין כוח אופוזיציוני מסוים המאפשר למתוח ביקורת על שלטון הכסף בחיינו. מנקודת מבט פרוידיאנית מדובר באופן הניהול הסימבולי של הוצאות והכנסות, צרכים וסיפוקים. … קיראו עוד

כפר גלובלי

ב-1959 טען תיאורטיקן המדיה והתרבות מרשל מקלוהן (McLuhan) כי טכנולוגיות חדישות מבטלות גבולות והבדלים בין בני אדם. חזונו מתממש בעידן האינטרנט והלוויין והופך למונח רווח בפי כול. חוויית הכפר הגלובלי מתמצית בעובדה שכל העולם, בו בזמן, יכול להיות עד לאותם אירועים, בעיקר באמצעות הטלוויזיה. הביקורת על המונח נשמעת משני כיוונים: האחד, מעמיד בספק את עצם ישימותו; האחר, מטיל ספק בקיומה של חברה בעלת קודים אוניברסליים והומוגניים: בעידן רב-תרבותי יש ואינטרסים מקומיים דוחקים הצידה את פרקטיקות של הקפיטליזם המערבי, תוך הצגתן כגורם דכאני. … קיראו עוד

לא-מודע, תת-מודע

מונח הנמצא בשימוש רחב בשפה הטיפולית ובשפה היומיומית. שם התואר "לא מודע" מתייחס לכל פעילות שאינה נוכחת בשדה המודע של הנפש ברגע נתון. כשם עצם, הלא-מודע קשור בטבורו לתיאוריה הפסיכואנליטית. הוא מתייחס ל"שיטה של הלא-מודע". על-פי פרויד, דרך המלך אל הלא-מודע היא באמצעות ניתוח אופני הופעתו בחלום (פרויד, [1900] 2007). החלום נותן ביטוי למשאלות מודחקות ולא מודעות המאיימות על האני, בעיקר בשל אופיין המיני. אפשר להבחין בין הלא-מודע הפרוידיאני, המתייחס לרמת הפרט, לבין הלא-מודע היונגיאני, המתייחס לשורשים הקולקטיביים של הלא-מודע. על-פי ז'ק לאקאן (Lacan), הלא-מודע מובנה כשפה. שפה זו, שאינה ניתנת לחשיפה, מציינת את הפער, את הפִּרצה, שבין הסיבה הנפשית לבין התסמין. המקום של הלא-מודע הוא המקום שבו נוצרת הפתעה, שבו מורגשת נוכחות של הדבר הנעדר. הלא-מודע מחבר בין הנוירוזה לעולם הממשי; הנוירוזה היא מעין "צלקת" של הלא-מודע. הלא-מודע הוא מפגש שהאני נקרא אליו: מפגש עם הממשי. התת-מודע (או הסמוך למודע) הוא אזור תודעתי סמוי אך נגיש לאני. התת-מודע מופיע למשל בצורת זיכרונות או באמצעות האמנות. המודע הוא תחום הנשלט בידי כוחות ה"אני" והוא נותן ביטוי לעקרון המציאות שבמרכזו חוק השימור העצמי של האורגניזם. … קיראו עוד

לא-מודע פוליטי

מושג שטבע התיאורטיקן הניאו-מרקסיסטי פרדריק ג'יימסון (Jameson), המניח כי הטקסט התרבותי קשור באופן מורכב לסכמה פוליטית אידאולוגית שמונחת בבסיסו. סכמה זו מבטאת קונפליקט מעמדי המוצא את דרכו לרובד הגלוי של הטקסט. הקונפליקט, שלא הגיע לידי מיצוי ברובד ההיסטורי, זוכה לתיקון אסתטי באמצעות העולם המובנה של הסיפור. עיון עמוק מגלה את נקודות העיוורון שבטקסט, שמקורן בסימפטום ההיסטורי. פרשנות זו ממזגת בין שיטות שונות: הפרשנות האידאולוגית-מרקסיסטית, הפרשנות הסמיוטית והפרשנות הפסיכואנליטית, החושפת את הרובד הלא-מודע של הטקסט. … קיראו עוד

מדיום

תאורטיקן התרבות פרדריק ג'יימסון (Jameson) מגדיר את המונח "מדיום" בשלושה מישורים: (א) מודוס אמנותי או צורה מסוימת של ייצור אסתטי; (ב) טכנולוגיה ספציפית המעוגנת במכשיר מרכזי; (ג) מוסד חברתי. מנקודת מבט אסתטית, המדיום הוא אמצעי חומרי: כלי הולכה להעברת כוונות האמן. המדיום מתאפיין בתכונות ייחודיות שבאמצעותן מתפענחת המציאות. המילה מדיום מקובלת בצורת הרבים שלה – מדיה (Media). שפת המדיה, שפת התקשורת, כוללת בתוכה סוגי מדיה מסורתיים שקדמו לעידן האלקטרוני, כגון ספרות, תאטרון, מוזיקה ועוד. סוגי מדיום אלה ניתנים לסיווג על-פי חומרי הגלם המשמשים לשם יצירת הטקסט (מילה, דמות, צבע, צליל, גוף, צילום, תמונה נעה), אך אפשר גם למיין אותם על-פי טיב הפעולה הסמיוטית (פעולת הסימנים), על-פי אופייה של התקשורת שנוצרת באמצעותם עם הנמען או על-פי הפרשנות שהמדיום מכתיב. בעקבות מגמות מודרניסטיות ופוסטמודרניסטיות הפך המדיום מכלי המגדיר והמסווג גבולות חיצוניים לכלי רפלקסיבי המתבונן פנימה והמתייחס לעצמו כאל מושא של ייצוג. באופן כזה הופך המדיום למכשיר נרקיסיסטי המרוכז בעצמו, ומשמעותו הופכת נזילה. … קיראו עוד

מורכבות

מדע בין-תחומי העוסק בחקר הבנתם ותפקודם של מבנים מורכבים; מדע זה, שבסיסו בתחום האבולוציה הביולוגית, מתפרש גם לתחומים אחרים, כגון אקולוגיה, כלכלה, פוליטיקה ואדריכלות. תורת המורכבות מנסה, באמצעות מדדים מתמטיים, להבין מבנים וארגונים בעלי דחיסות וסיבוכיות יתרה. … קיראו עוד

מזרק (תיאוריית ה-)

כינוי לגישה המייחסת לאמצעי תקשורת ההמונים השפעה חזקה על קהליהם. אמצעי התקשורת משולים למעין מזרק, המחדיר את מסריו היישר לתוך מוחו של הפרט. האחרון נתפס כישות גרעינית ופסיבית. המסר התקשורתי, מנגד, נתפס כנוכחות כוחנית, בלתי נמנעת. … קיראו עוד

מיעוט, ספרות מיעוט, ספרות מינורית

מיעוט הוא קבוצה חברתית המצויה בנחיתות מספרית או חברתית ביחס לקבוצת הרוב השולטת על המשאבים החומריים או הסימבוליים שבידי הציבור. עמדת מיעוט מייצגת נחיתות, אי-שוויון ושוליות. קבוצת המיעוט מודרת מעמדות של השפעה בתרבות ובתקשורת. קולה אינו נשמע בשאלות מרכזיות העוסקות בסוגיות המעניינות את "כלל החברה". המונח "ספרות מיעוט" ("ספרות מינורית"), המזוהה עם הפילוסופים ז'יל דלז (Deleuze) ופליקס גואטרי (Guattari), מציין ספרות המאתגרת את העולם האחדותי שמציגה הספרות המאז'ורית. הספרות המינורית מציגה אסטרטגיה חדשה לפענוח המציאות; היא שואלת שאלות ביקורתיות ביחס לדרכי הייצוג המקובלות ופורמת את הגבולות הסגנוניים השגורים של התחביר והדקדוק. שלושת המהלכים המאפיינים ספרות זו הם: דה-טריטוריאליזציה של השפה, ההופכת לקטועה, פרגמנטרית ומִחבָּרית; הבלטת הממד הפוליטי של הייצוג על חשבון הממד האינדיווידואלי-בורגני; הדגשת האופי הקולקטיבי של ההבעה. … קיראו עוד

מכונה

מיוונית: מתקן. מנגנון אשר מורכב ממערכת של חלקים יסודיים (מכונות פשוטות), ונועד לבצע עבודה תוך חיסכון באנרגיה או בזמן. המכונה היא עדות לאינטליגנציה האנושית, ליכולת לשלוט בטבע ולנצלו לצורכי האדם. הדיאלוג בין האדם למכונה היא עתיקת יומין ומובילה מן העידן הפרה-היסטורי ועד ל"מכונות החושבות" בעידן הדיגיטלי של ימינו. הסימביוזה והתלות הגוברת בין האדם למכונה מייצרות את "הפילוסופיה של המכונה". זו ניכרת בשטחים רבים: תיעוש המוני, אדריכלות, אינטרנט, גלובליזציה, היי-טק ועוד. פילוסופיה זו משקפת מציאות שנויה במחלוקת המגדירה מחדש את האדם. … קיראו עוד

מכונת תשוקה

מונח המזוהה עם עבודתם הפילוסופית של ז'יל דלז (Deleuze) ופליקס גואטרי (Guattari), בעיקר בשני ספרים משותפים: אנטי-אדיפוס (Anti-Oedipus: Capitalism and Schizophrenia) ואלף מישורים (A Thousand Plateaus: Capitalism and Schizophrenia). בניגוד למודל הפרוידיאני, הבנוי על איתור כוחות הליבידו ועל שליטה בהם, מבקשים המחברים לעודד את פעילותה של התשוקה ולא לראות בסובייקט רק ישות העוסקת בריסון ובעידון עצמי, בסובלימציה ובייצוגים אידאולוגיים של התשוקה; הסובייקט הוא מעין מכונת תשוקה המייצגת את עצמה באופן גופני, ישיר ומוקצן. "מכונת התשוקה" היא אפוא מטאפורה העומדת מול מטאפורה נגדית המתארת את האדם כ"מכונת חשיבה" או כ"מכונה אדיפלית" הפועלת לשם הגבלת התשוקה והטייתה לאפיקים רציונליים תרבותיים. … קיראו עוד

מנגנון אידאולוגי של המדינה

מונח המזוהה עם מפעלו של הפילוסוף הפוסט-מרקסיסטי לואי אלתוסר (Althusser). המדינה מפעילה כוח דכאני ישיר באמצעות מוסדות כגון משטרה, צבא ועוד. במקביל, היא מפעילה גם כוח סמוי באמצעות מנגנון אידאולוגי העומד לרשותה. המנגנון האידאולוגי הזה פועל בתיווכם של מוסדות הדת, מערכת החינוך והמשפט, מפלגות פוליטיות, התקשורת, המשפחה וכן הלאה. מוסדות אלה משמשים כסוכנויות שדרכן זורמת האידאולוגיה וקובעת את גורל הסובייקט במערכת הייצור הקפיטליסטית. מנגנון זה יוצר נטורליזציה של האינטרסים המייצגים את המעמד השולט. המעמד ההגמוני פועל כדי לשעתק את תנאי הייצור במטרה לבצר את שלטונו גם בדור הבא. … קיראו עוד

מסמן צף

מונח שנועד להבליט את תלותו של הסימן בהקשר התרבותי המקנה לו מובן. המונח מציין את אי-יציבותו של המסמן בקשרי הגומלין שלו עם המסומן, וכפועל יוצא מכך – את אי-יציבותו של הסימן. הוא מופיע בהקשרים סמיוטיים, פסיכואנליטיים ואמנותיים, והוא אחד ממונחי המפתח בביקורת הפוסט-סטרוקטורליסטית. … קיראו עוד

מערכות (תורת ה-)

חקר הארגון של מערכות ללא קשר לסוג, לתוכן, לזמן, או למרחב של קיומן. תורת המערכות חוקרת את העקרונות המשותפים לכל הישויות המורכבות ואת המודלים המתמטיים המשמשים לשם תיאורן. צורות שונות של תורת המערכות יושמו בניתוח החברה במאה ה-20. תורת המערכות מציגה השקפת עולם פונקציונליסטית מובהקת. השקפת עולם זו זכתה לביקורת מצד פילוסופים כגון יורגן הברמאס (Habermas) ואחרים על רקע יחסה לחירות האינדיווידואלית. … קיראו עוד

מרחב – זמן – טריטוריה

מרחב וזמן הם קטגוריות המארגנות את הניסיון האנושי. הטריטוריה היא מרחב מזוהה שבו מסומנים גבולות ונוצרות זהויות קולקטיביות ופרטיות; הטריטוריאליות היא בעלות שחש ומפגין הפרט כלפי מרחב, אובייקט או רעיון. על-פי קאנט (ביקורת התבונה הטהורה), מרחב וזמן הן קטגוריות הטבועות בסובייקט. תפקידן להפוך רשמים חושיים לעצמים תבוניים הניתנים להגדרה. הזמן הוא אמצעי להגדרת השינוי שחל במרחב. המרחב והזמן אינם מנותקים מן התודעה החושבת אותם. הם אינם נתונים, או מובנים, מחוץ לתהליכים החומריים והסימבוליים המתארים אותם. המרחב נתון בדרך כלל בתוך הקשר של סיפור אנושי; הוא תוצאה מובהקת של כלי המדידה והפרשנות שלנו; המרחב מופיע כגורם אישי, חברתי, לאומי, נפשי או דמיוני. הוא נקשר למושגים כגון טריטוריה, כוח ומקום, ומהווה כמותם אמצעי ליצירת זהות, לשרטוט גבולות, לכתיבת היסטוריה. המרחב הרב-לאומי, המבוסס על שיטה כלכלית ותקשורתית כוללת, מאפיין את עידן הגלובליזציה. הזמן יכול להיות קווי, מעגלי, מיתי, תודעתי או וירטואלי. הוא יכול להיות פתוח, נצפה, אטום, מעברי, המשכי, מפורק, מכיל ומייצג את הזיכרון (הזמן הלאומי או המעמדי) הנאגר בתוכו. קטגוריית הזמן מרכזית לחשיבה המודרנית: הזמן נתפס כסוכן מרכזי המוציא מן הכוח אל הפועל תבנית היסטורית גואלת (למשל במרקסיזם). קטגוריית המרחב היא קטגוריה פוסטמודרנית העוקבת אחר הלוגיקה של הרשת. זו קושרת בו-זמנית אופני שיח שונים המתרחשים במרחב. … קיראו עוד

סאדיזם, סאדו-מאזוכיזם

סאדיזם הוא סטייה מינית המאופיינת בהפקת עונג מגרימת כאב לזולת. התבנית הסאדו-מאזוכיסטית מתארת דחפים תוקפניים שהאדם מפנה הן כלפי הזולת והן כלפי עצמו. במאזוכיזם, יצרי התוקפנות כלפי העולם החיצון מופנים אל האני. סאדו-מאזוכיזם הוא תבנית בינארית המבטאת את יצרי המוות בחייו החברתיים והמיניים של האדם. על-פי פרויד (Freud), יצרי המוות שואפים ליציבות המאפיינת מצב אנאורגני; הם פועלים בשירותו של איווי להפסיק את החיים או לפחות להתנסות בסבל מרבי. על-פי התיאוריות הנגדיות של ז'יל דלז (Deleuze), ושל מישל פוקו (Foucault) הממשיכות את דרכו של המרקיז דה-סאד (Sade), השימוש בכאב הוא מכשיר לשחרור רדיקלי, העשוי לגאול את האדם מזרותו הקיומית, לאפשר לו מרד פילוסופי בחוק או לייצר זהות מגדרית חדשה באמצעות העדפה מינית אחרת. … קיראו עוד

סביבה

מונח המתאר את מרחב החיים; המקום שבו מתרחשות התופעות הפיזיות והרוחניות; התנאים החיצוניים והפנימיים המשפיעים על הפרט. בין הסביבה לפרט נוצרים יחסים דיאלקטיים: הסביבה המקיפה אותנו משמשת רקע, אך היא גם חלק בלתי נפרד מן הדמות, מן האני הפנימי שלנו. סביבותיו של האדם מעצבות אותו מינקות עד זקנה ומהוות גורם חשוב בקביעת עולמו הרגשי והרוחני. אנו נחשפים לסביבות מרובות: סביבה מקומית וסביבה תקשורתית גלובלית, סביבה אנושית מוחשית וסביבה וירטואלית כמו האינטרנט. בניגוד לעידנים קודמים, האדם בן זמננו מתאפיין ביכולת לנוע ולנדוד בין סביבות שונות וכן בכושר לחיות בו בזמן בסביבות רבות. המונח "איכות הסביבה" מבליט בעיקר את רמתה של הסביבה הפיזית והנפשית ואת תרומתה החיובית או השלילית לאיכות החיים של התושבים. … קיראו עוד

סטרוקטורליזם

מתודה בינתחומית המתייחסת לטבע התרבות, לאופי הפעילות התקשורתית ולהתנהגותם של סימנים בתחומים שונים של מדעי האדם. הסטרוקטורליזם בוחן את התרבות על-פי מודלים אובייקטיביים ומדעיים. הטקסט נתפס כנושא משמעות קבועה. תפקידה של התיאוריה הוא לאתר סטרוקטורות עומק בלתי משתנות או כלים צורניים ואוניברסליים המשקפים את השכל האנושי ואת כשירותו הלשונית. הנחת היסוד היא שהמודל הסטרוקטורליסטי, המעוגן בהתנהגות הלשונית, ישים גם בתחומים אחרים – חברתיים, תקשורתיים, פסיכואנליטיים ואמנותיים. … קיראו עוד

סינכרוניות/דיאכרוניות

צמד ניגודים שהציע הבלשן פרדינן דה סוסיר (de Saussure), ומציין שני תחומים בחקר הבלשנות. הבלשנות הסינכרונית מתבוננת בשפה כמבנה כפי שהוא, ברגע נתון בהיסטוריה. לעומת זאת, הבלשנות הדיאכרונית מתבוננת בשפה כמערכת המתפתחת לאורך ציר של זמן. דה סוסיר העדיף את המחקר הסינכרוני משום שלדעתו הוא חושף את המבנה הבסיסי של חוקי השפה (דה סוסיר, [1916] 2005). … קיראו עוד

סלבריטי, ידוען

מקור המונח בלטינית: Celebritus, ומשמעו מפורסם, בעל מוניטין, מתויר, המוני, ידוע ברבים. כיום הכוונה היא בפרט לדמות מפורסמת, מושא להערצה ולהזדהות, מי שאזכור שמו באמצעי התקשורת אינו מחייב כל תוספת, תואר או הסבר. נוכחותו היא טבעית, לו ולקהלו. הסלבריטי הוא חלק בלתי נפרד מן התרבות הפופולרית ומשיטת הסימנים הפועלת בה. הוא נתפס כמוביל תרבותי ומשפיע על ציבורים רחבים המזדהים עם אישיותו ועם סיפור חייו. בניגוד לגיבור תרבות, הזוקף לזכותו הישג יוצא דופן בתחום המדע, האמנות, הפוליטיקה או חיי הרוח, עוצמתו של הסלבריטי נובעת אך ורק מן ההון התרבותי שנצבר מעצם פרסומו. … קיראו עוד

ספורט

פעילות גופנית אישית או קבוצתית; פעילות פנאי ופעילות תחרותית שבמסגרתה עומדים למבחן כשרים (יכולות) כגון מהירות, חוזק, סבולת, אומץ, יוזמה ומיומנויות פיזיות ונפשיות נוספות. הספורט הוא כיום גם ענף של בידור ופרסום המשתלב בקפיטליזם העכשווי: "הדת החלופית המובהקת של המאה ה-20"; ז'אנר פופולרי בתקשורת ההמונים וגורם חשוב בעיצוב חיי היומיום. רבות מן הנורמות הספורטיביות ובייחוד מושג "הניצחון" מקרינים על התרבות הניאו-ליברלית של ההווה ומשפיעים על האופן שבו הפרט מעריך את ביצועיו. … קיראו עוד

עדות

מסירת דברי העד. במסורת הפילוסופית והמשפטית של העולם המערבי העדות מבוססת ומוגדרת פורמלית מתוקף נוכחותו של העד באירוע. עדות ראייה, עדות ממקור ראשון הנמסרת במילים או עדות שמיעה מבססות ראָיה בבית המשפט, לצד כללים משפטיים וגורמים נוספים. אולם בימינו, בעידן המשדר טראומה, שתיקה וקושי לייצג את הנראה, חל משבר ביכולתו של העד לגולל את סיפורו ולקבל עליו אחריות למען הכלל. שיח העדות ממלא מקום מרכזי במחשבה על הקשר בין היסטוריה לזיכרון לאחר השואה. העדות מופיעה בפרקטיקות של השפה העוסקות בשאלת האמת, בין אם מדובר בעדות מודעת (בשיח ההיסטורי) ובין אם מדובר בעדות בלתי מודעת (בשיח הפסיכואנליטי). … קיראו עוד

פאלוס/פאלוצנטריזם

פאלוס – פין ביוונית. בתפיסה הפסיכואנליטית המסורתית (פרויד ותלמידיו) הפאלוס הוא מסמן ביולוגי ישיר של תשוקה וכוח. בפסיכואנליזה של ז'ק לאקאן (Lacan) זהו מבנה סימבולי המתייחס הן לגברים והן לנשים. הוא אינו נתפס כאובייקט ביולוגי אלא כדימוי, כפונקציה סימבולית הממלאת תפקיד מרכזי בהבניית הסובייקט. הפאלוס הוא מסמן מועדף הקובע את אופיו הסימבולי של האיווי. הפאלוצנטריזם מגדיר על-כן את מעמדו הסימבולי המועדף של איבר המין הזכרי בקביעת מערכות של כוח בשפה ובתרבות. הוא מבליט את המחשבה ההגמונית הגברית ואת השפעתה הגורפת על ההתפתחות הסובייקט. המונח מגדיר אידאולוגיה של יחסי כוח הנגזרת ממעמדו המועדף של הפאלוס כמושא של תשוקה בתרבות. אידאולוגיה פאלוצנטרית מזדהה עם נקודת מבט רציונלית, מודרנית וגברית. ביקורת הפאלוצנטריזם מהווה ציר מרכזי של דיון בפמיניזם ובדקונסטרוקציה. … קיראו עוד

פגאניזם

למציאות שבה אנו נתבעים לערוך שיפוטים ללא קריטריונים מנחים קורא הפילוסוף ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard) בשם "פגאניזם". מטאפורה זו נועדה לציין מציאות המאופיינת בריבוי "אֵלים" (ריבוי אמונות). בעידן הפוסטמודרני אנו נותרים ללא תיאוריה אוניברסלית של אמת. בלא שיהא בידינו עיקרון שיפוט אוניברסלי, אנו מתקדמים רק באמצעות יצירת שיפוטים מקומיים, המתייחסים למקרים מבודדים שנדונים לגופם. ליוטאר מוצא תקדים לתפיסה זו כבר באתיקה של אריסטו, שבו הוא רואה דמות מרכזית הקשורה בתפיסה הפגאנית של המציאות. בנוסף, המונח נקשר למגמות רווחות של העידן החדש: בהקשר זה הוא מתאר "אדם נטול דת" המאמין באלים (אלות) של העידן הפגאני, הטרום-יהודי-נוצרי-מוסלמי. … קיראו עוד

פוסט-

אחד מסימניה המובהקים של התרבות העכשווית הוא אופן קיומה והגדרתה העצמית כהליך החורג מעבר לעצמו. התחילית "פוסט" רומזת כי גם ללא קשר להמשך אפשרי (כגון "פוסטמודרניזם", "פוסט-פמיניזם", "פוסט-קולוניאליזם", "פוסט-סטרוקטורליזם") מה שמאפיין את התרבות העכשווית הוא חוסר אמון מצדה בהווה; תחת זאת היא מאמצת הליך של שינוי ואיחור (delay), ההופך את ה"פוסט" למעין ערך בפני עצמו, מנטרה רווחת, מטאפורה לחשיבה הבלתי בטוחה של התרבות בימינו. … קיראו עוד

פוסטמודרניזם (באמנויות)

מודרניזם ופוסטמודרניזם הם שני זרמים מרכזיים באמנות של מאה השנים האחרונות. מודרניזם הוא סגנון באמנות הפלסטית, באדריכלות, בצילום, בספרות, בקולנוע, בתאטרון וכיוצא בזה, שהיה רווח החל מאמצע המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20. סגנון זה מבליט את הממד הרציונלי, המופשט והגואל של האמנות: הוא מאמין באפשרויות הקדמה, דחיית הישן מפני החדש. הפוסטמודרניזם משקף מוסכמות אסתטיות חדשות המתפתחות בתחומים אלה, החל מאמצע המאה שעברה ועד לימינו. מאפיינים כלליים של הסגנון הפוסטמודרני הם צמצום הפער בין אמנות "גבוהה" ל"נמוכה", ציטטות היסטוריות ואקלקטיזם סגנוני, נטייה לפרודיה ולפסטיש, מודעות למוצר האמנותי כפרי של שעתוק והתחזות, טיפול בצומת אמנות-מדיה-צריכה, פירוק דרכי הייצוג והשפות של המודרניזם העילי, פירוק הסובייקט ההרואי של המודרניזם ועוד. … קיראו עוד

פטישיזם

האמונה בכוחם של עצמים דוממים לשמש תחליף מאגי ומלאכותי למקור האמיתי. מקור המונח במילה הפורטוגזית Feitico – מלאכותי, שנגזרה מן המילה הלטינית Facticius – עשוי. מדובר אפוא בהעמדת פנים, בהסטה מן הטבעי אל המלאכותי. ההיסטוריה של המונח מתחילה בשיח האנתרופולוגי במחצית השנייה של המאה ה-19: הפֵטיש נתפס כאובייקט מאגי שרוח שוכנת בו. זהו עצם חומרי המהווה מוקד לסגידה ולפולחן. אף כי ההגדרה כוונה לדתות פרימיטיביות, היא עונה גם על תמונת המצב בחברות מודרניות ופוסטמודרניות: תבנית פטישיסטית זו באה לידי ביטוי בתחומים שונים, כגון פסיכואנליזה, מרקסיזם ("הפטישיזם של הסחורות"), פוסט-קולוניאליזם, מיניות, זהות ומגדר, קולנוע, צילום, אמנות ועוד. … קיראו עוד

פיתוי, תיאוריית הפיתוי

(1) מכלול אמצעים המשדלים אדם לצרוך מוצר, שירות, רעיון או ריגוש, בהבטחה לאושר, עונג וסיפוק מיידי. כמצב תרבותי, הפיתוי פועל בשירותן של פרקטיקות רבות: מדיה, פרסומת, אמנות, תיאולוגיה, פוליטיקה, סגנון חיים, פורנוגרפיה ועוד. באווירה עתירת הפנטזיות של ההווה הופך הפיתוי למרכיב שיווקי מרכזי בחוויה של היומיום; (2) "תיאוריית הפיתוי": תיאוריה המזוהה עם שלב מוקדם בפסיכואנליזה של פרויד (Freud), ועל-פיה מקורן של הנוירוזות בטראומות מיניות שחוו המטופלים בילדות. תיאוריה זו נזנחה מאוחר יותר לטובת ההנחה כי הפנטזיות של הפיתוי מקורן במציאות הקונפליקטואלית הפנימית של המטופלים. הפיתוי תופס מקום מרכזי בפילוסופיה של סרן קירקגור (Kierkegaard) ושל עמנואל לוינס (Lévinas) . אצל הראשון, הפיתוי מזוהה עם השלב האסתטי שבו הכרת המציאות קשורה בהנאה, ברצון לברוח משעמום, בצורך להיחשף להתנסויות חדשות. אצל האחרון, פיתוי מזוהה עם התשוקה הפילוסופית של המערב להרחבה אינסופית של גבולות ההנאה והידיעה. על-פי לוינס, הפיתוי המערבי עומד כנגד החוק והמנהג ביהדות. … קיראו עוד

פמיניזם/פוסט-פמיניזם

השיח הפמיניסטי מתמקד בחוויה הנשית בתרבות, בניסיון לבסס מודל חדש של קריאה וכתיבה, התנהגות וניתוח, לנוכח התרבות הפטריארכלית הגברית. בתפיסה זו, ה"אישה" מופיעה כקטגוריה מאוחדת וקוהרנטית, ולכן ניתן לתאר את פעולתה ודרכי ייצוגה ברמה המינית, הפוליטית, התרבותית והאמנותית. ניתן לזהות שלב זה של הפמיניזם עם המודרניזם, מכיוון שבשני המקרים ישנה חתירה למהפכה רבתי: הריסת הנרטיב הגברי הקיים לטובת נרטיב מסוג חדש המקנה לנשים זכויות שוות וקורא מחדש את תרומתן הייחודית והמרכזית לתרבות. השיח הפוסט-פמיניסטי נקט עמדה ביקורתית ביחס להנחות אלה. מושג הנשיות נתפס כהבניה תרבותית והיסטורית ולא כקטגוריה אוניברסלית מהותנית. שיח פמיניסטי רדיקלי זה, שהתפתח מתוך דיאלוג עם תחומי דעת אחרים כגון לימודי מגדר, לימודי תרבות, לימודים פוסט-קולוניאליים ועוד, פנה לעסוק באישה כסובייקט היסטורי המשקף הבדלים של גזע, מעמד, מגדר, צבע, לאום וכן הלאה. במישור הפופולרי, הפוסט-פמיניזם מציין עמדה ביקורתית המופנית כנגד דור שלם של פמיניסטיות שבודדו את האישה מן ההקשר המשפחתי והחברתי (הזכות לבית, למשפחה, לילדים) והציבו את ה"סינגל" כמופת בלעדי; ואולם לעמדה זו אורבת סכנת הניכוס על-ידי החשיבה הפטריארכלית המסורתית, זו שהפרויקט הפמיניסטי המקורי יוצא נגדה. … קיראו עוד

פנאופטיקון

טכנולוגיה של בקרה ופיקוח. מונח מרכזי בביקורת התרבות של מישל פוקו (Foucault). ה"פנאופטיקון" – תוכנית ארכיטקטונית שנותנת מענה לבעיות של פיקוח, משמעת ומעקב אחר ציבור גדול של אנשים – הוא המצאה אופיינית, פרי הרציונליזם של המאה ה-18, שהציע הפילוסוף ג'רמי בנתהם (1748-1832 ,Bentham) בספר שנשא שם זה (Bentham, [1787] 1995). בשיח הפוסט-סטרוקטורליסטי: מנגנון של פיקוח ודיכוי, גלוי או סמוי, שקיומו נמשך מן הרציונליזם המודרני ועד לקפיטליזם הליברלי של ימינו. … קיראו עוד

פרופסיה, פרופסיונליזם (מקצוע, מקצוענות)

הפרופסיה מגדירה ידע והתנהגות תקניים של קבוצת אנשים בעלי מקצוע משותף. תכונותיו של האדם הפרופסיונלי: התמחות, ניטרליות, אובייקטיביות, אתיקה, שליטה, מיומנות, אוטונומיה, ניתוק מהקשרים פוליטיים, מוסריים ורגשיים. תכונות אלה נתפסות כתנאים מקדימים המכוננים את איש העבודה בעידן הקפיטליזם. התכנים המקצועיים נקבעים באופן אוטונומי על-ידי חברי המקצוע שהם קבוצת המומחים המקובלים בתחום מסוים. למקצוען שני יתרונות: הידע המוכח שלו ועמדתו הניטרלית בשאלות ערכיות. ואולם ניתן למתוח ביקורת על עמדה זו ולטעון כי תכונות אלה משמשות עלה תאנה שנועד לבלום דיון מוסרי בשאלות שנויות במחלוקת ולהצדיק עמדה כוחנית המציגה עצמה כניטרליות מקצוענית צרופה. … קיראו עוד

פרשנות, אינטרפרטציה

למילה "אינטרפרטציה" משמעות משולשת: קריאה (Reading), הסבר (Explicating) ויצירת משמעות, פשר (Making Sense). מקורה מן המילה הלטינית Interpretatio, שפירושה "לתרגם", נוסף על "מתן הסבר". מכאן המשמעות האחרת של המושג, שקושרת אותו למילה Interpre – איש ביניים, מתווך, מתרגם מלשונות זרות. ליצור פרשנות משמעו ליצור תרגום משוער של הכוונה המקורית הגלומה בטקסט עבור נמען כלשהו. האינטרפרטציה עומדת ביסוד הפענוח של תהליכים בתרבות. אנו נזקקים לה בתחום הספרות, הפסיכואנליזה, המשפט, התקשורת, חיי היומיום ועוד. … קיראו עוד

קונטקסט, הקשר

הנסיבות שבהן נוצרים ומתפרשים הסימנים בתרבות. ההנחה כי סימנים אינם פועלים בחלל ריק אלא תלויים בהקשר תרבותי והיסטורי. שינוי בהקשר יוצר גם שינוי במשמעותם של הסימנים. ההקשר מכוון לשלושת מוקדי התקשורת: המוען, הנמען והמסר. כדי לפענח את המסר יש לפענח תחילה את המערך הדינמי של יחסי הגומלין ביניהם. … קיראו עוד

קונטקסטואליזם

בפילוסופיה, השקפה הגורסת כי הטענה לידע אינה מוכחת מתוך עצמה אלא תלויה במידע חיצוני התומך בה. אי-אפשר לאמת טענה או לדחותה על-פי קריטריונים לוגיים, אלא רק בהסתמך על בחינת חלופות שיציגו את ההקשר המשכנע ביותר, שבלעדיו הטענה לא תהיה מובנת. הקונטקסטואליזם פירושו בחירה בין חלופות רלוונטיות. … קיראו עוד

קונסטרוקטיביזם (זרם באמנות)

זרם באמנות, באדריכלות ובספרות שהתפתח ברוסיה בשנות העשרים של המאה ה-20 מתוך התנגדות לפוטוריזם ולפורמליזם. בניגוד למגמה הפורמליסטית, שטענה כי המדיום האמנותי מנהל דו-שיח בעיקר עם עצמו, נטה הקונסטרוקטיביזם למסורת נגדית שחיברה את האמנות להקשר אידאולוגי, פוליטי וחברתי. הקונסטרוקטיביזם דגל בגישה רציונלית וקרא לתמציתיות ולעומס סמנטי, בניגוד לעומס הצורני שבו דגלו התנועות האחרות. הוא ביקש ליצור אמנות אמנציפטורית, שתצעד יד ביד עם פוליטיקה משחררת. … קיראו עוד

קיימות

שימור תהליך ומצב לאורך זמן ברמה קבועה ללא צורך בצריכת אנרגיה נוספת. מושג מרכזי בתורת הסביבה, בארכיטקטורה, בביולוגיה ובדמוגרפיה. התיאוריה מבליטה את הצורך ליצור איזון ומִחזור של אנרגיות. מצב הקיימות הוא מצב של איזון בין המשאבים הניתנים לחידוש לבין המשאבים המתכלים. … קיראו עוד

קנון

ביוונית: סרגל מדידה, אמת מידה. אסופה, מבחר של טקסטים הנחשבים סמכותיים ומופתיים. רשימת ספרים, יצירות אמנות ואובייקטים אחרים הנחשבים מקובלים או טובים יותר מאחרים. הקנוניזציה היא ביטוי לעיקרון של ברירה, שיפוט ומדידה, המקדש חלק מן הטקסטים ומוציא אל מחוץ לשורה טקסטים אחרים. המאבק על גבולות הקנון מגדיר את קווי המתאר של קבוצות בתרבות בשאלות של זהות, ערכים וכוח. המאבק על השליטה מגדיר מחדש את יחסי הגומלין בין מרכז לפריפריה בשדות השונים של הייצור התרבותי. … קיראו עוד

קפיטליזם מאוחר

הקפיטליזם הקלאסי, שפרח על רקע המהפכה התעשייתית של המאה ה-18, עסק בייצור סחורות ובהפצתן למטרות רווח. הקפיטליזם המאוחר, החל מהמחצית השנייה של המאה ה-20, עוסק בייצור ובהפצה של סחורות חדשות – בעיקר מידע ושירותים. הפרדיגמה האופיינית לקפיטליזם הקלאסי היא הפרדיגמה של הייצור. הפרדיגמה הקפיטליסטית המאוחרת מדברת בעיקר על צריכה. הקפיטליזם המאוחר הוא קפיטליזם תאגידי ורב-לאומי, המהווה חלק בלתי נפרד מתהליכי עומק תרבותיים כגון גלובליזציה של הכלכלה העולמית, פיצול הסובייקט, אסתטיזציה של הסחורה ועולם הדימויים של חברת המדיה והצריכה. … קיראו עוד

קריאה, קריאות

הפרשנות הסימבולית של המציאות. אופן ארגון המשמעות בטקסט. קריאה "סגורה" חותרת למשמעות יחידאית וטוטלית; קריאה "פתוחה" מפרקת את המשמעות הקבועה ומנסה לחלץ מהטקסט קריאות חלופיות שונות. קריאה חתרנית חושפת את ההבניה ההגמונית של הטקסט ומאפשרת לכוחות שוליים להגיע לידי גילוי. שאלת הקריאה קשורה לשאלת האוריינות: ידיעת השפה שאנו קוראים. בתפיסה רדיקלית, הקריאה פורמת את היומרה האנושית להבנה וחושפת את "נקודות העיוורון" של הטקסט. … קיראו עוד

רטוריקה

אמנות הנאום. אמנות שידול הדעת ושכנוע הבריות. בספרו רטוריקה הגדיר אריסטו (2002, פרק ב) את הרטוריקה ככושר או כאמנות המסייעים לקבוע מהם האמצעים הנאותים ביותר לשכנוע הנמען בכל מקרה ומקרה. הרטוריקה היא שימוש פרפורמטיבי בלשון למטרות שכנוע. זוהי פעילות לשונית שאינה עוסקת רק בקומוניקציה, אלא משתמשת בלשון בדרך רפלקטיבית במטרה להשפיע על הנמען לאמץ לעצמו את עמדותיו ואת אמונותיו של הרטוריקן. במקורותיה העתיקים ביוון וברומא נחשבה הרטוריקה קטגוריה של ידע: אמנות הדיבור המוצלח. בגלגוליה ההיסטוריים מופיעה הרטוריקה בשתי צורות: ארגון הטקסט כדי שייראה "יפה" וארגון השיח למטרות של שכנוע פוליטי, משפטי או פרסומי (הקריטריון הנבחן הוא היעילות והתועלת שבמסר הרטורי). תולדות הרטוריקה משקפות מחלוקת עמוקה בין הוגים הרואים בה שיח אשלייתי, המרחיק אותנו מידיעת האמת, לבין אלה הרואים בה חלק בלתי נפרד מן השימוש הלוגי בדיבור או לחלופין – מן הממד היצירתי והמשחקי של התקשורת האנושית. … קיראו עוד

ריאליטי, תוכנית מציאות

כינוי לקבוצה של ז'אנרים טלוויזיוניים המציבים אנשים מן השורה במצבים קיצוניים ומלאכותיים. השאיפה לחשיפה "ריאליסטית" הפכה לסממן מרכזי של הטלוויזיה בשנות התשעים של המאה ה-20, והשפעתה מקרינה גם על הקולנוע העלילתי. טלוויזיית המציאות עוסקת ברטוריקה של האמת, כלומר בניסיון לשכנע כי מדובר בתיעוד מלא, לא מצונזר ולא ערוך של חומרים מן החיים. למעשה, מדובר בבדיון מסוג אחר: תיעוד מלודרמטי מכוון שנועד להעצים את תחושת הריגוש של הצופה על-ידי התמקדות בצרכיו המציצניים והסנסציוניים. הז'אנר יוצר היפר-מציאות מסוגננת באמצעות טשטוש הגבולות בין הממשי לדמיוני, בין הדוקומנטרי למתוסרט. יסודות אלה נארזים לתוך תבנית טלוויזיונית בידורית שבמרכזה משחק של הישרדות ותחרות. משחק זה נותן ביטוי לאסתטיקה ניאו-ליברלית המציירת את המציאות כשדה קרב: ניצחון או מוות (הדחה). … קיראו עוד

ריבוי

בתרבות זמננו, הן הריבוי (Multiplicity) והן הריק (Void) זוכים ליוקרה חדשה; למעשה הם שני צדדיו של מטבע אחד. הריבוי מתאפיין באופן חשיבה מולטי-ליניארי, המציע קישוריות פתוחה בין אגפיו. מצב של ריבוי אינו מאפשר לכונן מבנה הנוצר בעקבות מכנה משותף בין חלקיו. הריבוי הוא שיטת חשיבה שאינה חותרת לשעתק את עצמה, אלא עוסקת בתהליכים של בֵינִיות (in-betweeness). היא אינה יוצרת מבנים, אלא מתמקדת בתהליכי היעשוּת (becoming). הריבוי משתלב במצבי אי-קביעות הרווחים בתרבות. מונח מרכזי בפילוסופיה של ז'יל דלז (Deleuze). … קיראו עוד

ריטואל

טקס, פולחן, פעולה או סדרת פעולות שבהם מתבצעת חזרה על אקטים סמליים. פרקטיקה המסמנת את המשמעות התרבותית של אירועים ושל שינויים בחיי יחיד ובחיי החברה. ההתנהגות הריטואלית נקשרת בדרך כלל לתחומי הדת והאנתרופולוגיה. רוב המחקרים בתחום עוסקים בטקסים ובפולחני מעבר קהילתיים בתרבויות ובדתות שונות. בשפת המדיה, מטאפורה שגורה לפולחן מחזורי וקלישאי המתקיים באמצעי התקשורת. בניתוח המדיה בת זמננו המונח מציין דפוסים של פוליטיקה טקסית ריקה מתוכן. … קיראו עוד

רלטיביזם

השקפה פילוסופית הדוחה את הטענה בדבר קיומן של אמיתות אוניברסליות. אפשר להבחין בין שני סוגים של רלטיביזם: רלטיביזם קוגניטיבי ורלטיביזם תרבותי או מוסרי. הרלטיביזם הקוגניטיבי טוען כי לעולם אין מאפיינים ותכונות משלו; קיימות רק דרכים שונות לפרשו. הרלטיביזם המוסרי טוען כי לא קיימות אמיתות מוסריות תקפות ואוניברסליות; עקרונות מוסריים נקבעים על-פי התאמתם למוסכמות התרבותיות הנהוגות בחברות שונות. … קיראו עוד

רלטיביזם אונטולוגי

מונח פילוסופי הטוען שלא קיימת סכמה אונטולוגית אחת המסבירה את היש, אלא ישנן אין-ספור סכמות חלופיות המייצרות מציאות נבדלת. הדברים שאנו נוטים לראות בהם עובדות או אמיתות שהוכחו ניצבים מול לחץ מתמיד של הוכחות נגדיות, העשויות לחולל שינויים. תיאוריה זו, המזוהה עם הפילוסוף האמריקאי וילארד ון אורמן קווין (Quine), מניחה כי הכול תלוי תיאוריה – החל בשיטות לוגיות של חשיבה וכלה במה שמקובל לכנות "עובדות אמפיריות". תמיד קיימת האפשרות שהתפתחות חדשה במדעי הטבע, למשל תיאוריית היחסות או מכניקת הקוונטים, תיצור שינויים יסודיים בסכמות האונטולוגיות שאנו מחזיקים בהן. ההיסטוריה של הרלטיביזם האונטולוגי מתקשרת למגוון השקפות פילוסופיות ומדעיות של העשורים האחרונים, כגון תיאוריית הכאוס, פרגמטיזם ופוסטמודרניזם. … קיראו עוד

רשת

מרחב פעולה ומחשבה בעידן הפוסטמודרני. באינטרנט, פרקטיקה העוסקת בהעברת מידע בין מספר כלשהו של אתרים. הרשת היא מערך המאפשר גדילה שאינה קבועה מראש; המערך המזערי ביותר שאפשר להעניק לו מעמד של טקסטורה. הרשת משנה את פניה באופן מתמיד, היא מבוזרת, "משתבללת" ואינה נשלטת על-ידי מוקד הפעלה מרכזי. הרשת מצויה במצב של זרימה בלתי נשלטת (Flux) שתוצאותיה משפיעות על המשתמשים; היא מייצגת עידן לא ליניארי, אנרכיסטי, הרוצה לגעת בממשי, ב"אלף כניסות ויציאות". דימוי הרשת מופיע בהקשרים רבים: רשתות שידור (Networks), רשתות אינפורמציה, רשתות שיווק (Chains), רשתות חברתיות ועוד. רשתות חברתיות כגון Facebook ו-Twitter תופסות חלק ניכר מנפח התנועה ברשת האינטרנט. ההגיון של הרשת הוא הגיון ניאו-ליברלי, אנטי-ריכוזי, המבוסס על הפרטה מבנית: כל משתמש מסייע בפיתוח הרשת וקובע את אופיה. התהליך כמו מתבצע ללא תלות בארגון, בממשל או בכל גוף מפקח אחר. … קיראו עוד

שדה

מרחב מובנה של עמדות, אפשרויות ומיצובים, שמשמעותם נקבעת על-פי אופן ההצבה היחסי של שחקנים בתוכו. המונח מתאר את יחסי הכוח בתוך המבנה החברתי והתרבותי ואת המאבקים לשינוי המתחוללים בו. המאבק בתוך השדה מתחולל בין סוכני השינוי שזה מקרוב באו לבין הסוכנים הדומיננטיים, המסורתיים, המנסים לשמר את המונופול שרכשו ולמנוע ככל יכולתם אפשרות של תחרות. למרות הבדלי התוכן בין השדות השונים – הפוליטיקה, התקשורת, האופנה, המדע, הפילוסופיה והאמנות, לדוגמה – חלים חוקי התנהגות כלליים בתוך כל שדה. … קיראו עוד

שוליים (פריפריה) / מרכז

מונחים רווחים בשיח הפוליטי, הפילוסופי, האנתרופולוגי, האורבני, התקשורתי, הפמיניסטי ועוד. המרכז מייצג את מערכת הערכים והאמונות השולטים בחברה. מסגרת זו מטילה את מרותה על כלל החברה ומהווה מקור סמכות שעליו נשען הקונצנזוס ((Shils, 1975. התבנית הבינארית שוליים/מרכז מציינת יחסי היררכיה וכוח, סימון גבולות והגדרות: השוליים הם האחר שעליו אנו מתבוננים במבט מגבוה. לפעולת הסימון נודעת חשיבות רבה ביצירת לגיטימציה וסמכות. השאלות המרכזיות הן: כיצד מגדיר עצמו המרכז, ובאיזה אופן הוא גוזר מתוך כך את קיומו של האחר בקוטב הפריפריאלי, השולי? אילו סוגי שיח מאפיינים את המרכז, ואילו את השוליים? מיהם יצרני התרבות ו"מורשי החתימה" ומיהם הצרכנים הפסיביים, המודרים מתהליכי ייצור התרבות, שקולם אינו נשמע? האם הפריפריה יכולה לייצג אחרות מתוך בחירה ולשמש כאופוזיציה לוחמת מול המרכז? … קיראו עוד

שיחה (ניתוח)

שיטת ניתוח המתייחסת אל השיחה כאל "טקסט חברתי" שהמשתתפים יוצרים. השיחה נתפסת כאוסף של ביצועים חברתיים מאורגנים, הניתנים לפענוח נרטיבי וסימבולי. המשתתפים קובעים מתי הם יכולים או צריכים לדבר, מתי ברצונם להפסיק את דברי המשתתפים, מתי עליהם לכבד את שתיקתו של המשתתף ולהימנע מדיבור, מהו רגע התפנית ב"עלילת השיחה" וכן הלאה. השיחה היא הזירה שבה המשתתפים עושים שימוש בכישוריהם החברתיים כדי להעביר ביניהם מסרים גלויים וסמויים. השיחה משרטטת את יחסי הכוח בין המשתתפים ונותנת ביטוי לניסיון החברתי שנצבר – ידע, זהות וכוח. אפשר להבחין בין שיחה לשיח. השיחה היא מעין דרמה חברתית הניתנת להמשגה ולניתוח. שיח (discourse) הוא דיבור כללי בעל השלכות פוליטיות, חברתיות ותרבותיות; זהו הרובד החברתי והפוליטי של הלשון. אנו עושים בו שימוש בעת הביצוע הלשוני. השיחה היא אפוא מקרי פרטי של שיח מדובר. … קיראו עוד

שלב המראה

מונח מפתח בפסיכואנליזה של ז'ק לאקאן (Lacan). שלב המראה מתייחס לשלב התפתחותי של התינוק מגיל שישה חודשים עד גיל 18 חודשים. בגיל זה חווה התינוק את דיוקנו המשתקף מן המראה כאילו היה "אמיתי". חוויה זו יוצרת מערכת יחסים ליבידינלית עם הדימוי – הגוף המשתקף במראה. מצב זה יוצר קיטוע של האני בשל קיומו החצוי של הגוף. בעקבות זאת האני תופס את עצמו במצב של ניכור מעצמו. כדי להיחלץ מהניכור ומהניגוד האגרסיבי בין האני לבין הדיוקן שבמראה, נוטה האני ליצור הזדהות מלאה עם האני המדומה. התוצאה היא מצב של שמחה הנחווה כסוג של שליטה וסימביוזה דמיונית: הגוף הזה הוא אני! שלב המראה מכונן את האני מתוך סימביוזה עם האם. שלב זה שייך לסדר של ה"מדומה". … קיראו עוד

שם האב

מונח המזוהה עם הפסיכואנליטיקאי ז'ק לאקאן (Lacan). המונח מתאר את כוחם של המסמנים בתוך הסדר הסימבולי של השפה. דמותו החיה של האב במודל האדיפלי של פרויד מוחלפת בדמות סימבולית דומיננטית המתקיימת בתוך השפה: האב הממשי מוחלף ב"שם האב". … קיראו עוד

תקינות פוליטית

פרקטיקה במאבק נגד הסטנדרטים הרווחים במשטר לשוני מסוים. הניסיון לעצב באמצעות הלשון סדר יום תרבותי חלופי, התומך בקבוצות מיעוט ונלחם נגד קיפוחן בחברה. ההנחה כי השפה וכן הסטריאוטיפים, המסורת, הקניין הספרותי והחדשות המקובלות הם אמצעים בידי הקבוצה השלטת להנחיל את ערכיה ההגמוניים בקרב קבוצות אחרות. התרבות השלטת נוטה להסוות את האינטרסים הכוחניים שלה תחת השמיכה הרחבה של "מצבים אוניברסליים", "טבעיים", מקובלים על הכול, וכך למנוע מקבוצות המיעוט, שאינן מיוצגות במשטר המשמעות שלה, לבוא לידי ביטוי ולהשמיע את קולן. האסטרטגיה של התקינות הפוליטית גורסת כי יש לערער את הבסיס האוניברסלי שעליו מבוססת שליטה זו על-ידי הצעות לשינויים ולתיקונים בשימוש הלשוני. אלה יקרינו על העולם החברתי והפוליטי ויעודדו שינויים מהותיים בתוכו. … קיראו עוד

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×