רעיונות לפי רגש : דמיון ומציאות

א, אָלֶף

האות הראשונה באלף-בית העברי. במיסטיקה הקבלית, האות א והמילה אלף מסמנות את ההתחלה ואת המקור. זוהי ה"ראשית" שמעבר ל"התחלה": הופעה ראשונית בזמן, הצורה הטהורה ביותר של האמת. עולמות מפרידים בין א, שהיא אות מכוננת ובראשיתית, לבין האותיות האחרות הבאות אחריה. הגעגוע הנוסטלגי אל הראשית, אל האלף, הוא מוטיב מרכזי בכתיבתו הפילוסופית-משיחית של ולטר בנימין וביצירתו הספרותית של חורחה לואיס בורחס. אצל בורחס הסימן אלף הופך למקום: מיקרוקוסמוס זוהר; המטאפורה הבלתי מפוענחת של הראשית. … קיראו עוד

אדיפוס/אנטי אדיפוס

מושג מרכזי בפסיכואנליזה. תסביך אדיפוס, המעוגן בסיפור המיתי היווני, מוצג על-ידי פרויד כתסביך הגרעין של הנוירוזה. הקונפליקט האדיפלי, שמקורו בשלב מוקדם של ההתפתחות הפסיכו-מינית (גיל שלוש עד חמש), מתרחש בלא-מודע בשל דחפים מיניים שהילד חש כלפי אמו, ובשל רגשי הקנאה והתחרות שהוא רוחש לאביו. תסביך מקביל אך שונה במידת מה מתרחש ביחסי בת-אב והוא מכונה תסביך אלקטרה. מנקודת מבט פוסט-סטרוקטורליסטית נמתחת ביקורת על הממד הדטרמיניסטי של המושג. עמדה זו מובילה לדיון מחודש בגבולות התשוקה. … קיראו עוד

אוטופיה

תוכנית לחברה אידאלית שאינה קיימת במציאות. מודל חשיבה המכוון אל הטוב התועלתי או המוסרי. אוטופיה היא אתר א-היסטורי, שאינו בנמצא (או-טופיה, ביוונית: "שום-מקום"), מקום ששורר בו סדר אידאלי, שאינו ניתן להגשמה בתנאי החברה הרגילים; סדר יחידאי, מוחלט וגואל, פרי הדמיון והמחשבה החופשית, המכוון ליצירתה של הרמוניה מושלמת. האוטופיה יכולה ללבוש צורה של מקום טופוגרפי (למשל עיר), או לשרטט סדר סימבולי המכונן מוסדות אידאליים של צדק ושיתוף, שבהם באים לידי ביטוי הערכים האישיים והחברתיים של תושבי האוטופיה. אוטופיות יכולות לשקף תכנים פוליטיים, מוסריים או אסתטיים מגוונים באמצעות ספרי מסעות, מדע בדיוני או הגות חברתית. עוצמתה של האוטופיה נעוצה בתמונה המושלמת של המציאות שהיא מציירת; חולשתה טמונה בהנחה בדבר נמנעוּת הטעות – ומכאן, הטרור המחשבתי והפוליטי שהיא מפעילה כנגד מתנגדיה. … קיראו עוד

אומה

(מלטינית:Natio , יליד, נולד). קטגוריה במדעי המדינה, בהיסטוריה ובלימודי תרבות. המושג אומה מתאר את סיפור לידתה של זהות אתנית קולקטיבית. טקסים ופולחנים מרכזיים, המגבשים את ההיסטוריה של זהות זו, יוצרים הבדלים חברתיים בינה לבין אומות אחרות. … קיראו עוד

אופנה

גילויי תרבות בולטים, המתקבלים בחברה לפרק זמן נתון ואחר-כך מפנים את מקומם לגילויים אחרים. הפרשנות הרווחת והמוסכמת לנושאים של טעם בנקודת זמן נתונה. הנורמה שמעניקה תיווי וזיהוי ל"נכון". נורמה זו, הנתונה לשינויים מתמידים, משמשת כסוכן מרכזי של תקשורת וחִברות. חילופי האופנות יכולים להתבטא בהרגלי לבוש, דיבור, סגנונות חיים ועוד. האופנה מהווה כלי מרכזי של פרשנות תרבותית ל"עכשווי" ולקומוניקטיבי. בגילוייה השונים היא צירוף מיוחד במינו של דחף אמנותי וגירוי מסחרי קפיטליסטי, שמזרימים ביקוש מתמיד לבורסה של "החדש". האופנה היא אפוא האמונה ב"חוק השינויים", ביכולת האנושית להגדיר מחדש את האידאל של הזמן באמצעות חילופי האופנות. לעתים נדמה כי הזיהוי ההיסטורי של תקופה קשור בקשר הדוק לזיהוי הלבוש והטעם האופנתי של אותה עת. כך הופכת האופנה למסמן תקופתי; דרך ייצוגיה אנו מתוודעים לזרימת הזמן החולף. … קיראו עוד

איווי/חֶסֶר

התבנית איווי/חסר תופסת מקום מרכזי בפסיכואנליזה של ז'ק לאקאן. החוויה נחווית כאיווי אל מישהו או אל משהו אחר, ולכן קיומו של האיווי לובש צורה פרדוקסלית: הוא מיוצג על-ידי גלישה מתמדת בין חסך אחד לאחר. החיפוש אחר המלאות האינסופית נחווה באמצעות סובייקטים סופיים וזמניים; הוא מיוצג לפיכך רק כמצב של פרצה וחסר. … קיראו עוד

אינדקס-אייקון-סמל

מערכת מיון של סימנים. הסמיוטיקאי סנדרס פירס (Peirce) חילק את הסימן לסוגים המובחנים זה מזה באופני הזיקה שלהם למציאות החיצונית שהם מציינים, כלומר בהגדרת הקשר בינם לבין האובייקט הממשי שהם מחליפים. האינדקס הוא סימן המבוסס על קשר טבעי; האייקון מבוסס על קשר של דמיון בתכונה משותפת; ואילו הסימבול מייצר זיקה שרירותית-הסכמית בין הסימן לבין האובייקט שהוא מייצג. … קיראו עוד

אינטליגנציה מלאכותית

ענף בתחום המחקר והפיתוח של המחשב המבקש להשתית את שיטות הפעולה של המוח האנושי על המכונה. האינטליגנציה המלאכותית חוקרת את האופן שבו המוח חושב ומעבד מידע ומתבוננת במחשב כמכונה המבצעת פעולות "חכמות". … קיראו עוד

אינטרטקסטואליות

מושג מפתח בשיח הסטרוקטורלי והפוסט-סטרוקטורלי. המונח, המזוהה עם ז'וליה קריסטבה (Kristeva) ועם רולאן בארת (Barthes), מתאר את הטקסט כרשת של סימנים המתייחסים לפרקטיקות המייצרות משמעויות. הטקסט אינו מתקיים כמערכת יחידאית, אורגנית ואוטונומית, אלא מקיים זיקה גלויה או מובלעת עם מערכות אידאולוגיות וסוציו-היסטוריות חיצוניות הטעונות בקודים ובקולות, שעקבותיהם מתגלים בטקסט החדש. … קיראו עוד

אינטרנט, מרשתת

שם כולל ליישומי רשת כלל-עולמית של תקשורת בין מחשבים. טכנולוגיה המדגימה את כינונה של תרבות אי-ליניארית ונעדרת היררכיה. בתחילת המאה ה-21 מסתמן האינטרנט כאמצעי תקשורת מוביל הקובע את סדר היום של הפוליטיקה והתרבות. המידע המורכב והבלתי מצונזר המצוי בו, הפתיחות והנגישות לקבוצות משתמשים הטרוגניות, האופן שבו הוא תורם לכלכלה ולסחר העולמי בעידן קפיטליסטי מואץ – כל אלה הופכים אותו למדיום גלובלי ולשוק עולמי, המתווך בין רעיונות, סחורות ותשוקות בקנה מידה שהאנושות לא הכירה קודם לכן. האינטרנט מבשר את כינונה של תרבות חדשה המגדירה מחדש מושגי יסוד כגון מהירות, מורכבות, זהות ודמיון. תרבות זו מעלה שאלות ביחס לזהויות ולתחפושות, יוצרת שפה חדשה ומרחב וירטואלי חדש המשפיעים על התקשורת הבין-אישית ברשת. חלק ניכר מן התנועה שברשת מתבצע באמצעות פלטפורמות של רשתות חברתיות כגון Facebook, Twitter ועוד. רשתות אלה משפיעות באופן מהותי על אופיו של האינטרנט כמקום מפגש מתוכנן או מקרי בין בני אדם על פני הכדור. … קיראו עוד

איקונולוגיה

מדע האיקונולוגיה עוסק בחקר איקונות (Icones) – היסודות התמוניים של הסימן. האיקונולוגיה מתבוננת באופן שבו תמונות יוצרות משמעות והופכות בתוך כך להיות פרשנות של העולם. במובן המצומצם, האיקונולוגיה עוסקת בחקר התמונות ובחקר יצירות האמנות. במובן הרחב, היא עוסקת בשאלת הדמיון בין מושגים לבין העולם (יוונית:Eikon – Likness). במישור זה, האיקונולוגיה עוסקת באדם כבורא דימויים וכנברא בצלמם. האיקונוגרפיה פירושה כתיבה באמצעות תמונות. היא מעין שפה משנית של האיקונולוגיה: עניינה זיהוי מרכיבי התמונות ונושאיהן. האיקונולוגיה, לעומת זאת, עוסקת בפרשנות ובחקר המשמעות של תמונות. … קיראו עוד

אירוניה

אחת מצורות היסוד של הלשון הפיגורטיבית – לשון היוצרת ריבוי של משמעויות. לשון האירוניה מפעילה על הנמען השפעה רטורית, שבעקבותיה מתפרקת המשמעות הגלויה של הטקסט ונחשפת משמעות נוספת שאליה מכָוון בעל האירוניה. שתי תאוריות מנוגדות מתייחסות למונח: האחת רואה באירוניה תבנית הממוססת את המשמעות הגלויה והמוטעית של הטקסט כדי להביא להבנה "פנימית" נכונה יותר של העולם; השנייה טוענת כי פעולת השלילה שבאירוניה אינה ניתנת לבלימה: האירוניה מערערת על עצם יכולתה של השפה לייצג משמעות קבועה של העולם. היא חושפת אותנו לזמניותה של ההבנה האנושית ומבקשת מאיתנו לסלוח לה (לעצמנו) על נקודות העיוורון שלה (שלנו). הלשון האירונית בולטת בטקסט הספרותי או האמנותי, אך בצורותיה השונות – אירוניה מילולית, דרמטית או סיטואציונית – היא נפוצה גם בתקשורת ובחיי היומיום. … קיראו עוד

אירוע

שינוי בפרספקטיבה של החשיבה בעקבות התרחשות פוליטית או תרבותית רדיקלית המשנה את מושגינו על אודות המציאות – מושג שטבע הפילוסוף הצרפתי ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard). על-פי ז'ק דרידה (Derrida), האירוע הוא "פצע" במהלך הרגיל של ההיסטוריה; ערעור בחזרתיות הצפויה של הניסיון. האירוע מבטא מצב של עודפות, חריגה, יציאה מן הכלל שמוכל בתוכו. … קיראו עוד

אירוע מדיה, אירוע תקשורתי

אירוע מדיה הוא טקס ייחודי האופייני לתקשורת הטלוויזיונית של ימינו. שידור חי ההופך את ההיסטוריה לריטואל גלובלי. אירועי מדיה יוצרים שינוי בתפיסת ההיסטוריה עצמה, באשר הם תורמים לראייתה כסדרה של אירועי שיא חזותיים ולא כתהליך ליניארי, הדרגתי, סימבולי ביסודו. אירוע תקשורתי הוא כינוי למהלך המכוון על ידי גורמים פוליטיים, מסחריים, ציבוריים או עיתונאיים, והחותר לקביעתו של סדר יום. אנטי-אירוע הוא אירוע תקשורתי מתוכנן שהסתיים בכישלון. … קיראו עוד

אלגוריה לאומית, אלגוריה של העולם השלישי

השקפה המייחסת לטקסטים שמקורם מן העולם השלישי מעמד אלגורי ביחס למצב הפוליטי והחברתי. עמדה זו, המזוהה עם חוקר התרבות פרדריק ג'יימסון (Jameson), טוענת כי בנבדל מן הייצור התרבותי של העולם הראשון, זה של העולם השלישי מוליד טקסטים שהם בהכרח אלגוריים; יש לקוראם כאלגוריות המתארות מצבים אידאולוגיים ופוליטיים של הקולקטיב. … קיראו עוד

אלוהים, דת

אלוהים הוא מושג מרכזי בדת, בפילוסופיה, בפסיכולוגיה ובתרבות. כוח רוחני שלמעלה מן האדם, הפורץ לתוך תודעתו ומגדיר את עולמו. ישות מופשטת המזוהה עם השלם והמוחלט, עם מידת החסד והרחמים, עם הסיבה הראשונית לקיום העולם והתהליכים המתרחשים בו. המחלוקת על קיומו ועל אופן קיומו של האל היא סוגיה מרכזית בתרבות. היא נוגעת לשאלה האם אלוהים הוא מושג אימננטי המצוי בתוך העולם, בתוך התודעה האנושית החושבת אותו (כפי שגורסות חלק מן הדתות של המזרח), או מושג אוטונומי וטרנסצנדנטי השרוי מחוץ לתודעה ולזמן (כפי שגורסות הדתות במערב). עליונותו המוחלטת של האל מגדירה את היחס בינו לבין האדם: הכרת דרכי האל היא מטרת האנושות, והיא גם אמצעי מרכזי לתיקון עולם. הדת יכולה להתגלות כחוויה אישית של היחיד הניצב מול האל או כחוויה חברתית המתבטאת בפולחן הדתי ובדת המוסדית. בתפיסה היהודית, הכרת האל מתממשת בתוך ההיסטוריה. שיאה של הכרה זו היא אהבת אלוהים. בניגוד לדת, העוסקת בהבנת השלמות והגאולה באמצעות הפולחן הדתי, הפילוסופיה עוסקת בהבנה עיונית ותבונית של מקום האל בעולם. אלוהים נתפס כמקור לסדר ולידיעת האמת. בפילוסופיה המודרנית, מעמנואל קאנט ואילך, מסתמנת נטייה לזהות את אלוהים עם הטוב המוסרי העליון. השקפה זו מתערערת בעקבות זרמים תאולוגיים, אקזיסטנציאליים ופוסטמודרניים המותחים ביקורת על האפשרות להגיע לאידאלים אלה ומציבים חלופה דתית שעיקרה הוא יחס דיאלוגי עם האחר. האל הוא ישות הנוכחת בכל התרבויות לאורך ההיסטוריה. כאן יידון המושג אלוהים כהיבט מרכזי של הציוויליזציה היהודית-נוצרית. … קיראו עוד

אלתור

(א) יצירה המדגישה ספונטניות ואי-תכנון, או יצירה הנתפסת כך, לרוב על בסיס טקסט או חומר קיים; (ב) אינטרפרטציה הקשורה בקשר לא הדוק אל הטקסט המקורי. האלתור הפך לערך מרכזי בתרבות ימינו. הוא מבליט תכונות כגון יצירתיות, מהירות ואי-מוגדרות. הוא בא לידי ביטוי בכל צורות התקשורת, מציור ועד מוזיקה, מדיבור ועד מופע בימתי. דומה כי התרבות העכשווית הפכה את האלתור לגורם מרכזי בחיי היומיום ובאמנות. תופעה זו מכוננת צורות ביטוי חדשות או מעצבת צורות ותיקות, כגון הסטנד-אפ, תוכניות אירוח ותוכניות מציאות בטלוויזיה ועוד. … קיראו עוד

אמנות מופשטת

אמנות שאינה מחקה את הטבע. האמנות המופשטת השתחררה ממסורת ציור עתיקת יומין שראתה בעצמים ממשיים את מושא הייצוג של האמנות. המופשט מתאר עולם "בלתי גופי", עולם של "צורך פנימי" המבטא את דמיונו היוצר של האמן. המופשט הבינלאומי בלט לכל אורך המחצית הראשונה של המאה ה-20 וסימן מפנה אנטי-ריאליסטי באמנות. אותותיו ניכרים במסורות השונות של המודרניזם: הציור המופשט (קאנדינסקי, מונדריאן, קליי, דה-קונינג, פולוק), "הסגנון הבינלאומי" בארכיטקטורה ומסורות של מינימליזם באמנות של המאה ה-20. זרמים אחרים אתגרו את המסורת של המופשט והציגו אסתטיקה שונה. ביניהם ניתן למנות את אמנות הפופ, את הציור הפיגורטיבי שחזר לזירה בשנות השמונים של המאה ה-20 ועוד. … קיראו עוד

אמנות מושגית

אמנות המשתמשת ברעיונות כחומרי גלם המזינים את הייצור האמנותי. זרם זה, שבא לעולם בשנות השישים של המאה ה-20, מגדיר מחדש את המושג אמנות: האמנות אינה פועלת באמצעות הגירוי החושני המהנה הקורן מן התמונה אל עינו של הצופה. היצירה הקונספטואלית מציבה את הרעיון במרכז, תוך שהיא תופסת את מקומו של הדימוי החזותי. לאמנות הקונספטואלית ולאמנות המינימליסטית יש מן המשותף: שני הזרמים חותרים לצמצם את חומרי ההבעה החושניים במטרה להפוך את יצירת האמנות לאמירה פילוסופית מזוקקת, שאינה תלויה עוד בפיתוי החושני של הצבע והצורה. הדרך לתעד ולשמר אמנות קונספטואלית היא באמצעות הדימוי הצילומי, או דוקומנטציה אחרת של האובייקט האמנותי. … קיראו עוד

אני/אחר

בתבנית הניגודית אני/אחר, האני מהווה מרכז, שביחס אליו כל השאר מוגדר כשולי, כפריפריאלי. האחר מופיע כשלילה טהורה: כל מה שהאני איננו; כל מה שאינו תואם את הסכמה הפילוסופית, הפסיכולוגית, האסתטית, המוכרת לי. האחר הוא כעין צל או עקבה דהויה וקדומה של האני (Arche-Trace), שאיבדה את המקור ואת הסיבה לקיומה. לאחר אין נוכחות, הוא "שקוף". אין לו שם פרטי; אין לו ייצוג בשפה, בפוליטיקה, בתרבות. ההמשגה של האחר מופיעה בתיאוריות ביקורתיות של התרבות כגון בדיאלקטיקה ההגליאנית, בדקונסטרוקציה, בפסיכואנליזה, בפמיניזם, בפוסט-סטרוקטורליזם ובפוסט-קולוניאליזם. תיאוריות אלה חוקרות את "אזורי ההשתקה", במגמה לאפשר למיעוטים פוליטיים או סימבוליים לדבר. … קיראו עוד

אסכולת פרנקפורט

אסכולה ביקורתית בתחום מדעי החברה והתרבות שנוסדה בשנת 1930 בידי מקס הורקהיימר (Horkheimer) במכון למחקר חברתי בפרנקפורט. עם חבריה הבולטים נמנו תיאודור אדורנו (Adorno), הרברט מרקוזה (Marcuse), אריך פרום (Fromme) ואחרים. בשוליה פעל מבקר התרבות ולטר בנימין (Benjamin) ובין ממשיכיה המרכזיים אפשר להצביע על הפילוסוף והסוציולוג יורגן הברמאס (Habermas). אסכולת פרנקפורט הציגה עמדה מרקסיסיטית ייחודית בחקר התרבות, שנודעה בשם "תיאוריה ביקורתית" (Critical Theory). עיקריה: חשיפת המבנה הדכאני של תרבות הצריכה הקפיטליסטית וניתוח היסטורי של אופן הכינון והייצור של הסובייקט הכפוף והפסיבי בחברת ההמונים. … קיראו עוד

אקספרסיוניזם

זרם אמנותי המתאר את המציאות באופן סימבולי, מתוך העדפת העולם הרגשי הפנימי, הסוער והמעוות של האמן על פני תיאור המציאות הריאליסטית החיצונית. הזרם, שצמח בגרמניה בראשית המאה ה-20 והתפשט אחר-כך לארצות אחרות באירופה, מצא את ביטויו באמנות הפלסטית, במוזיקה, בתאטרון, בספרות ובקולנוע. בשנות הארבעים של המאה שעברה התגבש בניו יורק סגנון "האקספרסיוניזם המופשט", שהתמקד בממד הרוחני של הציור והבליט ערכים ניאו-רומנטיים הקשורים בלא-מודע ובנשגב. מאה שנה לאחר הולדתו המשיך הדימוי האקספרסיוניסטי להזין את אווירת הפניקה והחרדה שליוותה את המאה ה-20 כמעט לכל אורכה. הפואטיקה האקספרסיוניסטית בולטת בתחומים שונים של התקשורת והתרבות הפופולרית בימינו, החל משגשוגו של גיבור-העל בקומיקס, דרך "החזרה לציור" בשנות השמונים ועד ל"פילם נואר" בקולנוע של אותה עת. … קיראו עוד

ארכיאולוגיה של הידע

מושג מפתח בהגותו של מישל פוקו (Foucault): שיטת דיון בהיסטוריה האינטלקטואלית של המערב באמצעות מבני שיח שאינם תלויים בהגותם ובאמונותיהם של הוגים אחרים. השיטה הארכיאולוגית מבקשת לדחוק את רגליו של הסובייקט האנושי, לתאר את אופן ההבניה של ההיסטוריה כסדרה של חילופים בלתי רציפים בין סכמות הכרתיות, נפשיות ואסתטיות המייצרות ידע. … קיראו עוד

בידור

מערכת תעשייתית ומסחרית, שיטה כלכלית ואידאולוגיה הסובבות סביב רעיון הסחת הדעת מדאגה או משעמום. הצורך בבידור, המוכר בתור צורך טבעי וחיוני של האדם, הפך במחצית השנייה של המאה ה-20 לגורם המעצב פרקטיקות מרכזיות בחיי היומיום, בפוליטיקה, במסחר, באמנות ולמעשה בתרבות כולה. הבידור בולט במיוחד באמצעי תקשורת ההמונים. הוא חודר לתחומי תוכן שבעבר נחשבו "אמיתיים" – חדשות, לדוגמה – ועל כן חפים מכל ממד בידורי. … קיראו עוד

ברבי

בובת משחק ואייקון מרכזי בתרבות הפופולרית מאז אמצע המאה ה-20 המסמנת נורמות של יופי מערבי. הביקורת הפמיניסטית יצאה נגד נורמות אלה וראתה בהן הנצחה של הסטריאוטיפ הנשי, שלפיו האישה היא יצור תלותי הסוגד למבט הגברי. הברבי היא סמל מובהק להשפעה הגלובלית של התרבות האמריקאית. … קיראו עוד

גזע, גזענות

גזע הוא מושג המגדיר את השוני בין קבוצות של בני אדם במונחים של הבדלים בהתפתחות הביולוגית והגנטית. השוני הביולוגי בין הגזעים הוא תוצאה של תכיפות ההופעה של גן דומיננטי בגזע נתון. גזענות היא ביטוי לפרקטיקות חברתיות ממשיות ותיאורטיות המבססות את יחסן לבני אדם אחרים על הבדלים ביולוגיים ותרבותיים, הנתפסים כיסודות דטרמיניסטיים שאינם ניתנים להמרה. הפיכת הביולוגי (צבע עור), החברתי (ארץ מוצא) או התרבותי (הרגלי אכילה) לבלתי ניתן לשינוי (שנהב ויונה [2008]). מצבים בלתי ניתנים להמרה אלה, מוכיחים כביכול את נחיתותו של השונה והאחר ומשמשים בסיס לאפלייתו המתמדת. … קיראו עוד

גלות

בהיסטוריה היהודית, המילה "גלות" מציינת את פיזורם של היהודים מחוץ למולדתם ההיסטורית עם אובדן העצמאות הלאומית לאחר חורבן בית שני (בשנת 70 לספירה) ואת מצבם לאחר הפיזור. היהודים, שהיו עם ללא בית, הפכו את הטקסט (התורה) לביתם וראו בו מקור ליצירתיות ולהתחדשות; בלימודי תרבות ובלימודים פוסט-קולוניאליים, המונח "גלות" (דיאספורה) מסמן עיצוב מחדש של קהילות ושל זהויות בעקבות תנועות הגירה – מרצון או מאונס – מארץ הלאום אל טריטוריות רחוקות שבהן מתקיימים מפגשים בין-תרבותיים חדשים. הגלות כמצב תרבותי נדונה רבות בפילוסופיה, מהאקזיסטנציאליזם ועד הדקונסטרוקציה. ההינתקות מן הזיקה ללאום ולמולדת הוצגה כפרקטיקה אשר נלחמת בדיכוי ומסמנת אפשרויות של יצירתיות ואינדיווידואליזם. הפואטיקה של הגלות ושל ההגירה משתקפת ביצירות מרכזיות במאה ה-20. נוכל לגלות אותה ביצירותיהם של פרנץ קפקא, ש"י עגנון, ולדימיר נבוקוב, מילן קונדרה, ו"ס נאיפול, סלמאן רושדי ועוד. … קיראו עוד

דימוי

ייצוג חזותי של אובייקט או תמונה מנטלית של הנראה. צורה מיוחדת של דיבור או חשיבה באמצעות תמונות. דימוי יכול להופיע כתמונה קונקרטית, הניתנת לתיאור באופן ישיר כמו במשפט: "פרחים אדומים כיסו את החומה" או באופן פיגורטיבי מושאל, כמו במשפט: "היא שושנה". הדימוי מצטיין באופיו הרווי והחושני ובקונוטציות הרגשיות שהוא מעורר. חברת המדיה והצריכה מעודדת חשיבה באמצעות דימויים; שליטת הדימויים בחיינו משקפת את הממד הריגושי והדמיוני של תרבות ההווה. … קיראו עוד

דיסני, דיסנילנד

עיר שעשועים ואייקון תרבותי המופיע במקומות שונים בעולם: דיסנילנד בקליפורניה; דיסניוורלד באורלנדו, פלורידה; יורודיסני בצרפת; טוקיו דיסני ביפן. אב טיפוס של עיר-צעצוע המשלבת פנטזיה וצריכה, התיילדות ואושר בלתי נדלה. תוצר מובהק של תרבות הקיטש והגודש. אתר בילוי פופולרי להמונים. … קיראו עוד

דקונסטרוקציה, פירוק

פילוסופיה ופרקטיקה לשונית ביקורתית העוסקת בפירוק משמעותו הקבועה של הטקסט. הדקונסטרוקציה מבליטה את חוסר השלמות והיעדר הקוהרנטיות של המסורת הרציונלית המערבית ואת אי-יכולתה של השפה לשמש כמכשיר מדויק לייצוג המציאות. הדקונסטרוקציה מחפשת את היסוד הפיגורטיבי, הבלתי בטוח, יוצר ההבדלים ("דיפראנס"); היא חותרת לדחייה ולשוני המפרקים את הטקסט: הטקסט אינו מתכוון בדיוק למה שהוא אומר, או אומר מה שאינו מתכוון אליו. בניסוחו הפיוטי של דרידה (Derrida), הפילוסוף המכונן של הדקונסטרוקציה, החוף נעדר, הקצוות של המשפט שייכים ללילה. … קיראו עוד

דראג

פרקטיקה שבמרכזה גבר או אישה המאמצים לבוש והתנהגות של המין השני לצורכי הופעות או בידור. צורת אמנות המשויכת בדרך כלל לתרבות ההומוסקסואלית ומבוצעת בדרך כלל באמצעות לבישת פריטים נשיים על-ידי מי שזהותו מוגדרת כהומוסקסואלית. ביטוי בולט לדינמיקה של חציית גבולות המגדר. גורם מרכזי בתרבות הפופולרית, בבידור ובשיח הפמיניסטי כיום. … קיראו עוד

עונג/הנאה

תבנית בינארית בקריאה פוסט-סטרוקטורליסטית של טקסט. מונחי מפתח בכתביהם של רולאן בארת (Barthes) ושל ז'ק לאקאן (Lacan). ניתן להבחין בין טקסט היוצר הנאה (Plaisir) לטקסט היוצר עונג (Jouissance). טקסט מעורר הנאה שואף להשתלב במבנים הקיימים של השפה ושל התרבות וחותר להמשכיות, לסגירות ולמיצוי. הטקסט של העונג מעורר קונוטציות של אורגזמה מינית. הוא מבליט ריבוי ותשוקה מוקצנת שאינה יודעת חוקים וגבולות תרבותיים. … קיראו עוד
תחום:

שואה (ייצוגים בתרבות)

השואה היא הכינוי להשמדתו המדעית והשיטתית של כשליש מן העם היהודי בידי הנאצים ושותפיהם באירופה בשנים 1941-1945, מהפלישה הגרמנית לברית המועצות ועד שחרור מחנות המוות בידי בעלות הברית בתום מלחמת העולם השנייה. עד היום, כעבור עשרות שנים, נשאלת בעוצמה רבה השאלה: האם יש "דרך נכונה" לזכור את אושוויץ, ואם כן, מהי? סוגיית ייצוג השואה בתרבות עודנה שנויה במחלוקת והשלכותיה משפיעות ישירות על תחומי הזהות והזיכרון, האמנות והתרבות בזמננו. השאלה המרחפת מעל הדיון נוגעת ל"פופולריות החדשה" של שיח השואה בשנים האחרונות. האם עוצמת הדיון היא ביטוי אותנטי למהלך אוניברסלי של עיבוד הטראומה או שמא מדובר בעודף של ייצוגים המבשרים על צורה מתוחכמת של העלמה וגירוש: גירוש הכאב באמצעות השיח המשתלח והבלתי פוסק אודותיו, עד שהנושא כולו יהפוך לבנאלי? … קיראו עוד

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×