רעיונות לפי תחום : ביקורת התרבות

אבג'קט, בְּזוּת

היסוד המוקצה, המשפיל, המלוכלך והמבוזה בהוויה האנושית; מושג מרכזי בהגותה של הפסיכואנליטיקאית וחוקרת הספרות ז'וליה קריסטבה (Kristeva). המונח מתייחס למצב של האני השרוי בפאזה הטרום-לשונית שלו. האבג'קט מזוהה עם הווייתו הנרקיסיסטית של האורגניזם, עם התוהו ובוהו שהוא שרוי בו בעת הסימביוזה שלו עם האם. האבג'קט הוא תחושת הפניקה שמשדר לנו הגוף לפני שהתגבש לכלל אני; הנוכחות המשפילה של האחר בתוך מה שיכול היה להיות "אני". … קיראו עוד

אדם חד-ממדי

"אי-חופש נוח, ללא-חיכוך, הגיוני ודמוקרטי שורר בציוויליזציה התעשייתית המפותחת", כותב הפילוסוף הרברט מרקוזה (Marcuse) ובכך מגדיר את נקודת המוצא של האדם החד-ממדי (מרקוזה, [1964] 1971: 19). אדם זה הוא תוצר מובהק של עידן הקפיטליזם הצרכני וחלק בלתי נפרד מן הרציונליות הטכנולוגית שלו. זו מבשרת את כינונה של טוטליטריות חדשה: יעילה, דכאנית, "חיובית". רציונליות זו מנכסת לעצמה את התיאוריות של מתנגדיה, יוצרת האחדה מרחיקת לכת של מערכות ומונעת מחשבה ביקורתית ואופוזיציונית. כל אלה סותמים את הגולל על אפשרות של שינוי. אף כי המונח מעוגן בתרבות השמאל החדש בארצות הברית של שנות השישים, הוא עשוי להיות רלוונטי גם בימינו – בסימון תהליכים של שכפול, שעתוק, האחדה, אנונימיות ופיקוח בעידן הגלובליזציה. … קיראו עוד

אובדן הילדות

תיאוריה המייחסת לאמצעי התקשורת המודרניים השפעה מכרעת על שינוי בדפוסי החיים במשפחה. האבחנות הדוריות מיטשטשות: הילדות, הבגרות והזִקנה הופכות לקטגוריות רופפות. הילדות הופכת להיות חלק בלתי נפרד מעולם של ידע ודימויים, אשר לו שותפים גם המבוגרים. המבוגרים, מצדם, "מסרבים להזקין"; הם חפצים בנעורי נצח ופועלים במרץ כדי להשיגם. … קיראו עוד

אותנטיות

מושג מרכזי בפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית המזהה את המושג "מציאות" עם המושג "אדם". האדם מופיע כסובייקט פרטי על כל אופני ההתגלות שלו. האקזיסטנציאליסטים מבקשים למנוע קביעה מראש של תכונה מהותית, שאיתה מזוהה האדם, כגון שכל או תבונה, ורואים בו ייצור חסר הגדרה ופתוח לשינויים על רקע פעילותו היומיומית. פעילות זו מעניקה משמעות לעולמו, קובעת את חירותו של הסובייקט ומאפשרת לו להגיע לקיום אותנטי. … קיראו עוד

אי-היקבעות, אי-מוגדרות

מושג המציין חוסר ביטחון ואי-ודאות ביחס להגדרתם ולמשמעותם של טקסטים בתרבות; הוא משקף רגישות תרבותית כוללת המתבטאת בתאוריות פוסט-סטרוקטורליסטיות ופוסטמודרניסטיות. המושג משמש גם כמונח מתודולוגי בתורת הפרשנות הספרותית. … קיראו עוד

אי-נחת בתרבות

מטבע לשון המזוהה עם ביקורת התרבות של אבי הפסיכואנליזה, זיגמונד פרויד (Frued). התרבות מבוססת על תהליכים של הדחקה, ואולם היא מאוימת תדיר על-ידי אינסטינקטים תוקפניים שהם חלק בלתי נפרד מיצרי העונג. כניסה אל תוך התרבות כרוכה באי-נחת ידועה: אלה הם תהליכים מרסנים הגורמים כאב, סבל ורגשי אשמה המרחיקים את האדם מאושרו. להיות בתוך התרבות פירושו לבחור במפח נפש בלתי נמנע. זוהי תוצאה של ההדחקה הרגשית והאינסטינקטואלית הנגזרת על האדם. הפופולריות של המונח מוצאת את ביטוייה בהקשרים רבים במדעי החברה והרוח; הוא משמש בניתוח תהליכי עומק בתרבות המרחיקים את האדם ממימוש אישי או קולקטיבי של מאווייו כפועל יוצא מפעילותן של אידאולוגיות דכאניות. מקורות אי-הנחת בתרבות ההווה קשורים לכינונה של חברת צריכה נרקיסיסטית המגביהה מעת לעת את רף האושר. יצרי עונג בלתי מסופקים, מצד אחד, ואופוזיציה רדיקלית של האחר הלא-מערבי, מצד אחר, מסמנים את גבולותיה של תחושת אי-הנחת בתרבות ימינו. … קיראו עוד

אידאולוגיה

האם ניתן להימנע מן הקלישאה שלפיה אידאולוגיה הוא אחד המונחים המשפיעים והשנויים ביותר במחלוקת במדעי התרבות? בפרפראזה על דברי הגל במבוא לתולדות הפילוסופיה אפשר לומר כי העיסוק במושג אידאולוגיה הוא למעשה עיסוק בתולדות הפולמוסים הכרוכים בו. בספרו אידאולוגיה, מונה טרי איגלטון (Eagleton, 1991) לא פחות מ-16 הגדרות למילה זו. האם ניתן לקבל את ההגדרה ה-17, זו של איגלטון עצמו, המציע לראות באידאולוגיה קודם כול "טקסט" המופיע בתוך רקמות של שיטות חשיבה שונות? עוצמתה וחולשתה של האידאולוגיה נובעת ממבנה השיח שלה: האידאולוגיה משרטטת תמונת מציאות טוטלית הרתומה ללוגיקה הדוקה ומופשטת שאינה חדירה כלל ל"עולם" שבחוץ. על אף הטענה הרווחת כי אנו חיים היום בעידן פוסט-אידאולוגי, המתנער מן הזיקה הטראומטית שנוצרה בין אידאולגיה למחשבה טוטליטרית במחצית הראשונה של המאה ה-20, יש לומר, כי גם בימינו אנו חווים את עריצותה של האידאולגיה הצרכנית הרתומה כול כולה לכוחות השוק. … קיראו עוד

אידיולקט/סוציולקט

אידיולקט הוא מונח המציין היבטים אינדיווידואליים של תבניות דיבור, כאלו שאין לתלותן בהשפעת הקבוצות שאליהן משתייכים המשתמשים. זהו מושג מפתח בגיאו-בלשנות – מדע העוסק בווריאציות של השפה ובקשר שבינה לבין השורשים החברתיים והגיאוגרפיים של משתמשיה. הסוציולקט הוא מושג בלשני המבליט את הקשר בין לשונו של הדובר לבין לשונה של הקבוצה החברתית, המעמדית או התרבותית שאליה הוא משתייך. … קיראו עוד

אימפריאליזם תרבותי

תיאוריה הטוענת שהעברה של טכנולוגיות, שירותים ומוצרים מן המערב המבוסס אל העולם השלישי מנציחה תלות ומונעת פיתוח של תרבויות מקומיות. על-פי טענה זו, מעבר של סחורות ממדינות או מתרבויות הגמוניות לשווקים תלותיים מביא ליצירת דפוסים ייחודיים של ביקוש וצריכה, הנקבעים ונשלטים על-ידי הערכים התרבותיים והפרקטיקות של התרבות הדומיננטית. כך הופכת התרבות המקומית לנשלטת על-ידי התרבות הזרה. אימפריאליזם תרבותי הוא בעיקרו אימפריאליזם של אמצעי התקשורת: הבעלות על כלי התקשורת, המבנה, ההפצה והתכנים של המדיה, מצויים תחת השפעתה של מדינה אחת (בעיקר ארצות הברית); למדינה המושפעת לא נשמרת הזכות להדדיות. ריכוז השליטה בידי "תעשיית התרבות" והתקשורת האמריקאית מביא להחדרת נורמות וערכים המשפיעים על תרבויות ועל תהליכי חִברות מקומיים. בטווח הארוך נהרסת התרבות המקומית. גישת האימפריאליזם התרבותי עוררה ביקורת בטענה שהתרבות המקומית יכולה לפרש את התבנית האימפריאליסטית המיובאת על-פי צרכיה וערכיה. … קיראו עוד

אינדי

מאנגלית: עצמאי, Independent. כינוי לתעשייה עצמאית וחלופית לתעשיה הממסדית, הפועלת בשטחי התרבות הפופולרית, בעיקר בתחומי המוזיקה והקולנוע. האינדי הוא גם תפיסת עולם המחברת בין אותנטיות לבין אנטי-ממסדיות: מנגנון שיווקי מתוחכם המוכר מוצרים תוך שימוש בערכים כגון ראשוניות, נאמנות ללא פשרות ליצירה וחופש הפצה. בתחום המוזיקה תיאר המושג ז'אנרים וסגנונות מוזיקליים מסוימים, בעיקר בבריטניה. בקולנוע מזוהה האינדי בעיקר עם הסרטים המופקים ומופצים בארצות הברית שלא באמצעות אולפני הענק המסורתיים של הוליווד. … קיראו עוד

אינטליגנציה רגשית

מונח מרכזי בפסיכולוגיה הפופולרית. ביטוי לטשטוש הגבולות בין מושגים ותפיסות מסורתיות בציר שכל/רגש. את המונח טבע דניאל גולמן (Goleman). האינטליגנציה, שברגיל מזוהה עם יכולות קוגניטיביות ואינטלקטואליות, הופכת לתבונה מסוג חדש. זו כוללת בתוכה מודעות עצמית ושליטה בדחפים, התמדה, דבקות במשימה עד כדי קנאות, מוטיבציה עצמית, אמפתיה וכשירות חברתית. אין די ביכולות שכליות על מנת להגיע להישגים; אלה מחייבים גם יכולת התמודדות רגשית. בדיון על הממד הרגשי מיושמים מושגים השאולים מן התחום הקוגניטיבי, כגון קרוא וכתוב רגשי, הרגלי ניהול רגשי, ריסון רגשות בצורה פרודוקטיבית ועוד. … קיראו עוד

אינטר-

תחילית המציינת יחס הדדי בין סובייקטים, אובייקטים או טקסטים. מאפיין מרכזי של התרבות בת-זמננו. ה"אינטר" רומז לקיומו של דיון השוואתי בתחומי דעת ובפרקטיקות אנושיות. כתוצאה מכך, מתעצבת תמונת מציאות מלאה, הטרוגנית ועשירה יותר. בד בבד, זהו דימוי אופנתי המצהיר על חדשנות, מעודכנות וחריגה מגבולות נוקשים. … קיראו עוד

אינטרסובייקטיביות

מושג המסביר את אפשרותו של דיאלוג בין סובייקטים זרים זה לזה. הסובייקט מתקשר לאחר ומכיר בו, מבלי שיתייחס אליו רק כאל אובייקט של ידיעתו שלו. האינטרסובייקטיביות מאפשרת התייחסות אל האחר כאל סובייקט נבדל, כזה שמעמדו אינו תלוי בידיעתו של האני. … קיראו עוד

אינפוטיינמנט, בידורידע

טשטוש הגבולות שבין מידע לבידור הופך למאפיין בולט בתקשורת ההמונים ובתפיסת המציאות של האדם בימינו. מה שנוצר הוא ז'אנר חדש: מידע (Information) ובידור (Entertainment) העשויים מקשה אחת. אלה תורמים לטשטוש הגבול שבין עיקר לטפל, בין בדיה למציאות, ומייצרים סביבה דרמטית ופתיינית שהיא הבסיס לייצוגי המציאות במדיה. … קיראו עוד

אלגוריה לאומית, אלגוריה של העולם השלישי

השקפה המייחסת לטקסטים שמקורם מן העולם השלישי מעמד אלגורי ביחס למצב הפוליטי והחברתי. עמדה זו, המזוהה עם חוקר התרבות פרדריק ג'יימסון (Jameson), טוענת כי בנבדל מן הייצור התרבותי של העולם הראשון, זה של העולם השלישי מוליד טקסטים שהם בהכרח אלגוריים; יש לקוראם כאלגוריות המתארות מצבים אידאולוגיים ופוליטיים של הקולקטיב. … קיראו עוד

אלגוריה/סמל

מיוונית:Allos – אחר; – Agoreuein לדבר. האלגוריה היא שיטת סימון שבה מישור אחד, מופשט על-פי רוב, מסומן על-ידי מישור אחר, ריאלי ומוחשי. פענוחו של המישור המוחשי מוביל אל המשמעות המופשטת. במצב האלגורי, המסומן (המשמעות) אמור להחליף את המסמן (הביטוי המוחשי). הסמל הוא לרוב ניגודה של האלגוריה – הוא מהווה שיטת סימון בלתי אמצעית, המבטלת את הפער שבין הצופה לטקסט. בשיטה זו, החיבור בין המסמן למסומן הוא שרירותי ואינו ניתן להפרדה: המכיל הוא גם המוכל; המסמן והמסומן מתאחים בתוך כוללותו של הסימן. פעולת הסימון האלגורית, לעומת זאת, מחייבת התערבות; הבנת התבנית הלשונית כרוכה בהכרח בהמרה של המשמעות או בהחלפתה. האלגוריה, על-פי ולטר בנימין (Benjamin), נזקקת ל"אחר", לפער המתמיד בין הדבר לבין משהו/מישהו אחר. המרחק בין סמל לאלגוריה זהה למרחק שבין פואטיקה מודרניסטית לפואטיקה פוסטמודרניסטית. … קיראו עוד

אלילות, אלילים (בתרבות הפופולרית)

חברת הראווה של ימינו מכוננת את עצמה באמצעות מודלים של התנהגות דתית-אלילית, ויוצרת יחסי סגידה בין ה"מאמינים" לאלילים. האקסטזה הדתית של העבר עוברת טרנספורמציה חילונית הדוניסטית, אך מאפשרת לאדם "לצאת מעבר לעצמו" (Ex-Stasis) אל עבר מושאי הערצתו. אלילות ואלילים בני ימינו הופכים לסלבריטאים: מושאים להערצה, להזדהות, לרכילות, לקנאה ולפולחני סגידה מצד ההמונים. אלילים אלה זוכים לזוהר המיוצג שוב ושוב באמצעות הסימולציה הקולנועית, הטלוויזיונית והתקשורתית. הזוהר – 'האושר שנובע מקנאתם של אחרים', כמאמרו של ג'ון ברגר (Berger) – הוא חלק מאסטרטגיה קפיטליסטית שנועדה לעורר ולעודד יחס של צריכה כלפי אובייקטים "חלומיים", שהם מעין דימויים העוטפים את הגוף ומעידים על חשיבותו. … קיראו עוד

אמונה

"מה אנו עושים כשאנו מאמינים?" שואל פילוסוף התרבות מישל דה סרטו (de Certeau). כשאנו מאמינים, הוא טוען, אנו "נותנים קרדיט" למושא האמונה שלנו. אקט האמונה (בלטינית: Credo – "אני מאמין") קשור באופן אטימולוגי ל-Credit, כלומר להענקת אשראי. מי שנותן קרדיט מקווה ביום מן הימים לקבלו חזרה. אנו מאמינים כי האדם שלווה מאיתנו כסף ברבות הימים יחזירנו. ראוי להבחין בין טענות לאמונות. האחרונות אינן עומדות למבחן של אישוש או דחייה. הן קשורות יותר לאופן של פעולה. המאמין חי באמונתו ואינו נדרש לתת הסברים או להגן על ההכרות בהן הוא מחזיק. האמונה אינה מצטמצמת רק לפרקטיקה הדתית, והיא מקרינה על אופיים של חיי היומיום בחברת הצריכה העכשווית. … קיראו עוד

אנדרוגיניות

זיווג בין המילים היווניות andros – זכר ו-gyne – נקבה. במובן הביולוגי, הימצאות של איברי רבייה נשיים וגבריים באורגניזם אחד. במובן התרבותי, עמדה המשתלבת בתיאוריה הפמיניסטית ומוצגת כחלופה אפשרית לסקסיזם הגברי. … קיראו עוד

אנומיה

מונח המזוהה עם הסוציולוג אמיל דורקהיים (Durkheim). על-פי דורקהיים, ההתנסות המודרנית היא התנסות בעולם אשר רוקן מנורמות ומחוקים מחייבים. עולם מעורער זה שוב אינו יכול לספק מסגרת מגוננת ומדריכה החיונית לאינטראקציה חברתית. בעולם בלתי יציב, האושר האנושי, שהוא פרי ההתאמה בין שאיפות אינדיווידואליות לבין מבנה חברתי, אינו אפשרי עוד. … קיראו עוד

אני/אחר

בתבנית הניגודית אני/אחר, האני מהווה מרכז, שביחס אליו כל השאר מוגדר כשולי, כפריפריאלי. האחר מופיע כשלילה טהורה: כל מה שהאני איננו; כל מה שאינו תואם את הסכמה הפילוסופית, הפסיכולוגית, האסתטית, המוכרת לי. האחר הוא כעין צל או עקבה דהויה וקדומה של האני (Arche-Trace), שאיבדה את המקור ואת הסיבה לקיומה. לאחר אין נוכחות, הוא "שקוף". אין לו שם פרטי; אין לו ייצוג בשפה, בפוליטיקה, בתרבות. ההמשגה של האחר מופיעה בתיאוריות ביקורתיות של התרבות כגון בדיאלקטיקה ההגליאנית, בדקונסטרוקציה, בפסיכואנליזה, בפמיניזם, בפוסט-סטרוקטורליזם ובפוסט-קולוניאליזם. תיאוריות אלה חוקרות את "אזורי ההשתקה", במגמה לאפשר למיעוטים פוליטיים או סימבוליים לדבר. … קיראו עוד

אסון – ייצוגים וטכנולוגיות ניהול

אירוע היוצר סבל אנושי בקנה מידה חריג, שתוצאתו הרס החיים. ייצוגי האסון וניהולו הינם קנה מידה להגדרת האנושי. טכנולוגיות אסון משמשות להצלת חיים ולהקלת הסבל של האוכלוסייה הנפגעת בעת האסון; אלה מנוהלות על-ידי מדינות, ובחלקן על-ידי ארגונים הומניטריים גלובליים. "ניהול אסון" הוא חלק בלתי נפרד ממערך כללי של "ניהול חיים" המסור בידי השלטון: הריבון חייב לנהל את הטיפול באסון כדי לייצב מחדש את גבולות הסדר שהופר (פיקוח, מניעה, היגיינה, שיקום וכדומה). ניהול אסון הוא פרקטיקה המציינת את יחסה הפוליטי והמוסרי של החברה הכללית לאדם שנותר חסר כול, "אדם חשוף" – בניסוחו של ההיסטוריון ג'ורג'יו אגמבן (Agamben, 1998). סובייקט זה – פליט, ניצול, חי-מת, אדם שזכויותיו האזרחיות הופקעו – מציב בעצם קיומו תביעה מוסרית לפני האדם: הצורך לסייע בהצלת חיים; המחויבות לסייע לזולת – כל זולת – השרוי במצוקה (אופיר, 2003א). יחד עם זאת, מצבים היסטוריים מלמדים, כי בתנאים של קונפליקט לאומי, למשל הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, כאשר נפגעי האסון ההומניטרי שייכים למחנה האוייב, חל תהליך של התנתקות נפשית מסבלו של האחר. הסבל של האחר הופך לשקוף; הוא מוכחש בתהליך של אלימות מכוננת ומתגוננת הננקטת על ידי מוסדות המדינה. בחברת המדיה העכשווית הופכים הטלויזיה וגולשי האינטרנט לקהל יעד שאל תודעתו המוסרית מכוונים המראות והקולות. התוצאה אמביוולנטית: מחד גיסא התעוררות המצפון הקולקטיבי ותחושה של סולידריות אנושית, מאידך גיסא הכחשת האסון על-ידי מחזורו והפיכתו ל"ספקטקל טלוויזיוני", הדבר שקורה "שם"; אירוע שאינו מאיים על יציבותם וחוסנם של החיים הנורמליים, הרגילים, "כאן". … קיראו עוד

אסכולת פרנקפורט

אסכולה ביקורתית בתחום מדעי החברה והתרבות שנוסדה בשנת 1930 בידי מקס הורקהיימר (Horkheimer) במכון למחקר חברתי בפרנקפורט. עם חבריה הבולטים נמנו תיאודור אדורנו (Adorno), הרברט מרקוזה (Marcuse), אריך פרום (Fromme) ואחרים. בשוליה פעל מבקר התרבות ולטר בנימין (Benjamin) ובין ממשיכיה המרכזיים אפשר להצביע על הפילוסוף והסוציולוג יורגן הברמאס (Habermas). אסכולת פרנקפורט הציגה עמדה מרקסיסיטית ייחודית בחקר התרבות, שנודעה בשם "תיאוריה ביקורתית" (Critical Theory). עיקריה: חשיפת המבנה הדכאני של תרבות הצריכה הקפיטליסטית וניתוח היסטורי של אופן הכינון והייצור של הסובייקט הכפוף והפסיבי בחברת ההמונים. … קיראו עוד

ארכיאולוגיה של הידע

מושג מפתח בהגותו של מישל פוקו (Foucault): שיטת דיון בהיסטוריה האינטלקטואלית של המערב באמצעות מבני שיח שאינם תלויים בהגותם ובאמונותיהם של הוגים אחרים. השיטה הארכיאולוגית מבקשת לדחוק את רגליו של הסובייקט האנושי, לתאר את אופן ההבניה של ההיסטוריה כסדרה של חילופים בלתי רציפים בין סכמות הכרתיות, נפשיות ואסתטיות המייצרות ידע. … קיראו עוד

אתנוצנטריות

נטייה להעריך את המציאות מתוך העדפה ברורה של קבוצת ההשתייכות האתנית או התרבותית של הדובר; גישה של בוז כלפי חברי קבוצה, קהילה או תרבות אחרת מזו שאליה הוא שייך; ההנחה הלא ביקורתית כי תרבותו של הדובר נעלה מהן ושהיא קנה המידה הנכון והבלעדי לשיפוטי מציאות. … קיראו עוד

אתניות

מודעות פוליטית של קבוצה תרבותית להבדלים שבינה לבין קבוצות אחרות. גישה נגדית לעמדה האתנוצנטרית הגורסת עליונות ועדיפות של קבוצה אחת ביחס לאחרות. העמדה האתנית נובעת מן ההנחה בדבר קיומם של הבדלים בין פרקטיקות תרבותיות שונות ובין מערכות סימון שונות, שאינן ניתנות לצמצום לכדי מרכז שולט אחד. האתניות מברכת על השוני התרבותי והנפשי שבתוך הפסיפס. היא משתלבת בתוך סדר היום של החברה הרב-תרבותית, המגינה על זכויותיהן של קבוצות מיעוט מפני הלחץ שמפעיל עליהן המרכז להיטמע בתוך המערכת ההומוגנית שהוא מציע. התפיסה האתנית מניחה כי במבנה פוליטי דמוקרטי משותף, במדינת הלאום המערבית, אפשר לשמר את האופי התרבותי הנבדל של כל קבוצה, לרבות המיתוסים והמנהגים המכוננים שלה. … קיראו עוד

בידול

מונח מפתח בתורת השיווק. גישה ניהולית השואפת ליצור הבדל שיטתי בין מותג כלשהו לבין מתחריו. הבדל זה אמור להפוך ליתרון תחרותי בעיני הצרכן. בעידן הקפיטליזם המאוחר, המתאפיין בצפיפות ובתחרותיות גואות, הופך מאמץ הבידול לפרקטיקה מרכזית הבאה לידי ביטוי במגוון תחומים, כגון חינוך, תקשורת ופוליטיקה. … קיראו עוד

בידור

מערכת תעשייתית ומסחרית, שיטה כלכלית ואידאולוגיה הסובבות סביב רעיון הסחת הדעת מדאגה או משעמום. הצורך בבידור, המוכר בתור צורך טבעי וחיוני של האדם, הפך במחצית השנייה של המאה ה-20 לגורם המעצב פרקטיקות מרכזיות בחיי היומיום, בפוליטיקה, במסחר, באמנות ולמעשה בתרבות כולה. הבידור בולט במיוחד באמצעי תקשורת ההמונים. הוא חודר לתחומי תוכן שבעבר נחשבו "אמיתיים" – חדשות, לדוגמה – ועל כן חפים מכל ממד בידורי. … קיראו עוד

ביופוליטיקה

פוליטיקה של ניהול חיים. מונח שטבע הפילוסוף מישל פוקו בספרו תולדות המיניות I, הרצון לדעת (1976) ובסדרת הרצאות שנשא בקולז' דה-פראנס בשנים 1979-1978. מאוחר יותר זוהה המונח עם ההיסטוריון ג'ורג'יו אגמבן (Agamben). ביופוליטיקה היא סך הפרקטיקות הרציונליות המשמשות את השלטון כדי לפקח על האוכלוסייה ולנהל את צורכי החיים שלה. ביופוליטיקה עוסקת בפרקטיקות כגון בריאות, מיניות, היגיינה, ריבוי טבעי, תוחלת חיים, חינוך וגזע. מדובר בניהול החיים של הגוף החברתי, בכלל זאת אכיפה של נוהלי מניעה והפרדה, ריפוי, שליטה כלכלית וכיוצא באלה. במובן רחב יותר, הביופוליטיקה עוסקת בהפעלה של ידע/כוח על הגוף הפרטי, המשפחתי או הציבורי. הנחת היסוד היא כי ניהול החיים על-ידי הריבון (למשל המדינה) הוא "קשר דם" ראשוני המגדיר את היחסים בין השלטון לבין הפרט, וכי קשר פוליטי זה הנו מהותי להגדרת האדם. הזכות לנהל חיים מציבה את הריבון בעמדה של אלימות מובנית, הפועלת על גופם של נתיניו. לריבון שמורה הזכות להחיות או להמית, להגן על החיים או להפקירם. האתר המייצג של הביופוליטיקה הוא המחנה (camp); בקיצוניותו הוא יכול להתגלם במרחב של מחנה הריכוז, שם מושעים החוק והסדר האזרחי לטובת שליטה ישירה של הריבון בגופם ובחייהם של הנשלטים. … קיראו עוד

בינתחומיות

מונח בלימודי תרבות, הגורס כי ידע אינו מופק רק באמצעות מתודולוגיות נפרדות המשקפות תחומי דעת ייחודיים ומוגבלים. אסכולה המניחה כי השוואה ודיאלוג בין טקסטים אמנותיים, מדעיים ופוליטיים עשויים להניב תוצאות פוריות ולהבליט תהליכים מורכבים ומקבילים, משלימים או מתחרים, המתרחשים בתרבות. … קיראו עוד

בלוג

יומן רשת, קיצור של Web-log. יומן אישי באינטרנט. יומן מקוון המתפרסם באתרים אישיים ומוסדיים באינטרנט ובו מביע הכותב את דעותיו בנושאים מגוונים: הוא מדווח בסגנון אישי על חוויותיו האינטלקטואליות והיומיומיות, פורש את משנתו הפוליטית או האסתטית, מפרסם את סיפוריו ושיריו, חולק את ניסיונו המקצועי עם קהל קוראים, המוזמנים בתורם להגיב על הדברים המתפרסמים. היומן המקוון הוא ז'אנר אינטרנטי מובהק: הכותב עשוי להופיע בזהות גלויה או בדויה. האינטרנט מעודד כתיבה וידויית, לעתים בוטה, הפורחת בחסות המדיום; הבלוג מספק לבעליו במה בלתי מצונזרת לביטוי אישי וכן הכרה מיידית ומתגמלת מצד קהל קוראים, אנונימי או מזוהה, התורם בתגובתו לחוויה הנרקיסיסטית של הכותב. … קיראו עוד

בריקולאז'

מונח המזוהה עם החשיבה הסטרוקטורלית של קלוד לוי-שטראוס (Lévi-Strauss) ומציין את פעולתו של בעל המלאכה החובב המאלתר את המוצר שלו מערב רב של חומרים ישנים שנקרו תחת ידו. התוצאה היא יצירה מאולתרת, צירוף חדש של סימנים שנלקחו ממערכות קיימות. פעולת הבריקולאז' מאפיינת את החשיבה המיתולוגית והקונקרטית, להבדיל מהחשיבה המדעית המושגית. בלימודי תרבות משמש המונח לציון האופן שבו תת-תרבויות מנכסות לעצמן יסודות מתוך התרבות הדומיננטית והופכות את הצירוף החדש-ישן למנוף לביקורת התרבות. … קיראו עוד

גבוה/נמוך

תבנית ניגודית המתארת את הפער בין תרבות אליטיסטית, אינדיווידואלית וחופשית לבין תרבות עממית שמטרתה לייצר סיפוקים מיידיים התואמים את ציפיותיה של חברת ההמונים. התרבות ה"נמוכה" מוצגת כתרבות מסחרית שאיבדה את הממד האותנטי שלה, תרבות שתכליתה היחידה היא קידום מוצרים ושיווקם לקהל הרחב. הפולמוס גבוה/נמוך הוא ציר מרכזי בשיח התרבותי מאמצע המאה ה-20 ואילך. במרכז המחלוקת ניצבת עמדה מודרניסטית, המבקשת להגן על התרבות ה"גבוהה", האליטיסטית, בשם הישגיה האוטונומיים הראויים של הרוח, מול עמדה פוסטמודרניסטית, המציגה שיתוף פעולה ומשא ומתן בין התרבות האליטיסטית לתרבות הפופולרית, כחלק משינוי מגמות המאפיין את התרבות בעידן הקפיטליזם המאוחר. … קיראו עוד

גבול

המילה גבול מציינת סימון ותיחום של המושא שאליו היא מתייחסת. הגבול מבחין את הגוף האורגני, הפונקציונלי או הטריטוריאלי מסביבתו הקרובה. ההבדל, או החלוקה בין שני גופים, מוגדרים על-ידי קו הגבול. גבול הוא קו החוסם ומכיל בתוכו דבר מה, ובה בעת מגדיר את הדבר האחר שמחוץ לו. מנקודת מבט פוליטית הגבול הוא קו תיחום שנקבע בהסכמה בין הצדדים. אפשר לדבר על גבולות גיאוגרפיים, על גבולות ההגדרה או על גבולות הגוף האורגני, המתבדל בדרכים שונות מגופים אחרים בחלל. המילה גבול קרובה למילים אחרות כגון סוף או התחלה. זהו מושג ביקורתי ומתודולוגי מרכזי בגיאוגרפיה, באדריכלות, בפילוסופיה, בתקשורת, בפוליטיקה, בפסיכולוגיה, באמנות, בלימודי תרבות, בשיח הפוסט-קולוניאלי ועוד. השיח של הגבול מכונן את התודעה הקולקטיבית הישראלית זה יותר מחצי מאה. במרכז השיח ניצב הגעגוע לגבול יציב ומוכר לצד ניסיונות מתמידים לפרוץ את הגבול, להעמידו במצב של צמיחה והשתנות ולהגדיר את משמעותו בכל פעם מחדש. … קיראו עוד

גזע-מעמד-מגדר (ניתוח של -)

שיטה של ניתוח טקסטים המבוססת על יחסי הגומלין בין גזע, מעמד ומגדר. יחסי הגומלין בין משתנים אלה מעצבים את המבנה החברתי של הסובייקט. ניתוח זה מופעל על מגוון נושאים, ובהם טקסטים ספרותיים, תרבות פופולרית ואופני שיח פוליטיים וחברתיים. ביקורת משולשת זו באה משלושה כיוונים – לימודי התרבות השחורים (Black Cultural Studies), מרקסיזם ופמיניזם – וכל אחת מהקבוצות מבליטה יסוד אחד הקרוב ללבה. … קיראו עוד

גלות

בהיסטוריה היהודית, המילה "גלות" מציינת את פיזורם של היהודים מחוץ למולדתם ההיסטורית עם אובדן העצמאות הלאומית לאחר חורבן בית שני (בשנת 70 לספירה) ואת מצבם לאחר הפיזור. היהודים, שהיו עם ללא בית, הפכו את הטקסט (התורה) לביתם וראו בו מקור ליצירתיות ולהתחדשות; בלימודי תרבות ובלימודים פוסט-קולוניאליים, המונח "גלות" (דיאספורה) מסמן עיצוב מחדש של קהילות ושל זהויות בעקבות תנועות הגירה – מרצון או מאונס – מארץ הלאום אל טריטוריות רחוקות שבהן מתקיימים מפגשים בין-תרבותיים חדשים. הגלות כמצב תרבותי נדונה רבות בפילוסופיה, מהאקזיסטנציאליזם ועד הדקונסטרוקציה. ההינתקות מן הזיקה ללאום ולמולדת הוצגה כפרקטיקה אשר נלחמת בדיכוי ומסמנת אפשרויות של יצירתיות ואינדיווידואליזם. הפואטיקה של הגלות ושל ההגירה משתקפת ביצירות מרכזיות במאה ה-20. נוכל לגלות אותה ביצירותיהם של פרנץ קפקא, ש"י עגנון, ולדימיר נבוקוב, מילן קונדרה, ו"ס נאיפול, סלמאן רושדי ועוד. … קיראו עוד

גרפיטי

מאיטלקית – ציור חרוט. ציור על קירות או על משטחים אחרים החשופים לקהל. אמנות הגרפיטי המודרנית התפתחה בעיקר על קירות הרכבת התחתית של העיר ניו יורק, כחלק מתרבות שלמה – תרבות ההיפ-הופ. הגרפיטי הוא אמנות השרבוט והלכלוך, "כתיבה" גדושה ופראית, הניצבת מול שמרנותו הנקייה של העולם הבורגני. זוהי מחאה אורבנית של תרבות שוליים שאינה זוכה להכרה מצד הממסד התרבותי והאמנותי. … קיראו עוד

דאדא, דאדאיזם

תנועת אוונגרד בינלאומית באמנות, שנוסדה בציריך ב-1916. השם דאדא נועד לציין שפה ילדותית, אקראית, המתריסה נגד הארגון הלוגי וה"משמעותי" של החיים. הדאדא הציגה אסתטיקה של "אנטי-אמנות", ששיקפה ערכים ניהיליסטיים ואנטי-בורגניים. המחאה הופנתה נגד התפיסה של אמנות אוטונומית, המותירה מחוץ לטווח ההתבוננות שלה את זוועות הקיום האנושי – זוועות שלבשו צורה מוחשית ומאיימת לאחר מלחמת העולם הראשונה. בין האסטרטגיות שננקטו היו שימוש בבידור ובשערורייה מתוקשרת כמכשיר פוליטי לקידום רעיונות, יצירת אמנות באמצעות "רדי מיידס" (Ready Mades, חפצים מצויים), ביקורת על הפולחן הבורגני של המוזיאון, חיבור דיאלוגים אבסורדיים, הקראה סימולטנית של שירה בשפות שונות ושימוש בקולאז' ובפוטומונטז' כטכניקות חתרניות המערערות על הממד האחדותי והאותנטי של יצירת האמנות. המורשת הדאדאיסטית הזינה רבים מן היוצרים האוונגרדיים בתחילת המאה ה-20, והשפעתה ארוכת הטווח ניכרה בתחומים שונים גם בסוף המאה. זרמים רבים באמנות, כגון הפרפורמנס, ה"פלוּקסוּס" (Fluxus) ואמנות פוסטמודרנית בת ימינו, מושפעים מן האסטרטגיות הדאדאיסטיות. … קיראו עוד

דוקו-אקטיביזם, וידאו-אקטיביזם

מגמה בקולנוע, בטלוויזיה ובאינטרנט, המבקשת לנצל את זמינותה של טכנולוגיית הווידיאו כדי להתערב במציאות החברתית והפוליטית ולחולל בה שינוי. אלטרנטיבה לתוצרי התקשורת הממוסדת, המערערת על ה"אמת" המונפקת בידי המדיה ועוסקת בנושאים שנדחקו לקרן זווית. לנוכח הצלחתה של התדמית הפרובוקטיבית של הז'אנר, ביקשו אמצעי התקשורת הממוסדים לנצל את הנוסחה החתרנית לצורכיהם, וכך הערעור על עוולותיה של השיטה הפך מכשיר לשגשוגה. עם זאת, אין לשלול מן הז'אנר את מעמדו הביקורתי. בסופו של דבר זו אחת הצורות להציג את "האתיקה של החלש" ולעמת אותה באופן ביקורתי עם רצונם של בעלי הכוח להתמיד בססטוס קוו של הרוע המנורמל. … קיראו עוד

דוקסה

מיוונית: אמונה. הסוציולוג פייר בורדייה (Bourdieu) מגדיר את הדוקסה כקבלה של יחסי סדר שאינם ניתנים לערעור בין העולם הממשי (האובייקטיבי) לבין עולם המחשבה (הסובייקטיבי). היחסים בין המישורים אינם נתפסים כשרירותיים או כמבוססים על מוסכמות, אלא כטבעיים וכמובנים מאליהם. הדוקסה מייצרת אפוא את הלגיטימיות של הסדר הקיים. … קיראו עוד

דטרמיניזם טכנולוגי

הטענה שכל שינוי טכנולוגי חשוב כרוך בארגון מחדש של הנחות היסוד המוסריות, של ההרגלים הנפשיים ושל הנהגים הפוליטיים, ולמעשה בשינוי רדיקלי של הספֵרה התרבותית כולה. גישה מרכזית בדיון באמצעי התקשורת ובהשפעתם. אמרתו המפורסמת של מרשל מקלוהן (McLuhan), "המדיום הוא המסר", הפכה למטבע לשון אופייני ולסמל של הגישה כולה. … קיראו עוד

דיאלוגיות / מונולוגיות

תבנית ניגודית המזוהה עם חוקר התרבות והספרות מיכאיל באחטין (Bakhtin), וכן עם דמויות כגון ז'וליה קריסטבה (Kristeva), אומברטו אקו (Eco) וצווטן טודורוב (Todorov). מקורו של המונח בלימודי הספרות, אולם הוא נפוץ גם בתיאוריות של תרבות, תקשורת ופמיניזם. מונולוגיות מצמצמת קולות ותודעות בתוך הטקסט ומנקזת אותם לתודעתו האחדותית של המחבר או של בא כוחו בטקסט. דיאלוגיות, לעומת זאת, מתאפשרת כאשר תודעתו של המחבר – העמדה האידאולוגית הסמויה שלו – מתפצלת בין תודעות של גיבורים שונים. … קיראו עוד

דיאלקטיקה

בפילוסופיה יוונית, טיעון לוגי הבנוי בצורה של שאלה ותשובה. בניגוד לרטוריקה, שהיא אמנות הטיעון המשכנע, הדיאלקטיקה היא שיטה הבנויה מסדרה של טענות סותרות המובילות אל האמת. השיטה הדיאלקטית היא לב לבה של הפילוסופיה האפלטונית, אולם השפעתה הגיעה לשיאה בעידן המודרני, בסוף המאה ה-18 ובמאה ה-19. פילוסופים כגון פיכטה (Fichte), הגל (Hegel) ומרקס (Marx) יצרו שיטות דיאלקטיות שביקשו לתת הסבר טוטלי להיסטוריה ולטבע האדם. במאה ה-20 חזרה ובלטה הדיאלקטיקה ההגליאנית במשנתו של תאודור אדורנו (Adorno) ("דיאלקטיקה שלילית") ובפסיכואנליזה של ז'ק לאקאן (Lacan). … קיראו עוד

דיוניסיות / אפוליניות

צמד מונחים שהציע פרידריך ניטשה כדי לייצג שתי השקפות עולם ושני אופני עיצוב מתחרים בתולדות התרבות. האפוליניות, המזוהה עם האל אפולו, מייצגת קוטב של רציונליות, צורניות ואיזון. הדיוניסיות נקשרת לדיוניסוס, אל היין והפריון, ומייצגת קוטב של אי-רציונליות, חריגה מגבולות ומשליטה עצמית. דומה כי בתרבות הנרקיסיזם של ימינו, ידה של האופציה הדיוניסית היא על העליונה: הפנטזיה המוקצנת, המונעת על-ידי התשוקה לכוח, היא חלק בלתי נפרד ממבנה התרבות. … קיראו עוד

דיסני, דיסנילנד

עיר שעשועים ואייקון תרבותי המופיע במקומות שונים בעולם: דיסנילנד בקליפורניה; דיסניוורלד באורלנדו, פלורידה; יורודיסני בצרפת; טוקיו דיסני ביפן. אב טיפוס של עיר-צעצוע המשלבת פנטזיה וצריכה, התיילדות ואושר בלתי נדלה. תוצר מובהק של תרבות הקיטש והגודש. אתר בילוי פופולרי להמונים. … קיראו עוד

דקונסטרוקציה, פירוק

פילוסופיה ופרקטיקה לשונית ביקורתית העוסקת בפירוק משמעותו הקבועה של הטקסט. הדקונסטרוקציה מבליטה את חוסר השלמות והיעדר הקוהרנטיות של המסורת הרציונלית המערבית ואת אי-יכולתה של השפה לשמש כמכשיר מדויק לייצוג המציאות. הדקונסטרוקציה מחפשת את היסוד הפיגורטיבי, הבלתי בטוח, יוצר ההבדלים ("דיפראנס"); היא חותרת לדחייה ולשוני המפרקים את הטקסט: הטקסט אינו מתכוון בדיוק למה שהוא אומר, או אומר מה שאינו מתכוון אליו. בניסוחו הפיוטי של דרידה (Derrida), הפילוסוף המכונן של הדקונסטרוקציה, החוף נעדר, הקצוות של המשפט שייכים ללילה. … קיראו עוד

הביטוס

סכמה אידאולוגית הקודמת לביצוע וקובעת את אפשרויותיו. סכמה זו קובעת את התייחסותנו האסטרטגית למציאות החברתית והתרבותית. ההביטוס "בוחר" בעבור הסובייקט בסכמת פעולה מסוימת, ללא בסיס השוואתי עם סכמות פעולה אחרות. המונח מתאר צומת דינמי המפגיש בין מבנה לפעולה, בין החברה לאינדיווידואל. ההביטוס מתאר את הפרקטיקה של היחיד ההופכת את הידע לאפשרי. המשמעות הכפולה המוענקת למונח נפרשת מעבר לניגודים המסורתיים בין אובייקטיביות לסובייקטיביות או בין תיאוריה לפרקטיקה. נוצרת מערכת שהיא בעת ובעונה אחת הסיבה והתוצאה של עצמה. … קיראו עוד

הגמוניה

מיוונית, הגמון: מנהיג, מפקד, מדריך. במחשבה המרקסיסטית: שליטה פוליטית או מנהיגות. אידאולוגיה הגמונית מוזרמת להמונים באמצעות האמנות, החינוך והמדיה ומוצגת כטבעית, כמובנת מאליה, כמופת ראוי לחיקוי. לאינטלקטואלים תפקיד מרכזי ביצירת ההגמוניה, משום שהם אחראים לעיצוב מבנה-העל שבאמצעותו ניתן להשפיע על עיצוב השקפת העולם של ההמונים. … קיראו עוד

הומוגניות/הטרוגניות

מיוונית: Genos=מוצא; Homo=אחד; Hetro=אחר. שם התואר "הומוגני" מציין ישות ממוצא אחד, למשל כיתה הומוגנית, משפחה הומוגנית, חברה הומוגנית. בניגוד לכך, שם התואר "הטרוגני" מציין ישות לא אחידה המורכבת מחלקים שמוצאם שונה או מיסודות זרים שאינם מתיישבים ומתלכדים בתוכה. התבנית ההופכית הומוגניות/הטרוגניות משמשת במדעי הטבע, במדעי האדם ובלימודי תרבות. … קיראו עוד

הון-עבודה

בכלכלה, שניים מגורמי הייצור. גורמי הייצור האחרים הם אדמה, שיטת ארגון ויזמות. ההון אינו משאב העומד בפני עצמו: חשיבותו טמונה בעובדה שאפשר להפיק ממנו סחורות ושירותים. הון הוא משאב או פריט שמשתמשים בו כדי להפיק פעילות מכוונת של עבודה; זו בתורה מייצרת סחורות ממשיות/סמליות חדשות. בתפיסה ביקורתית, ההון איננו רק משאב או חפץ; התכונות הסימליות של ההון מתפענחות כמכלול של יחסים חברתיים. … קיראו עוד

הטרוגלוסיה, רב-לשוניות

קיומו הרב-לשוני של הטקסט (Hetero=ריבוי; Glossia=לשון). ההנחה היא כי כל לשון מתנסחת באמצעות דיאלוג עם לשונו של מישהו אחר, וכי הנוכחות של האחר טבועה בטקסט מלכתחילה והיא הבסיס לרב-הקוליות שלו. השפה איננה מדיום ניטרלי, ריק מהתכוונות, המצוי בבעלותו של הדובר, אלא ישות המאוכלסת מלכתחילה בכוונותיו של האחר, שעמו בא הדובר במגע דיאלוגי תוך כדי השימוש בשפה. … קיראו עוד

היברידיות

מונח הרווח בתחומי דעת שונים: בלימודי תרבות וספרות, בלימודים פוסט-קולוניאליים, בתקשורת, באדריכלות ועוד. מקורו בביולוגיה של המאה ה-19, שם ציין עקרונות של שעטנז ועירוב, חיבור של מין עם שאינו מינו. ההיברידיות היא מציאות ביניים המאופיינת בזמניות ובמעבריות. זהו התחום שבין העולמות המוגדרים, שטח ההפקר שבין גבולות ומִתארים ברורים. בעקבות החיבור בין ישויות נפרדות, הנותרות בנבדלותן גם לאחר החיבור, נוצרת מציאות הטרוגנית. הפילוסופיה ההיברידית היא אבן יסוד של התיאוריה הרב-תרבותית. זו עוסקת בשאלה כיצד שתי זהויות שאינן מתיישבות זו עם זו שוכנות בתוך הגוף הפרטי, המשפחתי או הלאומי. הפוליטיקה ההיברידית מבקשת לחשוב מעבר לקטגוריות מהותניות והיא מתמקדת באסטרטגיה של הנכחה ופרפורמנס, שבה כל גוף רשאי להציג באופן מורכב אפשרויות חברתיות שונות של קיומו. … קיראו עוד

היסטוריציזם חדש

שיטה לניתוח טקסטואלי של ההיסטוריה. ההיסטוריציזם החדש נולד בארצות הברית בשנות השמונים של המאה ה-20 והתבסס בכתבי עת כגון New Literary History ו-Representations. הוא הבליט את הממד התרבותי-פרשני של כתיבת ההיסטוריה. בדומה למטריאליזם התרבותי, גם ההיסטוריציזם החדש מעוגן במחשבה מרקסיסטית ופוסט-סטרוקטורליסטית, וכמוהו החל את דרכו בהתבוננות חדשה בהיסטוריה ובפואטיקה של הרנסנס. עיקרי התפיסה החדשה: ביקורת על הרעיון שקיימת היסטוריה אוניברסלית ובדיקת תהליכי הקבלה והדחייה של היסטוריות מתחרות, תוך חשיפת מנגנוני הכוח הפוליטיים המעצבים את הממד החברתי והאסתטי של המציאות. … קיראו עוד

היפ-הופ

תרבות אופוזיציונית שהתפתחה במהלך שנות השבעים במסיבות רחוב שנערכו ברובע הברונקס בניו יורק. דרך חיים ומצב תודעתי המאפיינים בעיקר קהילות עירוניות של שחורים בארצות הברית. תרבות ההיפ-הופ מתאפיינת בארבעה יסודות המשולבים ביניהם: אמנות הגרפיטי, הריקוד (Break Dancing), מוזיקת הראפ וה-DJing. כיום הפך ההיפ-הופ לסגנון מקובל במוזיקה ובתרבות הפופולרית הכללית. … קיראו עוד

המאוים, אל-ביתי, מצמרר, מבעית

מונח פרוידיאני המציין צירוף פרדוקסלי של המבעית והביתי, המוכר והזר, וכן רגישות תרבותית ואמנותית עכשווית הקשורה במבט. המאוים משרטט את גבולות החרדה: הגבול שבין המת לחי, בין המדומה לממשי, בין האורגני לאנאורגני, בין הביתי לחסר הבית. הוא מתאר מצב של חרדה מפני המת העלול להערים על החי ולמשוך אותו למחוזות המסוכנים, חסרי הגבול, של הווייתו. המונח מקרין על תחומים רחבים בפסיכואנליזה ובאסתטיקה המושפעים מן הרוח ה"גותית" הנושבת בתרבות ימינו. … קיראו עוד

הפרטה

פרקטיקה כלכלית המעבירה מפעלים וחברות מבעלות ממשלתית לבעלות פרטית; תפיסת עולם המייחסת לפרט או לגוף מסחרי המתחרה בשוק החופשי תבונה ואחריות העולות על אלה של המדינה. ההפרטה היא חלק בלתי נפרד מתהליכי הגלובליזציה המאפיינים את הקפיטליזם הרב-לאומי מאז סוף המאה ה-20. הפילוסופיה של ההפרטה טוענת כי ממשלה צרה, שלצדה מגזר עסקי פרטי רחב, מבטיחה חיסכון והתייעלות. מתנגדי ההפרטה טוענים כי הממשלה אינה יכולה להסתלק מחובתה כריבון ולא להיות מעורבת בביופוליטיקה של התרבות. "שירותי חיים" כגון שירותי רווחה, בתי ספר, בתי חולים ובתי סוהר אינם יכולים להיות מנוהלים על-פי היגיון עסקי בלבד משום שהדבר עלול לפגום קשות בזכויות היסוד האזרחיות. ההפרטה מיטיבה את מצבם של העשירים. היא מעבירה לידיהם נכסים ומגדילה את כוחם על חשבון מעמדם של העובדים, שזכותם הבסיסית להתארגנות מקצועית ולהגנה נפגעת. … קיראו עוד

התקה/עיבוי

מונחים הופכיים המתארים את המנגנון הנפשי של עבודת החלום על-פי פרויד. מנגנון ההתקה יוצר הסטה, הפקעה, פירוק, הוצאה מהקשר, דה-טריטוריאליזציה ומיקום מחדש של המשמעות. המונח מתאר את השרשרת המטונימית של הלא-מודע בפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד וז'ק לאקאן. מנגנון העיבוי יוצר כיווץ של חומרים רבים (או אידאות רבות) של הלא-מודע לכדי אידאה אחת. לפי לאקאן, העיבוי לובש צורה של מטאפורה המופיעה כסימפטום בתוך השפה. העיבוי וההתקה מייצגים את עקרון ההתחפשות וההסוואה של האמת, ולכן משמשים כנקודת מוצא לניתוח פוסט-סטרוקטורליסטי של המציאות. … קיראו עוד

זון, אזור, תחום

מונח טריטוריאלי ואידאולוגי המציין אזור, קול או מעגל של השפעה. המונח מופיע בהקשרים שונים: בתיאוריה הפוסט-סטרוקטורליסטית הוא מציין מרחב נטוש ובלתי מזוהה; פרוור פיזי או נפשי המאוכלס באוסף של מקרים, צורות חיים, אנשים וחפצים; מטאפורה גיאוגרפית, פוליטית, פילוסופית ונפשית העוסקת באי-סדירות, בעזובה ובטשטוש גבולות. בתיאוריה הפוליפונית של מיכאיל באחטין (Bakhtin) המונח מציין "אזור דיבור", קול של דמות בסיפורת. … קיראו עוד

חברת הבקרה, חברת הפיקוח

במהלך חייו נודד האדם בין סביבות סגורות הנתונות לפיקוח, כגון משפחה, בית ספר, בית חרושת, בית סוהר ובית חולים. מקומות אלה הם אתרי חניכה המספקים שירותים ליחיד ומגדירים את תפקידו החברתי. אף-על-פי שמוסדות אלה נפתחים אל הסביבה החיצונית, הם מאמצים את הגיון הפיקוח ומעצבים באמצעותו את ניסיון חייו של הפרט. על-פי ז'יל דלז (Deleuze), במקום הפיקוח הישיר של חברת המשמעת (מונח שטבע מישל פוקו [Foucault]), המתבצע באמצעות שומרי סף למיניהם, מתפתחת בימינו צורה חדשה: חברת הפיקוח. השינוי מתבטא במעבר מההיגיון של בית החרושת אל ההיגיון של התאגיד, מההיגיון של המכונה אל זה של המחשב, ממבטו הישיר של השומר אל שיטת פיקוח עקיפה וסמויה מן העין, שבמרכזה הקוד (למשל הקוד בכרטיס המגנטי). … קיראו עוד

חברת הסיכון

מונח המתאר את משטר החשיבה ואת אורח החיים בעידן הגלובליזציה. חברת הסיכון פועלת על-פי עקרונות של אי-ודאות, חוסר ביטחון והיעדר גבולות. משטר הסיכון מעצב את תמונת העבודה, החברה והפוליטיקה בעידן הפוסט-פורדיסטי. בניגוד לסטנדרטיזציה המאפיינת את קו הייצור נוסח הנרי פורד, חברת הסיכון מעודדת אנשים לתכנן את חייהם באופן אישי, לאלתר, להגביר את ניידותם ולהתפרנס בדרכים מגוונות. משטר הסיכון מופיע באופן אמביוולנטי, הן כהרפתקה דינמית ויצירתית והן כהליכה מתמדת על פי תהום. השאלה היא באיזו מידה יכולות יצירתיות וחירות פוליטית לדור בכפיפה אחת עם ביטחון ועם יציבות חברתית לטווח ארוך. … קיראו עוד

חברת הראווה

מונח המזוהה עם הפילוסוף והסוציולוג גי דבור (Debord). לדבריו, הדימוי בעידן הקפיטליזם המאוחר, שניתק מסביבתו האסתטית הטבעית, הפך זה מכבר לגורם ייצור מרכזי. לאחר שהופרד ממקורותיו בעולם הדברים, פועל הדימוי כגורם עצמאי בזרם הכללי של הסחורות. איננו חווים את המציאות במישרין אלא באמצעות ייצוגיה ודימוייה הכלכליים והתרבותיים. הדימויים, שהפכו לחפצים סחירים, מקבלים תבנית של ספקטקל: מחזה ראווה שנועד ליצור ממד הזוי ובלתי מציאותי, המכונן את היחסים האמיתיים בחברה. … קיראו עוד

חור שחור

בפיזיקה, כוכב מסיבי ודחוס בעל שדה כבידה אדיר הבולע כל עצם אחר הנמצא בסביבתו. בשל כוח המשיכה העצום שלו, האור נבלע בתוכו ולכן אי-אפשר לצפות בו. ג'ון וילר (Wheeler) טבע את המונח ב-1969 ככינוי לעצמים הקורסים כליל לתוך עצמם מכוח הכבידה שלהם. תופעה זו, כך נטען, מאפיינת כוכבים בשלב האחרון של מחזור חייהם. בתרבות הפופולרית רווח השימוש המטאפורי במונח לציון מצבי כאוס ואי-ודאות; דימוי לאזור מסתורי, בלתי חדיר, אזור "רצחני" שיש בו סכנה סופנית. … קיראו עוד

חייזר, חוצן, עב"ם (עצם בלתי מזוהה)

משפחת ה"אחר" הקולקטיבי של התרבות האנושית. החייזר הוא "חבר מכוכב אחר", נציג נודד של ישויות תבוניות מחוץ לכדור הארץ. כמטאפורה תרבותית החייזר משקף מחלוקת בין תפיסות עולם מנוגדות: הגישה המדעית-רציונליסטית ומולה הגישה האי-רציונלית, המושתתת על אמונות תפלות, על אגדות ועל פולחנים אלטרנטיביים. … קיראו עוד

חִפְצוּן, ראיפיקציה

מונח מרכזי בביקורת המרקסיסטית והניאו-מרקסיסטית מגיאורג לוקץ' (Lukács) ועד פרדריק ג'יימסון (Jameson). גיאורג לוקץ', בעקבות קרל מרקס (Marx) ומקס ובר (Weber), משתמש במונח כדי לתאר תהליך קפיטליסטי שבו היחסים והפעולות האנושיים מתגשמים או מתפרשים במונחים של יחסים כלכליים בין אובייקטים. זהו תהליך מתמיד של החפצת היחסים הרוחניים הנוהגים בחברה. … קיראו עוד

חרושת התרבות

מונח מרכזי בהגותם של תאודור אדורנו (Adorno) ומקס הורקהיימר (Horkheimer), אנשי אסכולת פרנקפורט, הגורסים כי בעידן הקפיטליזם העכשווי, מוצרי התרבות המשוּוקים להמונים הופכים חלק ממנגנון דיכוי פוליטי ואסתטי, וזאת חרף יומרתם להיענות לביקושים ולאפשר לכאורה בחירה חופשית. חרושת התרבות מחסלת את מעמדה האוטונומי של יצירת האמנות ומתארת את ההיגיון של קיומה כהיגיון מסחרי, שעניינו שכפול קונפורמי של הסדר הקיים. … קיראו עוד

חתרנות

אסטרטגיה מרכזית בקריאה ביקורתית של המציאות: קריאה חתרנית חושפת את הממד האידאולוגי של הטקסט ומעמידה אותו באור חדש. הטקסט נתפס כחותר במובלע תחת משמעויותיו הישירות, הגלויות והלגיטימיות. הקריאה החתרנית חושפת יחסי כוח המובלעים בטקסט ואינטרסים של קבוצות דומיננטיות בתרבות. אינטרסים אלה נחשפים מבעד לחזות האובייקטיבית וה"טבעית" שהטקסטים לובשים כלפי חוץ. קריאה חתרנית מאפשרת כינונה של נקודת מבט אופוזיציונית המשרתת הן את הקולות המודרים מן הטקסט והן את הקורא המאמץ לעצמו נקודת תצפית אלטרנטיבית, נקודת תצפית של מיעוט. יחד עם זאת, נראה כי שימוש יתר במונח עלול להפוך אותו לבלתי יעיל, שהרי אם כל פרוצדורה פרשנית מתחילה ומסתיימת בגילוי התבנית החתרנית, קיים חשש כי הפרשנות החתרנית תהפוך לצפויה, לנוסחתית, ולכן חשודה ביחס ליומרותיה לחשוף ממדים חדשים ויצירתיים בטקסט. … קיראו עוד

טוטליזציה, מִחלוט

תהליך הגמוני שבאמצעותו אידאולוגיה שלטת נכפית על פרשנותו של טקסט חזותי, פוליטי או פילוסופי. מונח שגור בפי פוסט-סטרוקטורליסטים בביקורתם על תפיסות הטוענות לשלמות פנימית של הטקסט ולתקפותו האוניברסלית. הביקורת מופנית כלפי הרצון לשליטה, המובלע בכל שיטה או הליך אחדותי. הפוסט-סטרוקטורליסטים טוענים כי ההליך הטוטלי מתעלם מן הפרצות שבטקסט ומקולות המיעוט המובלעים בו. בעזרת פרצות אלה אפשר לגלות תובנות חדשות על המנגנונים האידאולוגיים המייצרים את הטקסט. … קיראו עוד

טכנוגותיקה

צירוף מטאפורי המצביע על חזרתה של הגותיקה בעידן המדע והטכנולוגיה המתקדמת. ז'אנר אקלקטי בספרות ובאמנות החל מסוף המאה ה-20. יצירתם של סופרים רבים ספוגה באווירה גותית, וביניהם ולטר סקוט (Scott), אדגר אלן פו (Poe) ודפנה דה-מורייה (du Maurier). בימינו אנו עדים לתחייתה של אסתטיקה גותית זו, המביעה אי-אמון בקדמה ומצטרפת להשגבה טכנולוגית ומכנית, שתוצאותיה הן אימה וצחוק. … קיראו עוד

טקסט

מבנה אוטונומי המורכב לרוב מיחידות משמעות שזיקתן ההדדית באה לידי גילוי ותצוגה. הטקסט שואף בדרך כלל לסיגור (Closure). המונח מתייחס לכל אובייקט תרבותי הנתון לחקירה: כתיבה, פולחן, עיר, יצירת אמנות או תאוריה מדעית. מנקודת מבט בלשנית, הטקסט מורכב משלושה רבדים: המרכיב הוורבלי, שמכיל את האלמנטים הפונולוגיים (הצליליים) והדקדוקיים, המרכיב התחבירי, האחראי על יחסים בין יחידות טקסטואליות, והמרכיב הסמנטי, המתייחס לטקסט כמקור ליצירת משמעויות. … קיראו עוד

טקסט קריא/טקסט כתיב

שני מונחים הופכיים המזוהים עם חוקר התרבות רולאן בארת (Barthes) ועם התאוריה הפוסט-סטרוקטורליסטית שלו, שמוצגת ומודגמת במפורט בספרו S/Z (ניתוח סיפורו של בלזק "סארזין" ["Sarrasine"]). ההבחנה המוצעת היא בין טקסט "קריא" – טקסט בורגני הנענה לציפיות הקורא, וטקסט "כתיב" – טקסט חדשני ופרובוקטיבי שאינו נענה למוסכמות ויוצר פרובלמטיזציה ואי-ודאות ביחס לעולם המתואר. … קיראו עוד

טרור, טרוריזם

המילה terror מקורה בשורש הלטיני terrere (לרעוד, לפחוד, to tremble). מטרת הטרור היא לגרום חרדה, לזרוע בהלה, ליצור תחושת כאוס וחוסר אונים. הטרור הוא אקט של אקסטזה אלימה, חזיון ראווה מרגש ומפחיד הפועל בשירותה של אידאולוגיה פוליטית. אף כי שיטות הפעולה של הטרור דומות לפעולות אלימות אחרות כגון הרס רכוש, רצח או מלחמה, הטרור מהווה פרקטיקה ייחודית שמשמעותה חורגת מן המשמעות המיידית של קורבנוּת וסבל. לטרור מטרות סימבוליות שעניינן להעביר לקהל רחב מסר פוליטי קיצוני באמצעות האפקט הדרמטי של המוות האלים. לזוועה שמחולל הטרור יש כוח של נשק הכרעה אסטרטגי, שאמור להביס מבחינה פסיכולוגית את היריב. הטרוריסטים עושים שימוש באלימות גדושה שאינה מכירה בחפים מפשע; הם פועלים מחוץ לנורמות המקובלות של חוקי המלחמה או המאבק המזוין. טרור מודרני הוא טרור מהפכני או טרור מדינה שמכוון להשגת יעדים פוליטיים מוגדרים. טרור פוסטמודרני הוא בעיקרו טרור סימבולי המתפשט בצורה נגיפית תוך ניצול אמצעי המדיה החדשים כמו הטלוויזיה והאינטרנט. טרור פוסטמודרני פוגע במערכות תקשורת ואינפורמציה, אך הוא גם משגשג בחסותן. מנקודת מבט תרבותית, הטרור משקף את "חזרת המודחק" – המפגש הטראומטי של המערב עם "הדבר האחר" – האלמנט המוכחש של המוות הקורבני. … קיראו עוד

טרנסג'נדר

מונח מטרייה המתייחס לפרקטיקות שמערפלות או חוצות גבולות של מין ומגדר באופן המאתגר קטגוריות מקובלות. המונח מתייחס לטרנסקסואלים, טרנסווסטיטים, קרוס דרסרז, בי ג'נדרז, דראג קווינז, קרוס ג'נדרז, הרמאפרודיטים, בודי בילדרס ועוד. הזהות הטרנסג'נדרית מערערת על הניגוד הבינארי בין "גבר" ל"אישה". הטענה היא כי ההבדלים הביולוגיים והחברתיים שבין המינים אינם מהותיים, אלא הם תוצאה של הבניה והסכמה תרבותיות. הזהות הטרנסג'נדרית היא זהות נזילה, משחקת ופרפורמטיבית. היא מערערת על גבולות הטבעי והנורמלי וממירה אותם בגבולותיה הפרומים של הפנטזיה. בכך מתערער המבנה המסורתי של התרבות: נוצר טשטוש גבולות בין האחד, השלם והנורמלי, לבין האחר, הדחוי והמבוזה. … קיראו עוד

טרנסגרסיה

מונח בביקורת התרבות המתאר מצבים של חריגה, הסגת גבול, חטא, איום על הסדר הציבורי, הפוליטי או האסתטי. הטרנסגרסיה עוסקת ברצון האנושי לחצות גבולות אסורים, בכללם גבולות הטאבו. היא בודקת באופן ביקורתי את השלמות והקוהרנטיות של הגוף האנושי הפיזי ושל הגוף החברתי, התקני, שבתוכו הוא משתקף. טרנסגרסיה היא אסטרטגיה של עודפות והקצנה המבקשת להרחיב את גבולות הניסיון האנושי. … קיראו עוד

כאוס

תוהו ובוהו, אנדרלמוסיה, היעדר צורה ומתכונת קבועות. תורה מתמטית העוסקת במערכות בעלות מורכבות יתר, המתאפיינות באקראיות ובאי-סדר. פרקטיקות במדע, בשפה, באמנות, בספרות ובאדריכלות בנות זמננו. בהשאלה, שם תואר נפוץ המתאר אי-סדר, חוסר ליניאריות, חוסר ודאות וקריסת מערכות במציאות בת זמננו. … קיראו עוד

כוח, כוח-ידע

הקשר בין כוח לידע מופיע כבר בפילוסופיה של פרנסיס בייקון (Bacon) ושל תומס הובס (Hobbes). הפילוסוף מישל פוקו (Foucault), המושפע מניטשה, מבקש לקרוא את המציאות הפוליטית במונחים טקסטואליים; הוא מבליט את הזיקה בין טקסטים לבין הכוח החברתי המייצר טקסטים אלה. הכוח אינו בא מלמעלה ואינו נכפה בידי מוסדות הכוח, אלא מגיע מלמטה, כמצב אסטרטגי המייצר יחסים בין דברים ובורא את הסובייקט בצלמו. הכוח נקשר למצבים של ידע ומתממש דרכם. האמירה הפופולרית "ידע = כוח", משתקפת בתחומי מחקר מגוונים, כגון היסטוריה, תקשורת, ספרות, פמיניזם, לימודים פוסט-קולוניאליים ולימודי תרבות. … קיראו עוד

כלכלה ליבידינלית

מונח שטבע הפילוסוף הצרפתי ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard) לתיאור דחפים המתנגדים לפעולתם של כוחות ההיגיון והשכל. מונח זה מקביל ללא-מודע בתיאוריה של פרויד, אולם הוא בעל גוון רדיקלי, אנרכי ומשחרר יותר. … קיראו עוד

כסף

הכסף הוא כוח קנייה נזיל. לכסף שלוש פונקציות: אמצעי חליפין, אמצעי למדידת ערך ואמצעי לאחסון ערך. בניגוד לסחורות אחרות, הכסף נחשב לבעל ערך רק משום שהוא מגלם הסכמה חברתית: אנו מעריכים אותו על סמך כוח הקנייה המוסכם שלו. הכסף הוא אמצעי תשלום מקובל, המופיע בצורות שונות: שטרות, מטבעות, המחאות, חשבונות בנק פתוחים וסגורים, תוכניות חיסכון וסוגים אחרים של נכסים נזילים. במובן הרחב, הכסף הוא סוכן מרכזי של תקשורת סמלית, שנועד לפקח על החליפין בין תשוקות לסחורות. תהליך זה מתקיים משחר ההיסטוריה ועד לעידן הקפיטליסטי של זמננו. מנקודת מבט ליברלית, הכסף מסמן אופציה של חירות משום שהוא נותן ביטוי ישיר להעדפות ולבחירות הערכיות של האדם. מנקודת מבט ביקורתית, הכסף אינו "מכל ריק" המאפשר לערכים מסוימים להתממש; הרדיפה אחר הכסף היא ערך ומטרה בפני עצמה. התוצאה עלולה להיות אגרסיבית ולבוא על חשבונם של מיעוטים שנגישותם לכסף ולמשאבים שווי כסף מוגבלת. הכסף מקיף כמעט את כל תחומי החיים: הוא מניע את הכלכלה ואת הפוליטיקה, את התרבות ואת האמנות. אף כי התוצרים האסתטיים הם אובייקטים סחירים התלויים בכוחות השוק, לאמנות יש עדיין כוח אופוזיציוני מסוים המאפשר למתוח ביקורת על שלטון הכסף בחיינו. מנקודת מבט פרוידיאנית מדובר באופן הניהול הסימבולי של הוצאות והכנסות, צרכים וסיפוקים. … קיראו עוד

כפר גלובלי

ב-1959 טען תיאורטיקן המדיה והתרבות מרשל מקלוהן (McLuhan) כי טכנולוגיות חדישות מבטלות גבולות והבדלים בין בני אדם. חזונו מתממש בעידן האינטרנט והלוויין והופך למונח רווח בפי כול. חוויית הכפר הגלובלי מתמצית בעובדה שכל העולם, בו בזמן, יכול להיות עד לאותם אירועים, בעיקר באמצעות הטלוויזיה. הביקורת על המונח נשמעת משני כיוונים: האחד, מעמיד בספק את עצם ישימותו; האחר, מטיל ספק בקיומה של חברה בעלת קודים אוניברסליים והומוגניים: בעידן רב-תרבותי יש ואינטרסים מקומיים דוחקים הצידה את פרקטיקות של הקפיטליזם המערבי, תוך הצגתן כגורם דכאני. … קיראו עוד

לא-מודע, תת-מודע

מונח הנמצא בשימוש רחב בשפה הטיפולית ובשפה היומיומית. שם התואר "לא מודע" מתייחס לכל פעילות שאינה נוכחת בשדה המודע של הנפש ברגע נתון. כשם עצם, הלא-מודע קשור בטבורו לתיאוריה הפסיכואנליטית. הוא מתייחס ל"שיטה של הלא-מודע". על-פי פרויד, דרך המלך אל הלא-מודע היא באמצעות ניתוח אופני הופעתו בחלום (פרויד, [1900] 2007). החלום נותן ביטוי למשאלות מודחקות ולא מודעות המאיימות על האני, בעיקר בשל אופיין המיני. אפשר להבחין בין הלא-מודע הפרוידיאני, המתייחס לרמת הפרט, לבין הלא-מודע היונגיאני, המתייחס לשורשים הקולקטיביים של הלא-מודע. על-פי ז'ק לאקאן (Lacan), הלא-מודע מובנה כשפה. שפה זו, שאינה ניתנת לחשיפה, מציינת את הפער, את הפִּרצה, שבין הסיבה הנפשית לבין התסמין. המקום של הלא-מודע הוא המקום שבו נוצרת הפתעה, שבו מורגשת נוכחות של הדבר הנעדר. הלא-מודע מחבר בין הנוירוזה לעולם הממשי; הנוירוזה היא מעין "צלקת" של הלא-מודע. הלא-מודע הוא מפגש שהאני נקרא אליו: מפגש עם הממשי. התת-מודע (או הסמוך למודע) הוא אזור תודעתי סמוי אך נגיש לאני. התת-מודע מופיע למשל בצורת זיכרונות או באמצעות האמנות. המודע הוא תחום הנשלט בידי כוחות ה"אני" והוא נותן ביטוי לעקרון המציאות שבמרכזו חוק השימור העצמי של האורגניזם. … קיראו עוד

לאס וגאס

"עיר נושא" בלב מדבר. מרכז הימורים ותיירות, שעשועים וכנסים, הממוקם בנבדה, ארצות הברית. אייקון תרבותי של חברת הגודש והקיטש: מקדש של כסף, חופש, בידור ופיתוי. שומקום אולטימטיבי. מטאפורה של התרבות הפוסטמודרנית: הימור, תשוקה, פנטזיה ועסקים. … קיראו עוד

לגיטימציה, משבר הלגיטימציה

מנגנון אידאולוגי המייצר ערכים, כוח וסמכות וטוען להצדקתם. תהליך הלגיטימציה ממסד ערכים במערכות ובמוסדות שזכו להכרה. סוגיית הלגיטימציה של תיאוריה או של שיטה פוליטית מעלה את השאלה: מהו הדבר המעניק לה סמכות וכוח? מהו הדבר המביא לכך שהכוח נתפס כדבר טבעי, כיסוד שאינו זקוק להוכחה? מהו המנגנון המביא את הנמענים להכרה ולציות? משבר הלגיטימציה של המודרניות הוא נושא מרכזי בתרבות מאז סוף מלחמת העולם השנייה והוא מעורר פולמוסים ערים בין הוגים כגון הנס בלומנברג (Blumenberg), יורגן הברמאס (Habermas), ז"פ ליוטאר (Lyotard), פייר בורדייה (Bourdieu) ואחרים. … קיראו עוד

לוגו, סמליל

הלוגו הוא צורה של שפה פרסומית. פרט מזהה; אייקון שאפשר לזהותו במהרה. סמל מסחרי המייצג את התפיסה, את בית העסק, את הרעיון או את השירות. הלוגו עשוי להיות מרכיב גרפי כלשהו, סיסמה מילולית, קטע מסרט או תשדיר. מקור השם במילה לוגוטייפ, שפירושה סימן בודד המייצג מילה, למשל הסימן & למילה האנגלית V ,and לציון החברה "נייקי" (Nike), או תפוח לציון חברת המחשבים "אפל" (Apple). … קיראו עוד

ליברליזם, ניאו-ליברליזם

השקפת עולם, זרם בתיאוריה הכלכלית והפוליטית שראשיתו בסוף המאה ה-18 והוא מזוהה עם המהפכה התעשייתית ועם הנאורות. הליברליזם דוגל בחירות הפרט, בזכויות האזרח ובחופש המחשבה והקניין. החירות נתפסת כערך רציונלי ותועלתני, התורם לשגשוגו של הפרט ומבטיח את אושרו של הכלל. הליברליזם מאמין בחופש ההזדמנויות והבחירה של הפרט וביכולתו לרתום את הידע שרכש לשיפור חייו. דבר זה יקרה אם המדינה תצמצם ככל יכולתה את מעורבותה במשק ותניח לכוחות השוק לווסת את היחס בין ביקושים לסיפוקים. החל משנות השבעים של המאה ה-20 זוכה זרם זה לתחייה. הגרסה העדכנית של רעיונות אלה, הניאו-ליברליזם, מבטאת חזרה לליברליזם הרדיקלי ומתאפיינת בשאיפה למירוב הרווחים ובצבירה בלתי מרוסנת של עושר בידיים מעטות. הכלכלה הניאו-ליברלית היא חלק בלתי נפרד מעידן הגלובליזציה. היא נותנת ביטוי לשליטתו של ההון הבינלאומי בשווקים ולניתוקו ממרכיב העבודה. הניאו-ליברליזם דוגל בהפרטה, בכלכלת שוק, בהפחתת מסים ובפתיחה של השווקים לתנועת הון וסחורות. הוא מטפח את התרבות התאגידית ורואה בה מנוע עיקרי לצמיחה. כלכלה זו נשלטת בידי הגמוניה אמריקאית ופועלת באמצעות מוסדות בינלאומיים כגון ארגון הסחר העולמי, קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי. הכלכלה הניאו-ליברלית מרחיבה את הפער בין העולם השבע, "העולם הראשון", לבין העולם העני, "העולם השלישי". הביקורת על ההשקפה הניאו-ליברלית מקיפה קשת רחבה של גורמים: מאקטיביסטים ופעילים נגד הגלובליזציה ועד תיאורטיקנים מתחומי הפילוסופיה, הכלכלה ומדעי החברה והתרבות, המצביעים על אופייה הדכאני. … קיראו עוד

לימודים הומו-לסביים

מסגרת לימודים אקדמית המעמידה במרכזה את ההומוסקסואל ואת הלסבית וכן בעלי זהות מינית אחרת. תחום העוסק בתרומתם לפוליטיקה, לפילוסופיה ולאמנויות. הדיון הביקורתי נסב על אופני הייצוג, ובעקבות זאת על אופני הדיכוי, של הומוסקסואלים ולסביות בידי תרבות הרוב ההטרוסקסואלית. לימודים הומו-לסביים מציעים קריאה מחודשת של טקסטים הומואיים, וכן טקסטים שקריאה מחודשת בהם מגלה את שורשיהם ההומו-לסביים. תהליכים אלה הופכים למקור כוח והעצמה לקהילה ההומו-לסבית. … קיראו עוד

לימודי מוכפפות

Subaltern, מילולית: בעלי דרגה נחותה, מוכפפים, מוחלשים. מונח ביקורתי בלימודים פוסט-קולוניאליים ובלימודי דרום-מזרח אסיה, שמתייחס לקבוצות המצויות בעמדת נחיתות חברתית ביחס לקבוצות הגמוניות אחרות שבשלטון. קבוצות המוכפפים אינן מלוכדות או מאורגנות. דרכן נחסמת על-ידי הכוחות ההגמוניים והן אינן זוכות לגישה למרכזי הכוח הממסדיים. את המונח טבע התיאורטיקן המרקסיסטי אנטוניו גרמשי (Gramsci) בשנות השלושים של המאה ה-20 והוא זכה להמשגה חדשה בהיסטוריוגרפיה ההודית-אמריקאית הביקורתית. זהו מונח מפתח להבנת יחסי הכוחות בין תרבויות הגמוניות מערביות לתרבויות מקומיות של העולם השלישי, שהשתחררו מעול הקולוניאליזם הפוליטי והצבאי אך נותרו בעמדת נחיתות תרבותית ביחס לעולם הראשון. לימודי המוכפפים כוללים בתוכם מגמות שונות. בולטות במיוחד מגמות של התנגדות להיסטוריוגרפיה הקולוניאליסטית, מצד אחד, ולהיסטוריוגרפיה לאומנית אליטיסטית, מצד אחר. … קיראו עוד

לימודי תרבות

גוף ידע הטרוגני, מגמה או מחלקה בעולם האקדמי, העוסקים בניתוח ביקורתי של תהליכים תרבותיים. לימודי התרבות מציגים עמדה רב-תחומית, המבוססת על ניתוח השינויים ההיסטוריים והאידאולוגיים המתחוללים במבנים חברתיים בתרבות. תשומת הלב מתמקדת בתהליכים טקסטואליים שחלים בתחומים שונים כגון תקשורת, אנתרופולוגיה, פמיניזם, פוסט-קולוניאליזם, היסטוריה, תיאוריה ביקורתית, ספרות, אמנות ופילוסופיה. משמעות התהליכים נבחנת בהקשרים של כוח, מעמד, מגדר, גזע, לאום ואתניות. היחסים בין בני האדם לבין תוצריהם התרבותיים אינם נבחנים מנקודת מבט אוניברסלית מהותנית, אלא מנקודת מבט של ריבוי, הרואה ביחסים החברתיים מערכת של הבדלים. השאיפה היא לחשוף את ההקשרים הפוליטיים והחברתיים שבהם מתעצבים סובייקטים וזהויות בתרבות. … קיראו עוד

מדומה-סימבולי-ממשי

שלושת מצבי היסוד של הפסיכואנליזה על-פי ז'ק לאקאן (Lacan). שלושת הסְדָרים המכוננים את הסובייקט. הסדר של המדומה מתייחס לשלב שבו הסובייקט חווה את עצמו כאני מפוצל: מצד אחד הוא מפתח הזדהות נרקיסיסטית עם בבואתו שבמראה; מצד אחר הוא חווה את עצמו באופן מנוכר כ"מישהו אחר" המצוי על המסך. סדר זה מזוהה עם התשוקה הסימביוטית אל האם. הסדר הסימבולי מתבטא בחוקי השפה המשקפים את התרבות ואת "חוק האב". גם סדר זה נחווה בממד מפוצל, משום שהלא-מודע מובנה כשפה ומשקף איווי בלתי מסופק הפורץ את גבולות התרבות. הסדר של הממשי מצוי מעבר למשמעות שמייצרת השפה. הוא מתייחס למקום הפיזי העמום שבו הבנה או פרשנות היא בלתי אפשרית. … קיראו עוד

מוזיקת עולם

זרם פופולרי במוזיקה מאז שנות השמונים של המאה ה-20, המושתת על מפגשים בין-תרבותיים בין מסורות מוזיקליות שונות. אף כי המונח כולל בתוכו מגוון רחב של סגנונות ושימוש רבגוני בכלי ביצוע ובמקצבים לא מוכרים, נראה כי מה שמייחד מוזיקה זו הוא הממד האקזוטי ה"רחוק" שלה ביחס למאזין המערבי. מוזיקת עולם מבוססת על אלמנטים אתניים, הלקוחים ממסורות שבטיות ומקומיות, ומבוצעת על-ידי אמנים שחלקם "נאיביים". זוהי ביסודה מוזיקה של העולם השלישי. הסגנון ממוצב כחלופה חדשה בתחום המוזיקה הממוסדת (הפופ, הרוק והמוזיקה הקלאסית) של המערב. הפופולריות של הסגנון עומדת ביחס ישר להתעניינות האופנתית באחר התרבותי, במסורות חלופיות פרי העידן החדש וברומנטיזציה הרווחת של המסורת העממית. מול האדם המערבי המתועש והרציונלי, הנטוע בתוך מסורת אורבנית קפואה, מופיעים גיבורי תרבות חדשים, המציעים אחווה אוניברסלית ורעננות סגנונית המושתתת על שוני תרבותי (Stokes, 1994; Gans, 1979). ואולם השוני עלול להיות מנוכס בידי הקפיטליזם הצרכני וכך להמשיך באופן אירוני את מסורת הקולוניאליזם התרבותי של המערב. … קיראו עוד

מטאפיזיקה

מטאפיזיקה היא ענף בפילוסופיה העוסק בחקר המציאות שמעבר לנראה ולניסיוני. המטאפיזיקה עוסקת בממשות של העולם מנקודת מבטה של התבונה, ויש לה שלוש מטרות מרכזיות: (א) לגלות את טבעו האמיתי של העולם; (ב) לברר מהי הסיבה לקיומו; (ג) לבחון מהו מקומו של האדם בתוך העולם. משום שנטיותיה חובקות עולם, המטאפיזיקה מבקשת לבנות שיטות כוללות המסבירות את המציאות ומנסות לרדת לחקרהּ. הנחת היסוד היא כי באמצעות התבונה והאינטלקט ניתן לגלות את טיבו של העולם וכי לצורך כך יש לסמוך על ידע שמקורו בנתוני החושים. כדוגמה לתפיסה מטאפיזית אפשר להביא את שיטתו של פרידריך הגל (Hegel), שלפיה העולם הוא ישות תבונית ששליחותה ההיסטורית נשלמת ככל שהיא מתקרבת לידיעת עצמה. הביקורת על המטאפיזיקה מתחילה כבר בשיטתו הטרנסצנדנטלית של עמנואל קאנט (Kant), שלפיה לא ניתן לדעת באמצעות התבונה את "העולם האמיתי" שמעבר לנראה. ניטשה, שמלעיג על המטאפיזיקה, מזהה בה את המחלה האירופאית בהא הידיעה: מחלת התבונה והקִדמה המדומה. ההתנגדות למטאפיזיקה מאפיינת גם זרמים בפילוסופיה האנליטית (למשל, לודוויג ויטגנשטיין "המאוחר", ריצ'רד רורטי, נלסון גודמן) וזרמים בפילוסופיה הפוסט-מודרניסטית (ז'ן בודריאר, ז'ק דרידה ואחרים). … קיראו עוד

מטאפיזיקה של נוכחות

מטבע לשון שבו משתמש הפילוסוף ז'ק דרידה (Derrida) כדי לתאר באופן ביקורתי את נטייתה של הפילוסופיה המערבית להניח את קיומו ואת נוכחותו של מרכז מטאפיזי וטרנסצנדנטלי המקנה משמעות לשיח. דרידה רואה במהלך זה מעין געגועים נוסטלגיים לנוכחות מטאפיזית שאפשר לראות בה אמת, מקור, סימן, אלוהים וכדומה. … קיראו עוד

מטריאליזם דיאלקטי

מונח מפתח בפילוסופיה המרקסיסטית. הטענה כי יש להכיר בעליונותם של התנאים החומריים על פני התנאים התודעתיים והנפשיים כבסיס להבנה כוללת של המציאות הטבעית והאנושית. השינוי ההיסטורי הוא פרי ההתנגשות בין כוחות חומריים, המשקפים את יחסי הייצור בין המעמדות. בתום תהליך רצוף סתירות נולדת מציאות חדשה וגואלת, שאותה מבשר הקומוניזם. המטריאליזם הדיאלקטי זכה לביקורת על רקע הטוטליות והדוגמטיות של טענותיו. דוגמטיות זו היא שיצרה את הבסיס לשיתוף פעולה בינו לבין מגמות דכאניות וטוטליטריות בפוליטיקה של המאה ה-20. … קיראו עוד

מטריאליזם תרבותי

שיטה ביקורתית מרקסיסטית לניתוח טקסטים בספרות, בתרבות ובתקשורת. פותחה על-ידי חוקר התרבות והתקשורת ריימונד ויליאמס (Williams) ועל-ידי תאורטיקנים שהושפעו ממנו, כגון ג'ונתן דולימור (Dollimore) ואלן סינפילד (Sinfield). המטריאליזם התרבותי קורא את התרבות כמסמך פוליטי המייצג את יחסי הכוח בחברה. טקסטים תרבותיים ותקשורתיים יוצרים הבניה של המציאות שעליה הם מדברים. הם מקפלים בתוכם הן את האידאולוגיה השלטת והן את הניגודים והקונפליקטים הסמויים המצביעים על אפשרויות לקריאה חתרנית של הערכים המקובלים. … קיראו עוד

מיעוט, ספרות מיעוט, ספרות מינורית

מיעוט הוא קבוצה חברתית המצויה בנחיתות מספרית או חברתית ביחס לקבוצת הרוב השולטת על המשאבים החומריים או הסימבוליים שבידי הציבור. עמדת מיעוט מייצגת נחיתות, אי-שוויון ושוליות. קבוצת המיעוט מודרת מעמדות של השפעה בתרבות ובתקשורת. קולה אינו נשמע בשאלות מרכזיות העוסקות בסוגיות המעניינות את "כלל החברה". המונח "ספרות מיעוט" ("ספרות מינורית"), המזוהה עם הפילוסופים ז'יל דלז (Deleuze) ופליקס גואטרי (Guattari), מציין ספרות המאתגרת את העולם האחדותי שמציגה הספרות המאז'ורית. הספרות המינורית מציגה אסטרטגיה חדשה לפענוח המציאות; היא שואלת שאלות ביקורתיות ביחס לדרכי הייצוג המקובלות ופורמת את הגבולות הסגנוניים השגורים של התחביר והדקדוק. שלושת המהלכים המאפיינים ספרות זו הם: דה-טריטוריאליזציה של השפה, ההופכת לקטועה, פרגמנטרית ומִחבָּרית; הבלטת הממד הפוליטי של הייצוג על חשבון הממד האינדיווידואלי-בורגני; הדגשת האופי הקולקטיבי של ההבעה. … קיראו עוד

מכונת תשוקה

מונח המזוהה עם עבודתם הפילוסופית של ז'יל דלז (Deleuze) ופליקס גואטרי (Guattari), בעיקר בשני ספרים משותפים: אנטי-אדיפוס (Anti-Oedipus: Capitalism and Schizophrenia) ואלף מישורים (A Thousand Plateaus: Capitalism and Schizophrenia). בניגוד למודל הפרוידיאני, הבנוי על איתור כוחות הליבידו ועל שליטה בהם, מבקשים המחברים לעודד את פעילותה של התשוקה ולא לראות בסובייקט רק ישות העוסקת בריסון ובעידון עצמי, בסובלימציה ובייצוגים אידאולוגיים של התשוקה; הסובייקט הוא מעין מכונת תשוקה המייצגת את עצמה באופן גופני, ישיר ומוקצן. "מכונת התשוקה" היא אפוא מטאפורה העומדת מול מטאפורה נגדית המתארת את האדם כ"מכונת חשיבה" או כ"מכונה אדיפלית" הפועלת לשם הגבלת התשוקה והטייתה לאפיקים רציונליים תרבותיים. … קיראו עוד

מלנכוליה

בהגדרה הקלינית, ייצוג כאוב ומענג של אובדן. המלנכוליה היא כאב שהותק ממקורו הראשוני והפך מושא לייצוג משני, באמצעות תגובה הכרוכה בייסורים ובתשוקה. המלנכוליה ממירה את האובדן הממשי בתחליף דמיוני. תחליף זה מעורר תחושה פרדוקסלית של יגון ושמחה שנחווית בעוצמה ובעונג. ברמה התרבותית, זוהי אלגוריה המתארת את פירוק שרשרת הסימון: הופעתם של מסמנים חליפיים למסומן האחד המייצג את האחדות האבודה. המלנכוליה היא תוצר מובהק של רוח העידן הספוג בנוסטלגיה מתמדת למקור בלתי ידוע או לשלמות נעלמה. התבוננות ביקורתית תחשוף את קיומה של תרבות הצריכה והמדיה כתרבות מלנכולית – תרבות היוצרת באמצעות הראווה תחליפים דמיוניים לאובדן הבית (האב) הממשי. … קיראו עוד

מנגנון אידאולוגי של המדינה

מונח המזוהה עם מפעלו של הפילוסוף הפוסט-מרקסיסטי לואי אלתוסר (Althusser). המדינה מפעילה כוח דכאני ישיר באמצעות מוסדות כגון משטרה, צבא ועוד. במקביל, היא מפעילה גם כוח סמוי באמצעות מנגנון אידאולוגי העומד לרשותה. המנגנון האידאולוגי הזה פועל בתיווכם של מוסדות הדת, מערכת החינוך והמשפט, מפלגות פוליטיות, התקשורת, המשפחה וכן הלאה. מוסדות אלה משמשים כסוכנויות שדרכן זורמת האידאולוגיה וקובעת את גורל הסובייקט במערכת הייצור הקפיטליסטית. מנגנון זה יוצר נטורליזציה של האינטרסים המייצגים את המעמד השולט. המעמד ההגמוני פועל כדי לשעתק את תנאי הייצור במטרה לבצר את שלטונו גם בדור הבא. … קיראו עוד

מסמן צף

מונח שנועד להבליט את תלותו של הסימן בהקשר התרבותי המקנה לו מובן. המונח מציין את אי-יציבותו של המסמן בקשרי הגומלין שלו עם המסומן, וכפועל יוצא מכך – את אי-יציבותו של הסימן. הוא מופיע בהקשרים סמיוטיים, פסיכואנליטיים ואמנותיים, והוא אחד ממונחי המפתח בביקורת הפוסט-סטרוקטורליסטית. … קיראו עוד

מעמד

מונח המגדיר קולקטיב במונחים של כסף, הכנסה וכוח. בתפיסה המרקסיסטית מוגדר המעמד באמצעות בעלות, או היעדר בעלות, על אמצעים המייצרים עושר. תאוריות אחרות מגדירות מעמד במונחים של הבדלים בהכנסה, בתחום העיסוק וכדומה. ההבדלים וההתפלגויות המעמדיים מתארים את חלוקת הכוח בחברה. המעמדות מוגדרים כישויות חברתיות עצמאיות הקיימות מעבר לפרטים המרכיבים אותן: ההבדלים המעמדיים הם כוח ראשון במעלה המניע ומכונן את הסובייקטים האינדיווידואליים. … קיראו עוד

מרחב – זמן – טריטוריה

מרחב וזמן הם קטגוריות המארגנות את הניסיון האנושי. הטריטוריה היא מרחב מזוהה שבו מסומנים גבולות ונוצרות זהויות קולקטיביות ופרטיות; הטריטוריאליות היא בעלות שחש ומפגין הפרט כלפי מרחב, אובייקט או רעיון. על-פי קאנט (ביקורת התבונה הטהורה), מרחב וזמן הן קטגוריות הטבועות בסובייקט. תפקידן להפוך רשמים חושיים לעצמים תבוניים הניתנים להגדרה. הזמן הוא אמצעי להגדרת השינוי שחל במרחב. המרחב והזמן אינם מנותקים מן התודעה החושבת אותם. הם אינם נתונים, או מובנים, מחוץ לתהליכים החומריים והסימבוליים המתארים אותם. המרחב נתון בדרך כלל בתוך הקשר של סיפור אנושי; הוא תוצאה מובהקת של כלי המדידה והפרשנות שלנו; המרחב מופיע כגורם אישי, חברתי, לאומי, נפשי או דמיוני. הוא נקשר למושגים כגון טריטוריה, כוח ומקום, ומהווה כמותם אמצעי ליצירת זהות, לשרטוט גבולות, לכתיבת היסטוריה. המרחב הרב-לאומי, המבוסס על שיטה כלכלית ותקשורתית כוללת, מאפיין את עידן הגלובליזציה. הזמן יכול להיות קווי, מעגלי, מיתי, תודעתי או וירטואלי. הוא יכול להיות פתוח, נצפה, אטום, מעברי, המשכי, מפורק, מכיל ומייצג את הזיכרון (הזמן הלאומי או המעמדי) הנאגר בתוכו. קטגוריית הזמן מרכזית לחשיבה המודרנית: הזמן נתפס כסוכן מרכזי המוציא מן הכוח אל הפועל תבנית היסטורית גואלת (למשל במרקסיזם). קטגוריית המרחב היא קטגוריה פוסטמודרנית העוקבת אחר הלוגיקה של הרשת. זו קושרת בו-זמנית אופני שיח שונים המתרחשים במרחב. … קיראו עוד

מרחב ציבורי (בתקשורת)

במשמעות סוציולוגית ותקשורתית – המקום והתנאי לקיומו של דיון ציבורי בחברה. מונח המגדיר את מרחב העבודה, הפוליטיקה והתקשורת שאינו כפוף למרות המדינה או ממסדים אחרים. המרחב הציבורי מאפשר דיון פתוח, רציונלי, חופשי מכפייה, בין מרכיביה השונים של החברה. תקשורת אוניברסלית זו מכוונת להשגת הבנה והסכמה בין הצדדים. המונח מזוהה עם מפעלו של הפילוסוף יורגן הברמאס (Habermas). … קיראו עוד

מרקסיזם, ביקורת מרקסיסטית, ביקורת ניאו/פוסט-מרקסיסטית

פילוסופיה פוליטית ותאוריה ביקורתית המבוססת על הגותו של קרל מרקס (1883-1818). ביסוד התאוריה עומד עקרון המטריאליזם ההיסטורי, שלפיו התשתית החומרית והכלכלית של האדם מעצבת את תודעתו לאורך ההיסטוריה ומשפיעה באופן מכריע גם על מבנה-העל, שהוא דפוס הפעולה הרוחני שלו. בבסיס החיים הכלכליים עומדים יחסי ייצור המתקיימים בין הקפיטליסטים, בעלי אמצעי הייצור, לבין חסרי אמצעי הייצור – הפרולטריון. כל תקופה מתאפיינת ביחסי ייצור ייחודיים לה ובמאבק מעמדי המתקדם באופן דיאלקטי לאורך ההיסטוריה ומסתיים בניצחון הפרולטריון, שלאחריו תיכון החברה העל-מעמדית של העתיד. המרקסיזם, שהבטיח אוטופיה מוסרית ופוליטית למאמיניו, היה לגורם אינטלקטואלי ופוליטי חשוב מאז סוף המאה ה-19 ולאורך המאה ה-20. חסידיו ראו בו שיטה מדעית המוכחת על-ידי ניתוח היסטורי של הכלכלה המדינית; אחרים ראו בו אידאולוגיה של שחרור הפועלת בשירות האדם. המבקרים הצביעו על הממד הדוגמטי, הדטרמיניסטי והמשיחי של המשנה המרקסיסטית וראו בה מקסם שווא הפותח פתח לדיקטטורה רוחנית. אף כי המרקסיזם הפוליטי נחל את כישלונו המובהק בדמות מדינת המשטרה הסובייטית, ממשיכים ניאו-מרקסיסטים רבים לראות בו שיטה ביקורתית רבת עוצמה היכולה לשפוך אור על היחסים החברתיים ועל אופני שיח בתרבות ובתקשורת העכשוויות. ביקורת ניאו-מרקסיסטית ופוסט-מרקסיסטית בולטת בלימודי תרבות ותקשורת, בלימודים פוסט-קולוניאליים ובתאוריות פמיניסטיות, ומוצאת ביטוי אצל הוגים כגון אנטוניו גרמשי (Gramsci), מיכאיל באחטין (Bakhtin), לואי אלתוסר (Althusser), ריימונד ויליאמס (Williams), ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard), פרדריק ג'יימסון (Jameson) ועוד. … קיראו עוד

משפט (גישה ביקורתית), לימודי משפט ביקורתיים

גישה ביקורתית ללימודי משפט, המשמשת חלופה לשיח המשפטי הליברלי הרווח. גישה בעלת השלכות רב-תחומיות בשטחי תרבות שונים: משפט, שפה, תקשורת, ספרות, פילוסופיה ועוד. הנחת היסוד של לימודי המשפט הביקורתיים היא שהמציאות אינה נתונה לנו במישרין, אלא נקלטת מלכתחילה כהבניה תרבותית. על-פי גישה זו, מערכת החוק היא שפה הדורשת פרשנות ופענוח. הגישה רואה במקרה המשפטי (Case Study) מערכת הטרוגנית, שבה אסטרטגיות נרטיביות וטקסטואליות שונות מתנגשות זו בזו במסגרת רב-תרבותית רחבה. … קיראו עוד

נוודות חדשה, ניידות

הנוודות החדשה היא אורח חיים וצורת מחשבה המבוססים על ארעיות, על שבירת רצפים ואחדויות ועל טשטוש – אלים לעתים – של גבולות טריטוריאליים וסמליים. חלופה המנוגדת לאורח החיים הקבוע והביתי של התרבות הרשמית. בניגוד לנוודות הישנה, שמוקמה במחוזות רומנטיים של צוענים, בדווים או אנשי קרקס, הנוודות החדשה מופיעה כהלך רוח בתוך התרבות המערבית העכשווית. הנוודות החדשה יוצרת בסיס חדש להתארגנות חברתית; היא בולטת בפרקטיקות מרכזיות של החשיבה הפילוסופית, הפוליטית והאמנותית בת זמננו. גם הניידות היא פרקטיקה של תנועה ושבירת רצפים, אך במגמה שונה לחלוטין: היא מעניקה תחושת חירות וחופש מדומים לאדם המבויית שאינו עוזב למעשה את ביתו הסמלי. זוהי חוויותו של התייר הנצחי. הפרקטיקה באה לידי ביטוי מרכזי בטכנולוגיה, בתקשורת ובכלכלה הגלובלית. … קיראו עוד

נונסנס, איגיון

שיר או טקסט הומוריסטי, הנבדל מן השירה הקומית בהתנגדותו לפרשנות רציונלית או אלגורית. ז'אנר הנונסנס, הגורס כי אין בכוחה של השפה לייצג את הידע שלנו על אודות העולם, זוכה לפריחה מחודשת עם "המפנה הלשוני" בתרבות המאה ה-20. … קיראו עוד

נוסטלגיה

ביוונית: געגועים הביתה (Nostos: חזרה הביתה, Algos: כאב). מצב של עצבות הנובע מגעגועים לעבר הנתפס כשלם יותר מן ההווה. תשוקה עזה לשוב לתקופה בעבר, לערכים המזוהים עמה או לאובייקטים המייצגים את אווירתה, ויחד עם זאת, הכרה כאובה כי השיבה אינה אפשרית. פרקטיקה ההופכת למדד תרבותי בעידן של אי-ודאות ושל חוסר אמון בעתיד. אחד ממאפייניו של המצב הפוסטמודרני. … קיראו עוד

ניאו-

תחילית שפירושה חדש, ואשר משמשת לציון מוצרים, זרמים, סגנונות ואידאות. מוצרים הזוכים לתווית ניאו יוצרים: (א) מחויבות לחדש, למעודכן ולאופנתי; (ב) מודעות לעובדה שהחדש הוא מִחזור של מגמה קודמת בתרבות; (ג) הצגת החידוש שבישן, כלומר הבעת אי-אמון בחדש הרדיקלי; (ד) נוסטלגיה חזקה אל העבר ומודעות למורכבות השכבתית של ייצוג הזמן בתרבות. … קיראו עוד

ניו-ג'ורנליזם, עיתונות חדשה

זרם בעיתונות הרואה בדיווח יצירה סובייקטיבית, המפגינה מודעות עצמית לתהליכי הכתיבה העיתונאית. העיתונות החדשה נעזרת בסגנונות כתיבה ספרותיים ובדיוניים כדי להעביר את מסריה. זוהי תגובת נגד לסגנון השואף לאובייקטיביות, לניטרליות ולנאמנות לעובדות, הדורש מן הכותב להעלים את נקודת מבטו האישית מן הכתיבה והדיווח. הניו-ג'ורנליזם ממקם את הכותב כגיבור הסצינה העיתונאית ומקנה לו תפקיד חשוב בתוך השיח הציבורי. נקודת המבט האישית, המקורית, הנרקיסיסיטית לעתים, מחליפה את היומרה לדיווח שתוצאתו פענוח "האמת". הניו-ג'ורנליזם הוא כתיבה המתענגת על עצמה שערכה נשפט על-פי עוצמתה הרטורית. … קיראו עוד

ניכוס, ייחוס

אסטרטגיה אמנותית מקובלת החל מסוף שנות השבעים ובמהלך שנות השמונים, שבה האמן שואב דימויים ונושאים מאמן אחר ויוצר אותם בגרסה חדשה תוך נאמנות לסגנונם המקורי. בהרחבה, כל אסטרטגיה פילוסופית, תרבותית או תקשורתית המייחסת לעצמה את אוצר המילים או את סגנון החיים של האחר. פרקטיקה אמנותית וחברתית המערערת על קיומם הנבדל של אובייקטים שונים וטוענת שמשמעותם היחידה היא הדימוי החברתי המקובל שלהם. דימוי חברתי זה הוא מעין הון סמלי שניתן לנכסו על-ידי ייצוגו מחדש: הטקסט מתחזה לקניינו וללשונו של מישהו אחר. בזירה הפילוסופית, תהליך הניכוס/ייחוס הוא אסטרטגיה מרכזית בתורת הדקונסטרוקציה של ז'ק דרידה. לשיטתו, הטקסט החדש לעולם הולך בעקבותיהם של טקסטים קודמים ומתפענח באמצעותם; הוא נענה להם ומתפלמס עימם, ובכל מקרה, החזרה של הטקסט האחר הופכת לדרך חדשה של תגובה ותקשורת. … קיראו עוד

ניכור

תחושת זרות ומרחק נפשי שחווה הסובייקט כלפי סביבתו. תיאוריה חברתית המזוהה בעיקר עם כתיבתו המוקדמת של קרל מרקס (בקובץ כתבים כלכליים ופילוסופיים, 1844). במשטר קפיטליסטי, האדם חש מנוכר לעצמו משום שהוא משרת רק את הפונקציה האינסטרומנטלית של הייצור. הפועל מנוכר למוצר שייצר משום שאינו בעליו. המוצר לובש צורה של סחורה ומתחיל בחיים מנוכרים וזרים משל עצמו. תהליך העבודה אינו נחווה כאקט של הנאה ויצירתיות, אלא כהליך של אובדן וניתוק מעולם המציאות. רק ביטול הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור, וכן ביטול השיטה המבוססת על הקסם הפטישיסטי של הסחורה, יובילו למחיקת הניכור וישיבו את האדם למעמדו כסובייקט בעל תודעה, המתחבר מחדש למציאות האנושית שנותק ממנה. המושג "ניכור" מופיע גם בסוציולוגיה ובפסיכולוגיה החברתית, שם הוא משמש לתיאור חוויית החיים בעולם האורבני: עבודה, מגורים, סביבה, סטרס וכדומה. … קיראו עוד

נשגב/יפה

שתי קטגוריות אסתטיות המגדירות אובייקטים המייצרים עונג. קטגוריות פילוסופיות ותרבותיות היוצרות קריאה נבדלת של המציאות: היפה הוא חוויה של רגש ושל דמיון, התחומה בגבולות השיפוט הרציונלי ומטרתה להפיק עונג ללא מטרה שימושית כלשהי. הנשגב חותר לעונג פרדוקסלי, הנחווה מול העצום מאיתנו. זוהי התפעלות הכורכת יחד הנאה וחרדה מפני אובייקטים הנחשבים על-אנושיים, מוחלטים ובלתי ניתנים לייצוג, כגון אוקיינוס או פסגה מושלגת. בניגוד לחוויית היפה, התואמת את גבולות הניסיון האנושי, הנשגב פונה אל העל-אנושי ואל הבלתי ניתן להגדרה. הנשגב נוגע באלימות של הממשי ומתכתב עם יצרי המוות. … קיראו עוד

סאדיזם, סאדו-מאזוכיזם

סאדיזם הוא סטייה מינית המאופיינת בהפקת עונג מגרימת כאב לזולת. התבנית הסאדו-מאזוכיסטית מתארת דחפים תוקפניים שהאדם מפנה הן כלפי הזולת והן כלפי עצמו. במאזוכיזם, יצרי התוקפנות כלפי העולם החיצון מופנים אל האני. סאדו-מאזוכיזם הוא תבנית בינארית המבטאת את יצרי המוות בחייו החברתיים והמיניים של האדם. על-פי פרויד (Freud), יצרי המוות שואפים ליציבות המאפיינת מצב אנאורגני; הם פועלים בשירותו של איווי להפסיק את החיים או לפחות להתנסות בסבל מרבי. על-פי התיאוריות הנגדיות של ז'יל דלז (Deleuze), ושל מישל פוקו (Foucault) הממשיכות את דרכו של המרקיז דה-סאד (Sade), השימוש בכאב הוא מכשיר לשחרור רדיקלי, העשוי לגאול את האדם מזרותו הקיומית, לאפשר לו מרד פילוסופי בחוק או לייצר זהות מגדרית חדשה באמצעות העדפה מינית אחרת. … קיראו עוד

סוריאליזם

זרם אמנותי שפעל בצרפת במחצית הראשונה של המאה ה-20. ב-1924 חיבר הסופר אנדרה ברטון (Breton) את המניפסט הסוריאליסטי הראשון. עקרונות המניפסט היו עליונות הדמיון על פני השכל, שלטון הלא-מודע בחיים ובאמנות, כתיבה אוטומטית הספוגה באסוציאטיביות חלומית ("אוטומטיזם נפשי"), פירוק תודעת הסובייקט למרכיביה הסותרים והגדרה חדשה של המושג אמנות. הפעילות הסוריאליסטית היתה רב תחומית ומצאה ביטוי בספרות, בקולנוע, בתאטרון, בצילום ובאופנה. עם אמני הסוריאליזם נמנו סלבדור דאלי (Dali), שהפך את הסוריאליזם לתופעה פופולרית, אנדרה ברטון, לואי אראגון ((Aragon, ג'ורג'ו דה קיריקו (de Chirico), רנה מגריט (Magritte) ופול דלוו (Delvaux). השפעת הסוריאליזם ניכרת לאורך המאה ה-20 כולה; היא חוזרת ומהדהדת ברגעי משבר מהפכניים ומגיעה עד עידן אי-הוודאות של ימינו. … קיראו עוד

סטנד-אפ

צורת יסוד אוניברסלית של אמנות במה, המבוססת על אלתור ועל קרבה פיזית בין האמן לקהלו. סוגה אמנותית בעלת תכנים הומוריסטיים וסאטיריים. הסטנד-אפ נתפס כפנייה "עירומה" לקהל, בלי תיווכם של סיפור, שיר או ריקוד, המשמשים חיץ בין המבצע לקהלו. במופע הסטנד-אפ הפרפורמר הוא המדיום. זוהי אמנות של האישיות הביקורתית, הניצבת מול היוהרה של העולם המאורגן ושל עולם הידע המקובל עליו. כז'אנר תאטרלי, הסטנד-אפ מסמן את עלייתו של התאטרון הפרפורמטיבי העממי כנגד צורות שמרניות וממסדיות של תאטרון מקובל. … קיראו עוד

סייברפאנק

מונח שמקורו בשתי מילים: סייבר – מונח הלקוח ממדע הקיברנטיקה ועוסק במחשוב; ופאנק – תנועת מחאה שזכתה לביטוי גם בתחומי האופנה והמוזיקה. הסייברפאנק הוא זרם ספרותי עכשווי הקרוב לז'אנר המדע הבדיוני. הוא מתאר פיצול רדיקלי למיקרו-עולמות וירטואליים, ומשרטט את אזורי הממשק ביניהם. ספרות הסייברפאנק מתמקדת בממשק שבין בני אדם לטכנולוגיות חדשות כגון מציאות מלאכותית, וכן בהשלכות הפסיכולוגיות והפילוסופיות הנובעות מטשטוש התחומים שבין אדם למכונה, בין אשליה למציאות. … קיראו עוד

סימולקרה, סימולציה

מונח המציין העתק שאין לו מקור, ואשר הופך לתחליף הבדוי המועדף של המקור. הסימולקרה אינה שייכת לא לרשות של האמת (או המקור), ולא לרשות של השקר. היא מבטלת את הניגוד ביניהם ובכך מפרקת את הסימן מזהותו. מה שבא במקום הסימן הוא דבר שלישי: "הסימן הרווי", כלומר הסימן המתחזה, שמסתיר את טבעו האמיתי וטוען כי הוא מוסמך לדבר בשמו של האמיתי. סימולקרה היא פרקטיקה מרכזית בתרבות הווירטואלית העכשווית. זוהי מציאות שאיבדה מן האותנטיות שלה, שמקורותיה הבדויים טושטשו ונבלעו בתוך הקצב ועוצמת הזרימה של הדימויים המפוברקים במדיה, בפרסומת וכדומה. … קיראו עוד

סינגולריות, ייחודיות

מונח בפיזיקה ובמתמטיקה שמשמעותו נקודה (המופיעה בתוך צפיפות אינסופית) שממנה מתפלגות תוצאות, ושהיא עצמה אינה תוצאה של פעולת גורמים אחרים. תיאוריית "המפץ הגדול" (Big Bang) היא דוגמה לסינגולריות: זהו אירוע שלא ניתן לשאול מה גרם לו משום שהמפץ הגדול כשלעצמו הוא התחלת קיומו של החלל/זמן. בשיח התרבות המונח מציין את גבולות ההסבר האנושי; את גבול היכולת שלנו להציע הסבר הנסמך על סיבות מוצקות. … קיראו עוד

סינכרוניות/דיאכרוניות

צמד ניגודים שהציע הבלשן פרדינן דה סוסיר (de Saussure), ומציין שני תחומים בחקר הבלשנות. הבלשנות הסינכרונית מתבוננת בשפה כמבנה כפי שהוא, ברגע נתון בהיסטוריה. לעומת זאת, הבלשנות הדיאכרונית מתבוננת בשפה כמערכת המתפתחת לאורך ציר של זמן. דה סוסיר העדיף את המחקר הסינכרוני משום שלדעתו הוא חושף את המבנה הבסיסי של חוקי השפה (דה סוסיר, [1916] 2005). … קיראו עוד

סינקדוכה

מונח מן הרטוריקה הקלאסית שמשמעותו ביוונית "להבין דבר אחד עם דבר אחר". הסינקדוכה היא מקרה פרטי של מטונים, שבו משתמשים בציון דבר אחד כדי לתאר דבר אחר. הסינקדוכה משתמשת בחלק כדי לציין את השלם, או להפך. לדוגמה, הצירוף "ידיים עובדות" או "ראשים" משמש לציון פועלים שכירים (השלם), והשימוש במונח "החוק" (השלם) משמש לעתים כדי לציין קצין משטרה (חלק). הסינקדוכה היא אחת מארבע צורות היסוד של השפה הפיגורטיבית, בצד המטאפורה, המטונים והאירוניה. … קיראו עוד

סינרגיה

מיוונית: סינ-ארגוס, עבודה ביחד. בנצרות – האמונה שהישועה של היחיד מושגת בעזרת שיתוף הפעולה בין הרצון האנושי לבין רוח הקודש. במינוח העכשווי, המושפע מרוח הניו-אייג', הטענה כי ההשפעה המשותפת של חומרים נבדלים (למשל סמים, תרופות) גדולה יותר מהשפעתם בנפרד. טענה דומה גורסת כי במקרים מסוימים השלם גדול מסכום מרכיביו. בני אדם, למשל, המונעים על-ידי אינטרסים וצרכים שונים, יכולים לצאת נשכרים באופן לא מודע מחיבור הכוחות והאנרגיות שלהם. … קיראו עוד

סיפור-על, נרטיב-על

מונח המזוהה עם הפילוסוף ז'ן פרנסואה ליוטאר (Lyotard). תיאוריה טוטלית המציעה הסבר בעל תוקף אוניברסלי למציאות. אחד המונחים הביקורתיים המרכזיים של השיח הפוסטמודרני. … קיראו עוד

סכיזופרניה תרבותית

מאפיין סוציו-תרבותי של העולם הפוסטמודרני, הסובייקט החדש מוגדר באמצעות הממד המפורק של הוויתו. הוא מובנה מקודים תרבותיים שאינם מתלכדים לכלל ישות אחידה. הסובייקט חי את השפה כמערכת סימנים שאינה מעניקה בטחון למשתמש. הסובייקט הסכיזופרני מתנסה באלמנטים הקטועים, נעדרי ההמשכיות (מבחינת חלל וזמן) של המציאות. … קיראו עוד

עולם האמנות

מונח בתחום האסתטיקה והסוציולוגיה של האמנות, המזוהה עם עבודתם הפילוסופית של ארתור דנטו (Danto, 1964) וג'ורג' דיקי (Dickie, 1984). ההנחה כי אי-אפשר לאפיין יצירות אמנות באמצעות תכונות או מהויות פנימיות: השיפוט האמנותי נוצר על-ידי קואליציה של גורמים הפועלים בשדה האמנות, כגון יצרני אמנות, אוצרים, מנהלי מוזיאונים, מבקרי אמנות, צרכני אמנות ועוד. אנשים אלה, הרוקמים ביניהם קשרים רופפים, יוצרים מרחב או שדה שיח הקובע את הטעם האסתטי ומכריע בשאלות של הערכה אמנותית. … קיראו עוד

עונג/הנאה

תבנית בינארית בקריאה פוסט-סטרוקטורליסטית של טקסט. מונחי מפתח בכתביהם של רולאן בארת (Barthes) ושל ז'ק לאקאן (Lacan). ניתן להבחין בין טקסט היוצר הנאה (Plaisir) לטקסט היוצר עונג (Jouissance). טקסט מעורר הנאה שואף להשתלב במבנים הקיימים של השפה ושל התרבות וחותר להמשכיות, לסגירות ולמיצוי. הטקסט של העונג מעורר קונוטציות של אורגזמה מינית. הוא מבליט ריבוי ותשוקה מוקצנת שאינה יודעת חוקים וגבולות תרבותיים. … קיראו עוד

עונג חזותי

מונח המזוהה עם עבודתה של תיאורטיקנית הקולנוע לורה מלווי (Mulvey), העוסקת בייצוגה של האישה בקולנוע ההוליוודי הקלאסי ובאופני העונג המופקים בתהליך הצפייה הקולנועי. זוהי תיאוריה פמיניסטית שמטרתה לחשוף את הלא-מודע הפטריארכלי המתורגם לצורה של סרט. מלווי מציעה לבחון את מנגנון העונג הנוצר במהלך הצפייה, מתוך הנחה שניתוח העונג, כמו ניתוח היופי, יוצר דה-מיסטיפיקציה של מושאי החקירה. הפסיכואנליזה של העונג אמורה לשמש נשק רדיקלי כנגד המבט הגברי בקולנוע ובתרבות. … קיראו עוד

עידן חדש, ניו אייג'

דת חילונית פופולרית. שם קיבוצי לאוסף אקלקטי של אמונות היונקות ממקורות תרבותיים שונים; פרקטיקות רווחות שהחלו לגאות בארצות הברית בשנות השמונים של המאה ה-20. סגנון חיים, התנסות אסתטית, רוחנית או דתית, המשמשים חלופה לרציונליות החומרנית של המערב. מדובר בפרקטיקות רבות כגון צמיחה אישית, רפואה הוליסטית, אנטי-אייג'ינג, קבלה, פולחן הטבע, גלגול נשמות, ספיריטואליות, פגאניות, אסטרולוגיה ומטאפיזיקה. העידן החדש מצוי בטווח שבין אלטרנטיבה רוחנית לקפיטליזם צרכני הפונה אל בעלי אמצעים. אף שהפרקטיקות של העידן החדש מבליטות את החוויה התרבותית של האחר, הרי בפועל הן דוחקות אותו מהן והלאה, כך שלא יסכן את הנינוחות הבורגנית השבעה שבשמה הן מדברות. ניו-אייג' הוא גם שמו של סגנון רגוע במוזיקה הפופולרית המצטיין במלודיות מהורהרת ובחזרתיות מתנגנת השואפת אל המדיטטיבי. … קיראו עוד

עיר (אגדה אורבנית)

סיפור בדיוני מודרני בעל מקור לא מזוהה, הנוגע בדרך כלל בחרדות הבסיסיות של החברה האנושית; אגדה קדומה שעברה תהליך של התאמה לחוויה האורבנית המודרנית. האגדה האורבנית מתייחסת לפולקלור הטכנולוגי-ריגושי שנוצר בסביבה העירונית. חומרי הפנטזיה המשמשים את הז'אנר מפגישים את הצרכן עם הממד המודחק בתת-מודע הקולקטיבי שלנו. באמצעות אימה והומור אנו מתנסים בטבע ובתרבות כמערכות המחוללות משבר. באופן אירוני, התפקיד החברתי של אגדות אורבניות הוא לאשר את הסדר הקיים. בשל אופיו הפתוח והאנרכיסטי, לאינטרנט תפקיד מרכזי בהפצתן של אגדות אורבניות. חקר אגדות אורבניות הוא כלי ביקורתי שבאמצעותו ניתן להשקיף על הפנטזיה החברתית של התקופה. … קיראו עוד

עיר (אורבניזם, תרבות אורבנית)

תחום מחקר ופרקטיקה שעניינם הגדרת העירוניות כרקמה של חיי היומיום. חקר התרבות האורבנית עוסק במכלול השימושים העירוניים וביחסי הגומלין ביניהם. הוא בוחן מערכת מורכבת של גורמים המכוונים ומעצבים את חייו של הצרכן האורבני וכן את התחביר ואת הדקדוק של הנוף העירוני. התרבות האורבנית, שהיא מפגש מורכב בין הון לזהויות, הופכת לתחום דעת אינטגרטיבי, מושא למחקר רב-תחומי מקיף. תחומי המחקר נעים מאדריכלות אורבנית, גיאוגרפיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה עירונית ועיצוב תרבות ועד לסמנטיקה של הכרך וייצוגיו הפוליטיים, המגדריים והמעמדיים. … קיראו עוד

ערך

להעריך משהו (לייחס לו ערך) פירושו להעניק לו חשיבות בתוך עולם היררכי נתון, שחשיבותו נגזרת מן הרצון האוטונומי של הסובייקט. ערכים קשורים לממד הסובייקטיבי של הבחירה האנושית, בניגוד לעובדות (facts), הנגזרות מתוך נתוני העולם הטבעי. כל פעולה של הערכה היא אפוא פעולה של שיפוט. זו מתבצעת במישורים שונים, כגון שיפוט אסתטי, מוסרי וכלכלי. … קיראו עוד

פאנק/פוסט-פאנק

פאנק הוא שמה של תת-תרבות נוער ושם קיבוצי לזרם מוזיקלי חתרני שזעזע את מוסכמות הרוק באמצע שנות השבעים של המאה ה-20. המונח, שהושאל משפת הרחוב, מתאר גישה וצורת הפקה מוזיקלית המאופיינות בתוקפנות, בחספוס ובחוסר מקצוענות מכוון ומודע לעצמו. סגנון זה שם דגש על ניהיליזם, לעג גרוטסקי והתנגדות רועשת לסגנון הנוח והמסודר של התרבות הכללית. סגנון הפאנק נקשר בעולם דימויים בעל מאפיינים מובהקים: סיכות ביטחון הנעוצות בשיער מחודד וצבוע, בגדים קרועים, סמלים של סקס, כוח ופשיזם, פירסינג, כיעור מכוון ועוד. כזרם מוזיקלי, הפאנק מתאפיין במינימליזם מלודי והרמוני ובטהרנות אידאולוגית המתייצבת כנגד שתי תופעות מוזיקליות מרכזיות: להקות "הרוק המתקדם" נוסח "פינק פלויד", מצד אחד, ונגד הפקות הענק הגרנדיוזיות של מוזיקת הפופ נוסח להקת "ג'נסיס", מצד שני. סגנון הפוסט-פאנק נוטש את העמדה המודרניסטית הנחרצת של הפאנק ומציג תפיסת עולם מוזיקלית, קומוניקטיבית יותר, המבוססת על אקלקטיות פוסטמודרנית, פסימיזם תרבותי ומִחזור אירוני של סגנונות העבר. תרבות הפאנק והפוסט-פאנק השפיעו באופן עמוק על התרבות הפופולרית. זו תורגמה לסגנון חיים ולאסתטיקה ניהיליסטית הבאה לידי ביטוי בז'אנרים עכשוויים כגון פרפורמנס וסייברפאנק. … קיראו עוד

פאסט פוד, ג'אנק פוד

"מזון מהיר" (Fast Food) הוא שם כולל למזון שנתפס כמשביע, מוכן במהירות ובעיקר זול: פיצה, המבורגר, נקניקיות, צ'יפס ועוד. מחירו הזול יחסית עושה אותו "דמוקרטי" וזמין כמעט לכול. זהו מזונו הייעודי של האדם המיידי, העסוק מכדי לבזבז זמן בארוחות ארוכות ויקרות. פאסט פוד נמכר בדרך כלל ברשתות ענק, המבטיחות סטנדרטיזציה מלאה של תהליכי הייצור והשיווק של המוצר המוגמר. המזון המהיר מתקשר לתאגידי ענק כגון מקדונלד'ס, והוא חלק בלתי נפרד מן הנוף האורבני בעידן הגלובליזציה. … קיראו עוד

פוליטיקה של זהויות

מונח מרכזי בלימודי תרבות הטוען כי אינטרסים של קבוצות ויחידים מוגדרים על-ידי הבדלים אתניים, דתיים, מגדריים, גזעיים, מיניים ועוד. אינטרסים אלה, היוצרים את הזהות (שהיא ההבנה העצמית שלנו), לא יקודמו או יזכו בהגנה של סוכנויות רחבות כגון המעמד או המדינה החוקתית. פוליטיקה של זהויות מאפיינת חברה רב-תרבותית ומבליטה את זכותו של כל קולקטיב להיות שונה ואחר. … קיראו עוד

פוליסמיות

ריבוי של משמעויות הקיימות בטקסט ומתאפשרות בו. הריבוי הוא תוצאת המעבר ממצב של ודאות פרשנית למצב של אי-ודאות. הפרשנויות המרובות מוצדקות על-ידי אופני ארגון שונים הגלומים מלכתחילה בטקסט. בבלשנות – משמעויות השונות באופן רדיקלי זו מזו ומתייחסות למסמן צלילי אחד; בתקשורת – הפרשנויות השונות שאותן מעניקים קהלים שונים לטקסט אחד. … קיראו עוד

פונדמנטליזם

האמונה כי כתבי הקודש של הנצרות הם נעדרי טעויות (Infalable), כי הם המקור היחיד לידיעת האמת האלוהית וכי מתחייבת מהם "אמונה לוחמת" המפיצה ומשליטה את האמת הדתית הרדיקלית בספֵרה האישית, הציבורית, החברתית והפוליטית. בימינו, המונח חורג מן ההגדרה המקורית וחל על כל אמונה גורפת המציגה גישה טוטלית וכוחנית ביחס לסוגיה כלשהי ופועלת באופן פוליטי כדי ליישמה. … קיראו עוד

פונדמנטליזם ליברלי

מונח ביקורתי שנועד להבליט את כינונו של פונדמנטליזם חילוני "נאור" בעל השפעה גדולה על אורח חייו של האדם המערבי בעידן הקפיטליזם המאוחר. הנאורות הקנאית מבליטה את עיקרי האמונה הרציונליים שעליהם מבוסס הקפיטליזם העכשווי: אינדיווידואליזם, תחרות חופשית, אינסטרומנטליזם ועוד. הפונדמנטליזם הליברלי מתעלם מן ההבדלים התרבותיים, המקטינים באורח ניכר את שוויון ההזדמנויות הממשי העומד לרשותם של משתתפי המשחק החברתי. … קיראו עוד

פוסט-

אחד מסימניה המובהקים של התרבות העכשווית הוא אופן קיומה והגדרתה העצמית כהליך החורג מעבר לעצמו. התחילית "פוסט" רומזת כי גם ללא קשר להמשך אפשרי (כגון "פוסטמודרניזם", "פוסט-פמיניזם", "פוסט-קולוניאליזם", "פוסט-סטרוקטורליזם") מה שמאפיין את התרבות העכשווית הוא חוסר אמון מצדה בהווה; תחת זאת היא מאמצת הליך של שינוי ואיחור (delay), ההופך את ה"פוסט" למעין ערך בפני עצמו, מנטרה רווחת, מטאפורה לחשיבה הבלתי בטוחה של התרבות בימינו. … קיראו עוד

פוסט-סטרוקטורליזם

זרם בתרבות ובמדעי האדם החל משנות השישים של המאה ה-20. הפוסט-סטרוקטורליזם, המזוהה עם המפעל הביקורתי של דרידה (Derrida), בארת (Barthes), פוקו (Foucault), דלז (Deleuze), לאקאן (Lacan), ליוטאר (Lyotard), רורטי (Rorty), בודריאר (Baudrillard) ואחרים, מבקר את הנחות היסוד של המחשבה המערבית: קיומה של סטרוקטורה לשונית אוניברסלית המכוננת תמונה משמעותית של העולם. הפוסט-סטרוקטורליזם מביא לידי גילוי אופני חשיבה וייצוג הטרוגניים, המעניקים קול לשוליים הלשוניים, החברתיים והפוליטיים; הוא מגלה את העולם כטקסט הזורם מעבר למשמעויותיו הגלויות. כך מתבצע פירוק חתרני של הסימן כמקור ליציבות ולידיעת האמת. הפוסט-סטרוקטורליסטים מבקשים לקיים דיון פרשני והרמנויטי הפורץ מגבולות הסטרוקטורה הרציונלית ומעדיפים במובהק אופני שיח המבוססים על הבדלים על פני שיחים החותרים לשלמות או לאחדות. הזרם מערער על החשיבה הבינארית שהציע הסטרוקטורליזם. הסובייקט הרציונלי שוב אינו מקור ליציבות או לסמכות; עצם כינונו הוא אקט פוליטי שמעורבים בו תהליכים של כוח ודיכוי. פירוק הסובייקט האוניברסלי, תוך בחינה ביקורתית של אופני כינונו ההיסטורי, הופך למשימה מרכזית. הפוסט-סטרוקטורליזם מקיים קשרי גומלין עם פרויקטים גובלים כגון פמיניזם ופוסט-פמיניזם, פוסטמודרניזם, פוסט-קולוניאליזם, לימודי תרבות ועוד. על הפוסט-סטרוקטורליזם ניתן להתבונן משתי זוויות: כפילוסופיה של התרבות וכשיטת ניתוח המפענחת טקסטים בתרבות, בתקשורת, בבלשנות ובחיי היומיום. … קיראו עוד

פוסט-ציונות

שיח ביקורתי בלימודי התרבות, וכן בהיסטוריה ובסוציולוגיה של החברה, שעיקרו קריאת תיגר על מיתוסים והנחות יסוד של החברה הישראלית. ראשיתו של שיח זה בשנות התשעים של המאה ה-20, והוא מזוהה עם עמדתם של "ההיסטוריונים החדשים" ו"הסוציולוגים החדשים". הוא קורא לרוויזיה בדימוי העצמי של "הישראלי הצודק" ומציע חלופות שונות לזיכרון האישי והציבורי המקובל. השיח הפוסט-ציוני בוחן את יחסי הגומלין בין השיח הציוני לשיח הפלסטיני ומצביע על הצורך לבדוק מחדש את הנרטיב הציוני הטוען להגשמה של שאיפות לאומיות לגיטימיות,תוך שמירה על האתוס המוסרי של החברה הישראלית. השיח הפוסט-ציוני מקיים זיקת גומלין לאופני שיח ביקורתיים גובלים כגון פוסטמודרניזם, פוסט-קולוניאליזם, רב-תרבותיות ועוד. הוא מציע דרכים חדשות לחקירה של סוגיות ציוניות כגון "שלילת הגלות", גאולת העם והארץ, התיישבות, יחס היישוב לשואה וסוגיות נוספות. השיח הפוסט-ציוני מתבסס בחלקו על גישה חדשה לחקר ההיסטוריה, הרואה בריבוי נרטיבים ובריבוי מסַפרים נקודת מוצא לחקר ביקורתי של עובדות שנויות במחלוקת. … קיראו עוד

פוסט-קולוניאליזם

מונח המציין את התקופה שלאחר סיום הקולוניאליזם (תהליך שהתחיל לאחר מלחמת העולם השנייה). החל משנות השבעים של המאה ה-20, פוסט-קולוניאליזם הוא בראש ובראשונה נושא של שיח אקדמי וציבורי על האפקטים התרבותיים והחברתיים של הקולוניאליזם, שלפיו השליטה האירופאית התרבותית, הכלכלית והפוליטית עדיין נוכחת, אף-על-פי שהצבא והמוסדות הביורוקרטיים נסוגו מן הקולוניות. השיח הפוסט-קולוניאלי נוגע בהדחקותיה של התרבות ההגמונית מול תרבויות מוכפפות המבקשות להשמיע קול ולזכות להכרה, וחושף את מנגנוני הכוח בתהליך המחיקה וההשכחה של תרבויות אלה. בהגדרה רחבה יותר, המונח מציין את ההתפשטות הרציפה של הקפיטליזם האירופאי החל מסוף המאה ה-15 – התפשטות שעיצבה במידה רבה את פניה של ההיסטוריה האנושית. בין קולוניאליזטורים תרבותיים לכפופים להם מתפתחים יחסי גומלין ונוצרות פרקטיקות מורכבות של כתיבה והתנהגות. לימודים פוסט-קולוניאליים, שהם חלק מלימודי התרבות, עוסקים במיפוי השיח הקולוניאלי הנוצר בעקבות מצב הכיבוש הקולוניאלי. השיח הפוסט-קולוניאלי מספק מסגרת תיאורטית לדיון ביקורתי בשאלת האחר והזר בתרבות – במושגים כלליים וישראלים כאחד. … קיראו עוד

פוסטמודרניזם (אתיקה)

אחת הטענות הרווחות כנגד תפיסת העולם הפוסטמודרנית גורסת כי היא אינה מאפשרת עמדה אתית, שיפוט מוסרי או סולידריות אנושית. טענה זו מעוגנת בהנחות הבאות: (א) ההנחה בדבר הממד הכאוטי, הניהיליסטי והמפרק של הפילוסופיה הפוסטמודרנית – הנחה המצביעה על הבלטת הממד האינדיווידואלי בפילוסופיה זו על חשבון הממד הסולידרי של המציאות; (ב) ההנחה בדבר התרוקנותה של השפה […] … קיראו עוד

פוסטמודרניזם (בפילוסופיה)

מונח תקופתי המתייחס למגמות בתרבות, בתקשורת, בפילוסופיה ובאסתטיקה שראשיתן בשנות השישים של המאה ה-20. ביסוד ההשקפה הפוסטמודרנית עומדת ביקורת על הפילוסופיה המודרנית כפי שניסחו אותה אנשי רוח של עידן הנאורות וההשכלה במאה ה-18, וכפי שיושמה בפרקטיקה הפוליטית, הכלכלית והאמנותית של שתי המאות שבאו אחריה. פוסטמודרניזם הוא מהלך תרבותי הכולל שלושה כיוונים עיקריים: (א) ערעור של מושג האוטונומיה של הידע ושל יכולת המדע לרדת לחקר האמת; (ב) פירוק האני האחדותי – פרי הרוח הרציונלית של המערב – והמרתו במודל של סובייקט הטרוגני המורכב מהבדלים ומזהויות תרבותיות רבות; (ג) פירוק הטקסט והשפה שבה אנו דוברים: הטקסט אומר "יותר" ו"פחות" מכוונת דוברו. השפה אינה הכלי שבאמצעותו אנו שולטים במציאות. העולם הפוסטמודרני מתאפיין בערעור גבולות בין תרבות גבוהה לנמוכה, בין הנשגב למגוחך, בין היומיומי לטקסי, בין האמיתי לבדיוני. הפילוסופיה הפוסטמודרנית מבקרת עמדות מהותניות ואוניברסליות ודוחה את המושג הפוזיטיביסטי של הידע כמה שמבוסס על טענות אמפיריות הניתנות לאישוש או להפרכה. כנגד זאת, האמת נתפסת כמונח סובייקטיבי, תלוי הקשר והגדרה. האסתטיקה הפוסטמודרנית מבליטה אלמנטים של עירוב: אקלקטיות סגנונית, פתוס, קיטש, היסטוריציזם, ציטוט של טקסטים אחרים ועוד. הפוסטמודרניזם מוצא לעצמו בני ברית בתחומים קרובים: פמיניזם, פוסט-קולוניאליזם ותחומים נוספים בלימודי תרבות. … קיראו עוד

פוֹעֲלוּת (סוכנות), מבנה

הפעולה האינדיווידואלית והאוטונומית היא פועלות ש"דרכה" פועל הסובייקט. ואולם פעולה זו מושפעת מן המבנה של הסדר החברתי שקובע את אופייה. דוגמה ליחס בין פועלות למבנה היא תיאוריית "היד הנעלמה" של הכלכלן הליברלי אדם סמית (Smith): הטענה כי פעולות אוטונומיות המבוצעות על-ידי פרטים מצייתות לחוקיות כלכלית בלתי מורגשת, היוצרת תיאום ואיזון בין ביקושים והיצעים. … קיראו עוד

פופ-ארט

דימוי ומעטפת, אריזה ומדיה, שכפול וציטוט – אלה היו חלק מן המאפיינים האסתטיים והתרבותיים של הזרם האמנותי שנוסד בסוף שנות החמישים של המאה ה-20. הפופ-ארט מבליט את הזיקה בין היצירה לבין התרבות הפופולרית ומוצרי הצריכה האופייניים לה: מכוניות, בגדים, מגזינים, פרסומת, טלוויזיה, קולנוע, מוזיקת פופ, כלי בית וכן הלאה. בעולם של צריכה ותקשורת מתפקדת אמנות הפופ כתזכורת אירונית: המציאות החומרית והרוחנית היא חלק בלתי נפרד מפעולת השוק. בהתבוננות לאחור, תנועת הפופ-ארט, ששאבה מתוך ההיסטוריה של האמנות שלפניה (תנועת הדאדא, ה"רדי מייד" של דושאן) בישרה גם על האמנות שהופיעה אחריה: הפוסטמודרניזם של שנות השמונים והדילמות האסתטיות שהוא מעלה. … קיראו עוד

פורדיזם/פוסט-פורדיזם

מונחים המתארים שלבים בהתפתחות הקפיטליזם. את המונח "פורדיזם" (על שמו של יצרן הרכב האמריקאי הנרי פורד) טבע הפילוסוף המרקסיסטי אנטוניו גרמשי (Gramsci). הוא מתאר את הקפיטליזם הקלאסי כשיטה כלכלית המבוססת על פס ייצור. כדי ליצור רציונליזציה ומקסום של רווחים יש ליצור סטנדרטיזציה של תהליך הייצור: פועלים בלתי מיומנים יבצעו רצף אוטומטי של פעולות חוזרות בתוך פרקי זמן מוגבלים (שאותם מאפשרת התנועה האיטית של פס הייצור). התוצאה היא הפקעת המוצר השלם מרשותו של העובד, ניכורו לתהליך העבודה וניכוס המיומנויות שלו על-ידי מנהלי עבודה ומהנדסי ייצור. שינוי בתנאים הכלכליים בשנות השבעים של המאה ה-20 מסמן מעבר למשטר ייצור חדש הכולל פרגמנטציה בתהליך העבודה, פיצול הייצור למקומות ולזמנים שונים ועוד. משטר הייצור החדש – הפוסט-פורדיזם – תואם את רוח הקפיטליזם המאוחר והגלובליזציה. משטר זה יוצר נתק בין גורמי הייצור המרכזיים – ההון והעבודה. ההון שוב אינו מחויב למדינת הלאום והוא נודד בין השווקים על-פי צרכים של כדאיות. כוחה היחסי של העבודה יורד מול עלייתו של ההון. התוצאה היא כינונה של מדיניות ניאו-ליברלית שעיקריה הם הפרטה, ליברליזציה של ההון והשווקים, דה-רגולציה משקית, צמצום שירותי הרווחה וירידה בכוחם של העובדים. התוצאה החברתית ניכרת לעין: העמקת הפער המעמדי והחרפת אי-השוויון החברתי. … קיראו עוד

פורנוגרפיה

יצירה מילולית, חזותית או צלילית או כל טקסט אחר שנועדו לעורר גירוי מיני באמצעות תיאור ישיר של פעילות איברי המין. נושא לאין-ספור דיונים הנוגעים בגבולות התשוקה המינית ובגבולות חופש הביטוי. הפורנוגרפיה מעלה לדיון דילמות מרכזיות של התרבות כגון מלוכלך ונקי, מגונה ובזוי, ראוי ומהוגן. סוגיות אלה מופיעות בהקשרים תרבותיים שונים, תובעות הכרעות מוסריות, משמשות כסיסמאות קרב מזדמנות. כל תרבות מסמנת בצורה שונה את גבולות הלגיטימיות של התיאור והחשיפה הגופנית ובכך מגדירה את ערכיה. אף כי ימי הפורנוגרפיה עתיקים כימי האדם, ראוי להבליט את הזיקה המיוחדת שנוצרה בין הפורנוגרפיה למודרניות. הדימוי הקפיטליסטי הרווח הוא הדימוי האנונימי, המנוכר, של המכונה: האדם כ"מכונת מין" (Sex Machine). אדם זה חורג מן הכלא המשפחתי הבורגני ומבקש למקסם את תשוקתו. העידן הפוסטמודרני משקף יחס אמביוולנטי כלפי החוויה הפורנוגרפית. מצד אחד, תעשיית הפורנו חודרת לכל פינה של החיים: טלוויזיה, קולנוע, פרסומת, מועדונים ועוד. בצורתה המוקצנת, היא משקפת את החיבור המאיים בין קפיטליזם, ארגוני פשע, זנות וסחר בנשים. מצד שני, הפורנוגרפיה יכולה לחבור לכיוונים מתקדמים ולשרת את החופש האינדיווידואלי ואת הזכות להיות "מישהו אחר". בצורתה זו, היא יכולה להניע מרד אידאולוגי של קבוצות שוליים נגד כוחנותו של הממסד החברתי הקפוא. … קיראו עוד

פטישיזם

האמונה בכוחם של עצמים דוממים לשמש תחליף מאגי ומלאכותי למקור האמיתי. מקור המונח במילה הפורטוגזית Feitico – מלאכותי, שנגזרה מן המילה הלטינית Facticius – עשוי. מדובר אפוא בהעמדת פנים, בהסטה מן הטבעי אל המלאכותי. ההיסטוריה של המונח מתחילה בשיח האנתרופולוגי במחצית השנייה של המאה ה-19: הפֵטיש נתפס כאובייקט מאגי שרוח שוכנת בו. זהו עצם חומרי המהווה מוקד לסגידה ולפולחן. אף כי ההגדרה כוונה לדתות פרימיטיביות, היא עונה גם על תמונת המצב בחברות מודרניות ופוסטמודרניות: תבנית פטישיסטית זו באה לידי ביטוי בתחומים שונים, כגון פסיכואנליזה, מרקסיזם ("הפטישיזם של הסחורות"), פוסט-קולוניאליזם, מיניות, זהות ומגדר, קולנוע, צילום, אמנות ועוד. … קיראו עוד

פטריארכיה, פטריאכליות

שלטון האב בתרבות. באנתרופולוגיה, השלטון האבסולוטי של "זקני השבט" ב"אחרים" – הצעירים, הנשים והילדים שתחת חסותם; בנצרות, מוסדות הדת. החל משנות השבעים של המאה ה-20 עומדים מונחים אלו במרכז הביקורת הפמיניסטית: הטענה כי העיקרון המארגן של התרבות מושתת על שליטה והעצמה של הגבר ועל ניצול ודיכוי האישה. ביקורת נוקבת נמתחת על מציאות שבה לגבר יש גישה למשאבים ולנכסים ממשיים וסימבוליים בעוד הנשים מופלות לרעה בכל מערכות החיים: בפוליטיקה, בחברה, באמנות וכן הלאה. הפרויקט הפמיניסטי מבקש לערער את הסדר הפטריארכלי המושתת על יחסי ניצול וכוח. … קיראו עוד

פמיניזם/פוסט-פמיניזם

השיח הפמיניסטי מתמקד בחוויה הנשית בתרבות, בניסיון לבסס מודל חדש של קריאה וכתיבה, התנהגות וניתוח, לנוכח התרבות הפטריארכלית הגברית. בתפיסה זו, ה"אישה" מופיעה כקטגוריה מאוחדת וקוהרנטית, ולכן ניתן לתאר את פעולתה ודרכי ייצוגה ברמה המינית, הפוליטית, התרבותית והאמנותית. ניתן לזהות שלב זה של הפמיניזם עם המודרניזם, מכיוון שבשני המקרים ישנה חתירה למהפכה רבתי: הריסת הנרטיב הגברי הקיים לטובת נרטיב מסוג חדש המקנה לנשים זכויות שוות וקורא מחדש את תרומתן הייחודית והמרכזית לתרבות. השיח הפוסט-פמיניסטי נקט עמדה ביקורתית ביחס להנחות אלה. מושג הנשיות נתפס כהבניה תרבותית והיסטורית ולא כקטגוריה אוניברסלית מהותנית. שיח פמיניסטי רדיקלי זה, שהתפתח מתוך דיאלוג עם תחומי דעת אחרים כגון לימודי מגדר, לימודי תרבות, לימודים פוסט-קולוניאליים ועוד, פנה לעסוק באישה כסובייקט היסטורי המשקף הבדלים של גזע, מעמד, מגדר, צבע, לאום וכן הלאה. במישור הפופולרי, הפוסט-פמיניזם מציין עמדה ביקורתית המופנית כנגד דור שלם של פמיניסטיות שבודדו את האישה מן ההקשר המשפחתי והחברתי (הזכות לבית, למשפחה, לילדים) והציבו את ה"סינגל" כמופת בלעדי; ואולם לעמדה זו אורבת סכנת הניכוס על-ידי החשיבה הפטריארכלית המסורתית, זו שהפרויקט הפמיניסטי המקורי יוצא נגדה. … קיראו עוד

פניקה מוסרית

פניקה תקשורתית הנסובה על אדם, קבוצה, רעיון או פעילות שקיומם נתפס כאיום על מערכת הערכים המקובלת ועל הסדר החברתי. פולחן יומיומי שכיח בעידן של רטוריקה רוויה שעיקרה "הצפה" תקשורתית הממוקדת בבעיה חברתית. טיפול יתר תקשורתי בממד המאיים וה"סוטה" של המציאות, במטרה לעצב סדר יום ציבורי. … קיראו עוד

פרגמטיזם

עמדה פילוסופית שמבליטה את הזיקה בין תיאוריה לבין פרקטיקה: ערך האמת של התיאוריה תלוי באופן הארגון ובמידת היעילות של יישומה. פרגמטיזם, אומר ריצ'רד רורטי (Rorty), עוסק בשאלה מהן הדרכים היעילות ביותר להשיג מה שאנו רוצים להשיג. מושגים מייצגים הרגלי חשיבה או כללי התנהגות הולמים; הם אינם מייצגים אמיתות מטאפיזיות ואינם מתארים את טבע הדברים. השפה אינה רק אמצעי לקומוניקציה אלא ביטוי לתודעה ולהשקפת העולם של הדוברים. הידיעה מודרכת על-ידי האינטרסים והערכים של המשתמשים. הסובייקטים מכוננים את עצמם בתהליך של התנסות אמפירית, ולא כתוצאה של חקירה רציונלית ותיאורטית. … קיראו עוד

פרדיגמה

מערכת הנחות ומושגי יסוד המגדירה את עמדתה של קהילייה מדעית בתקופה היסטורית נתונה ביחס למושאי החקירה, ואופני הפרשנות הלגיטימיים שנגזרים מקיומה ההיסטורי והמוסדי של עמדה זו. המושג מזוהה עם פילוסוף המדע תומס קון (Kuhn) וספרו רב ההשפעה המבנה של מהפכות מדעיות (קון, [1962] 2005). טענתו המרכזית: הפרדיגמה היא סך "ההישגים המדעיים המוכרים באופן אוניברסלי ומספקים מודל של פתרון בעיות לקהילייה של עוסקים בתחום". … קיראו עוד

פרודיה/פסטיש

צורות שיח באסתטיקה. הפרודיה מקיימת זיקה קומית מתקנת לטקסט שעליו היא חוזרת ושאותו היא מחקה. הפרודיסט עומד מחוץ לאובייקט הלעג שלו. בניגוד לכך, איש הפסטיש עוסק בחיקוי נלעג של סגנונות מתים, תוך שהוא מצוי בו בזמן "בתוכם" ובמרחק אירוני, מחוצה להם. הפרודיה והפסטיש מציגים פרקטיקות ביקורתיות שונות בתרבות ההווה, והם נדונים על-ידי תיאורטיקנים מרכזיים כמו מיכאיל באחטין (Bakhtin), פרדריק ג'יימסון (Jameson) ועוד. … קיראו עוד

פרינג'

מאנגלית, שוליים. כינוי לפעילות תאטרונית או אמנותית בעלת גוון אנטי-ממסדי וחתרני. הפרינג' נולד בשוליו של פסטיבל אדינבורו בשנת 1950 ומאז הוא מציע לקהל, במקומות שונים בעולם, תאטרון אלטרנטיבי וניסיוני יותר מזה שאליו הרגילה אותו המסורת התאטרונית הממוסדת. לידתו של הפרינג' קשורה ברצון להציג עמדה אחרת המתייצבת כנגד המוסכמות החברתיות, הפוליטיות והאסתטיות המקובלות: יצירת מופע שיהיה קשה יותר לעיכול, משום שהוא מעלה נושאים שנויים במחלוקת ומשתמש בדרכי מבע חדשניות. … קיראו עוד

פרסומת

טקסט המכוון למשיכת תשומת לב וליצירת עמדות חיוביות ביחס למוצרים ולרעיונות. אחד מביטוייה של התקשורת השיווקית. שיח על אודות ובאמצעות אובייקטים; גורם מרכזי בכינונה של תרבות ההמונים וחלק בלתי נפרד מחיי היומיום. בעולם של נִראוּת, הנשלט על-ידי רגשות ותשוקות, הפרסומת מייצרת סגנון חיים ומגדירה מחדש מושגי מפתח כגון הגוף האנושי, הלשון שאנו דוברים, המציאות שאנו מפרשים ועוד. טשטוש הגבולות בין אמנות, פרסומת וחיי היומיום משקף את ממד התשוקה החודר לתוך הניסיון היומיומי בחברת הנרקיסיסטית של ימינו. … קיראו עוד

פרקטל

מלטינית – שבר. צורה הקיימת בטבע וביצירות מעשה ידי אדם. הפרקטל מתאר מציאות שאינה ניתנת להגדרה מוחלטת, הנשלטת על-ידי הלא צפוי והלא ודאי. במתמטיקה העולם מורכב מעצמים אידאליים סדירים. ואולם העולם הממשי הטבעי הוא בלתי סדיר. חקר הפרקטלים מנסה לבטא בצורה מתמטית אי-סדירות זו של העולם הממשי: צורתם של עננים, הטופוגרפיה של מעמקי הים, צורתם האקראית של הרים, פיתולי קו החוף ועוד. … קיראו עוד

פרשנות, אינטרפרטציה

למילה "אינטרפרטציה" משמעות משולשת: קריאה (Reading), הסבר (Explicating) ויצירת משמעות, פשר (Making Sense). מקורה מן המילה הלטינית Interpretatio, שפירושה "לתרגם", נוסף על "מתן הסבר". מכאן המשמעות האחרת של המושג, שקושרת אותו למילה Interpre – איש ביניים, מתווך, מתרגם מלשונות זרות. ליצור פרשנות משמעו ליצור תרגום משוער של הכוונה המקורית הגלומה בטקסט עבור נמען כלשהו. האינטרפרטציה עומדת ביסוד הפענוח של תהליכים בתרבות. אנו נזקקים לה בתחום הספרות, הפסיכואנליזה, המשפט, התקשורת, חיי היומיום ועוד. … קיראו עוד

פתיחות/סגירות, טקסט פתוח/טקסט סגור

סגירות (Closure) הנה תכונה של הטקסט היוצרת אצל הקורא תחושה של סיום, סגירה, חתימה. זהו טקסט המופיע כשלם רציונלי בעל התחלה, אמצע וסוף. הפתיחות (Disclosure) היא תכונה של טקסט שאינו חותר לסיום מובהק אחד אלא לקריאה פרגמנטרית, ארעית וחלקית. טקסט "סגור" הוא טקסט המציג קריאה מועדפת אחת של הסיפור. טקסט "פתוח" הוא טקסט שנזקק לקריאות שונות ובו-זמניות, הנדרשות לשם מיצוי הפוטנציאל הסיפורי. … קיראו עוד

צריכה, תרבות צריכה

גישה הרואה בשוק, על ארגוניו השונים – יצרנים, משווקים, פרסומאים, חוקרי שוק ועוד – מנגנון עיקרי בעיצוב זהותו החברתית של האדם. מטבע לשון שכיח המצביע על כך שהצורך לקנות וחוויית הרכישה הם התנסות מרכזית בתרבות בת זמננו. בניגוד לקפיטליזם הקלאסי, שבו אופני הייצור הכתיבו את היחסים החברתיים, בקפיטליזם המאוחר אופני הצריכה הם שמעצבים את היחסים החברתיים ואת דפוסי התקשורת בחיי היומיום. תרבות ההמונים מעודדת פניקה של צריכה באמצעות מסעות פרסומת ויחצ"נות. רכישת הסחורה מוצגת כאידאל חברתי התורם לאושר הפרטי והכללי: אני צורך משמע אני קיים. … קיראו עוד

קאמפ

רגישות אסתטית דינמית שאינה מתגבשת לכדי רעיון כולל או שיטה. אסתטיקה המבליטה אהבה ללא טבעי, לאזוטרי, למוגזם, לקיטש, לצירופי כלאיים, לסגנון עודף, לתאטרליות. התוכן העיקרי של הקאמפ הוא האירוניה המעוצבת. הטעם הקאמפי עומד בניגוד לסטנדרטים של האמנות המסורתית הגבוהה ומציב אופוזיציה לניקיון המינימליסטי, ל"טעם הטוב" ולמוסרנות הפוריטנית. הרגישות הקאמפית מזוהה לעתים קרובות עם הטעם ההומוסקסואלי, אף שאין חפיפה מוחלטת בין השניים. הקאמפ מקדש ומטרים את פולחן החריג, השונה והמזעזע. אולם באווירה תרבותית שבה פולחן האחר הפך זה מכבר לאופנה נפוצה, מאבד גם הקאמפ חלק מקסמו הביקורתי. … קיראו עוד

קומיקס, מאנגה

הקומיקס הוא סיפור המסופר באמצעות סדרת ציורים עוקבים. אמנות אמריקאית ייחודית שהפכה לצורת ביטוי אוניברסלית. ז'אנר הטרוגני המצרף צילומי סטילס, כיתוב מלודרמטי ותחביר קולנועי. הקומיקס נע בין "גבוה" ל"נמוך": לעתים הוא מוצג כתוצר של תרבות נמוכה, המיועד בעיקר לצעירים ולילדים, ולעתים הוא מופיע כמוצר של אמנות גבוהה, הפונה למבוגרים ולילדים כאחד. הקומיקס הוא ז'אנר בידורי הנטוע בתרבות הפופולרית, וזו מזינה וצורכת אותו. עם זאת המדיום מאפשר גם התבוננות ביקורתית, הן במציאות הפוליטית של הכלל והן במציאות האקזיסטנציאלית של היחיד בחיי היומיום. המאנגה היא ז'אנר של קומיקס יפני שהשפיע עמוקות על תרבות המערב. האסתטיקה של הז'אנר הציגה צירוף של איקונוגרפיה ייחודית, נטורליזם ביקורתי, פנטזיה ופיוט. … קיראו עוד

קונוטציה/דנוטציה

תבנית בינארית הדנה במשמעותה של המשמעות. מונחים ניגודיים המצביעים על מתח המתקיים בתוך המילה בין הוראתה הישירה והסגורה לבין ההוראה האסוציאטיבית, הפתוחה. המונח "דנוטציה" מציין את המשמעות המילולית, את ההגדרה המילונית. המונח "קונוטציה" מציין את המשמעויות הנוספות, את ההשלכות ואת האסוציאציות התרבותיות הנלוות למשמעות הישירה בהקשרים שונים. שפת המיתוס מרוקנת את השפה הדנוטטיבית ממשמעותה ושותלת במקומה שפה קונוטטיבית התובעת סמכות וציות. … קיראו עוד

קיימות

שימור תהליך ומצב לאורך זמן ברמה קבועה ללא צורך בצריכת אנרגיה נוספת. מושג מרכזי בתורת הסביבה, בארכיטקטורה, בביולוגיה ובדמוגרפיה. התיאוריה מבליטה את הצורך ליצור איזון ומִחזור של אנרגיות. מצב הקיימות הוא מצב של איזון בין המשאבים הניתנים לחידוש לבין המשאבים המתכלים. … קיראו עוד

קץ ההיסטוריה

מושג מתחום הפילוסופיה הפוליטית המזוהה עם פרנסיס פוקוימה (Fukuyama), סובייטולוג אמריקאי ממוצא יפני. ב-1989 פרסם פוקוימה מאמר בשם "קץ ההיסטוריה" ובו טען שעם קריסת הגוש הקומוניסטי נסתם הגולל על המחלוקות האידאולוגיות הגדולות, והדמוקרטיה המערבית הליברלית והקפיטליסטית עתידה להתקבל מעתה כדגם שלטוני אולטימטיבי שאין לו מתחרים. רעיונותיו של פוקוימה זכו לתהודה עצומה ועוררו שאלות נוקבות: האם נפילת הגוש המזרחי בסוף שנות השמונים ובראשית שנות התשעים של המאה ה-20 מוכיחה את ההיגיון העמוק הטבוע במהלך ההיסטוריה? האם הגיעה האנושות לידי מיצוי המהלך ההיסטורי? האמנם ישנה קבלה גורפת של הרעיונות ה"נכונים", המערביים והקפיטליסטיים, שלאורם צועד העולם? האם בעקבות קבלתם של רעיונות אלה יבוא הקץ על ההיסטוריה המוכרת לנו כזירה של סכסוכים ומאבקים? נראה שלאחר קריסת מגדלי התאומים בניו יורק בספטמבר 2001 ולאחר המשבר הכלכלי בשנים 2009-2008, זוכות שאלות אלה לממד אירוני חדש. … קיראו עוד

קרנבל, קרנבלסקיות

אירוע חברתי ופומבי המלווה בתחפושות, במוזיקה, בתחרויות ובריקודים, שהתפתח בתרבות העממית של ימי הביניים והגיע לשיא פריחתו ברנסנס. האירוע הקרנבלי מבליט יסודות של חופש ופמיליאריות, פנטזיה ודמיון, דיאלוג בין-תרבותי ומחאה פוליטית. מאז המאה ה-17 הקרנבל אינו מזוהה רק עם המחזוריות הפומבית של חיי היומיום; הוא נחגג גם כאירוע פרטי (נשף מסכות) ומאוחר יותר גם כאירוע מילולי, בלובשו צורה של סוגה ספרותית. הרומן הקרנבלי מורכב מיסודות רב-קוליים והטרוגניים המדגימים את החוויה הליבידינלית של חופש ופריצת גבולות אידאולוגיים ואסתטיים נוקשים. מחקריו של תיאורטיקן התרבות מיכאיל באחטין (Bakhtin) הפכו את הקרנבל למונח מרכזי בביקורת התרבות בימינו. … קיראו עוד

רב-תרבותיות

אף שגבולותיו של המונח אינם קלים להגדרה, מקובלת ההנחה כי הוא מציין דיאלוג בין זהויות תרבותיות שונות או בין זהויות אתניות המרכיבות תרבות נתונה. בניגוד לתיאוריות המתמקדות ביחידות לאומיות הומוגניות, ההתבוננות הרב-תרבותית חוצה את גבולות מדינת הלאום ובוחנת את התרבויות השונות החיות בתוכה ומחוצה לה. בניגוד למושג "תרבות", יציר רוחה של הנאורות, המנוסח בלשון יחיד ומציע דגם אוניברסלי ומהותני, הרב-תרבותיות דוברת בלשון רבים. היא מציעה מצבי הטרוגניות וריבוי כחלופה לתרבות הומוגנית, היררכית באופייה ודכאנית בפוליטיקה שלה. השקפת העולם הרב-תרבותית חוקרת כיצד מאבקי כוח והקשרים היסטוריים מַבְנים זהויות מגדריות, מעמדיות, גזעיות ולאומיות. מונחים כגון אחרוּת, שוליות, הבדלים ופוסט-קולוניאליזם משמשים מקור להעצמה ולהתחדשות. מבחינה פוליטית, ההשקפה הרב-תרבותית מבקשת להגן על זכותם של מיעוטים לדבוק בנורמות ובאורחות חיים ייחודיים, תוך בידול אידאולוגי מתרבות הרוב. נשאלת אפוא השאלה: האם הרב-תרבותיות היא תחום מחקר אקדמי או סדר יום פוליטי המכתיב חלוקה מחדש של נכסים חומריים וסמליים? … קיראו עוד

רוק

זרם במוזיקה הפופולרית שלאחר מלחמת העולם השנייה ועד ימינו הכולל מגוון סגנונות. רוק הוא מוצר מובהק של שנות החמישים והשישים של המאה ה-20, שנודעו כימי "תרבות הרוקנרול". רכיביו הבסיסיים הם הבלוז והרית'ם אנד בלוז השחור ומוזיקת הקנטרי הלבנה. הרוק מזוהה לעתים קרובות עם מוזיקה צעירה השייכת לתרבות הנגד ומבטאת מיניות מוחצנת, נון-קונפורמיזם ומחאה פוליטית. יסודות אלה נקלטים ונארזים ב"תעשיית הרוק" – מושג המשקף את שיתוף הפעולה הרווח בין הרוק לתרבות הקפיטליסטית. הפולמוס על הרוק נוגע בין השאר בשאלה באיזה מובן יכול רוק אלטרנטיבי, יצירתי וחתרני להתקיים בתרבות הנוטה להפוך מחאה לסחורה ולדימוי בקו הייצור הגלובלי. … קיראו עוד

ריאליזם מלוכלך

סוגה ספרותית העוסקת בפריטים מקומיים, בניואנסים, בהפרעותיו הקטנות של האדם, באי-הנחת המסתתרת בתוך השפה והמחווה האנושית. גיבורי הז'אנר הם אנשים החיים בצל החלום האמריקאי, בצל האובייקטים של חברת השפע, בצל דעיכת האני והחברתי, במציאות של עלבונות קטנים הנחווים כעובדות זניחות בשוליים. הכינוי "Dirty" (מלוכלך) מתייחס למעמד החברתי-כלכלי הנמוך של הדמויות, אך גם לממד ה"זבל" של חברת השפע הקפיטליסטית, שאחד ממאפייניה הוא כמות הלכלוך הנערמת כתוצר לוואי של הצריכה. בניגוד לריאליזם, המעוניין בתיאור עומק סמלי של חיי אדם, הריאליזם המלוכלך מתמקד בפני השטח של המציאות. השפה אינה מסוגלת עוד לייצג את כאבם של ה"לוזרים" שנפלטו ממעגל האושר הבורגני, והיא מתמקדת בתיאור ביהביוריסטי של התנהגותם. נציגים מובהקים של הזרם הם סופרים כגון ריימונד קארבר וצ'רלס בוקובסקי. … קיראו עוד

ריאליטי, תוכנית מציאות

כינוי לקבוצה של ז'אנרים טלוויזיוניים המציבים אנשים מן השורה במצבים קיצוניים ומלאכותיים. השאיפה לחשיפה "ריאליסטית" הפכה לסממן מרכזי של הטלוויזיה בשנות התשעים של המאה ה-20, והשפעתה מקרינה גם על הקולנוע העלילתי. טלוויזיית המציאות עוסקת ברטוריקה של האמת, כלומר בניסיון לשכנע כי מדובר בתיעוד מלא, לא מצונזר ולא ערוך של חומרים מן החיים. למעשה, מדובר בבדיון מסוג אחר: תיעוד מלודרמטי מכוון שנועד להעצים את תחושת הריגוש של הצופה על-ידי התמקדות בצרכיו המציצניים והסנסציוניים. הז'אנר יוצר היפר-מציאות מסוגננת באמצעות טשטוש הגבולות בין הממשי לדמיוני, בין הדוקומנטרי למתוסרט. יסודות אלה נארזים לתוך תבנית טלוויזיונית בידורית שבמרכזה משחק של הישרדות ותחרות. משחק זה נותן ביטוי לאסתטיקה ניאו-ליברלית המציירת את המציאות כשדה קרב: ניצחון או מוות (הדחה). … קיראו עוד

ריבוי

בתרבות זמננו, הן הריבוי (Multiplicity) והן הריק (Void) זוכים ליוקרה חדשה; למעשה הם שני צדדיו של מטבע אחד. הריבוי מתאפיין באופן חשיבה מולטי-ליניארי, המציע קישוריות פתוחה בין אגפיו. מצב של ריבוי אינו מאפשר לכונן מבנה הנוצר בעקבות מכנה משותף בין חלקיו. הריבוי הוא שיטת חשיבה שאינה חותרת לשעתק את עצמה, אלא עוסקת בתהליכים של בֵינִיות (in-betweeness). היא אינה יוצרת מבנים, אלא מתמקדת בתהליכי היעשוּת (becoming). הריבוי משתלב במצבי אי-קביעות הרווחים בתרבות. מונח מרכזי בפילוסופיה של ז'יל דלז (Deleuze). … קיראו עוד

רייטינג, מִדְרוּג

מידת חשיפתו של הקהל לאמצעי תקשורת אלקטרוניים. בהשאלה, כינוי לתפיסת עולם מסחרית בתחום תקשורת ההמונים; דיון בקשר שבין הפופולרי לאיכותי ובין ה"נמוך" ל"גבוה" בתרבות זמננו. "תרבות הרייטינג" מציינת את רתימתה הטוטלית של הספֵרה הפוליטית, התקשורתית והתעמולתית לעקרון ההצלחה המסחרית. מטאפורה זו משמשת בסיס לפולמוס המתקיים בתרבות בין רעיונות, כסף ואיכות. … קיראו עוד

רלטיביזם אונטולוגי

מונח פילוסופי הטוען שלא קיימת סכמה אונטולוגית אחת המסבירה את היש, אלא ישנן אין-ספור סכמות חלופיות המייצרות מציאות נבדלת. הדברים שאנו נוטים לראות בהם עובדות או אמיתות שהוכחו ניצבים מול לחץ מתמיד של הוכחות נגדיות, העשויות לחולל שינויים. תיאוריה זו, המזוהה עם הפילוסוף האמריקאי וילארד ון אורמן קווין (Quine), מניחה כי הכול תלוי תיאוריה – החל בשיטות לוגיות של חשיבה וכלה במה שמקובל לכנות "עובדות אמפיריות". תמיד קיימת האפשרות שהתפתחות חדשה במדעי הטבע, למשל תיאוריית היחסות או מכניקת הקוונטים, תיצור שינויים יסודיים בסכמות האונטולוגיות שאנו מחזיקים בהן. ההיסטוריה של הרלטיביזם האונטולוגי מתקשרת למגוון השקפות פילוסופיות ומדעיות של העשורים האחרונים, כגון תיאוריית הכאוס, פרגמטיזם ופוסטמודרניזם. … קיראו עוד

רפלקסיביות

בבואה, השתקפות. מערכת הסימון כאובייקט המתייחס לעצמו. הרפלקסיביות היא פעולה ביקורתית הנוהגת בתחומים רחבים של מדעי האדם: סוציולוגיה ביקורתית, פנומנולוגיה, הרמנויטיקה, תיאוריה ביקורתית, סטרוקטורליזם ופוסט-סטרוקטורליזם, תורת המורכבות ועוד. עיקרה של הפעילות הרפלקסיבית: התבוננות ביקורתית על האופן שבו מופק ידע על העולם. העמדה הרפלקסיבית מבקרת שיטות חשיבה פוזיטיביסטיות ודטרמיניסטיות המתמקדות בחשיפה של אמיתות אוניברסליות. התשוקה הרפלקסיבית מתמקדת במורכבויות של העולם הנגלה ובמורכבות של השפות המתארות אותו. היא חוקרת את אופני הייצור הלשוניים, התרבותיים והאידאולוגיים שמכוננים את העולם. כל אינטרפרטציה, תיאוריה או אוצר מילים קונספטואלי חשופים לחקירה הרפלקסיבית שתפקידה להתנגד לשרטוט תמונה סגורה ומוחלטת של המציאות. … קיראו עוד

רקופרציה, קו-אופציה

אישור, הרשאה והטמעה של קוד או של ערך חדש בתוך הסדר הקיים. במשמעות הנהוגה בלימודי הספרות, התרבות והתקשורת, הכוונה היא לאופן שבו טקסט חדש נקלט, נטמע ועובר תהליכי אישור ואימוץ בהתאם למשטר המשמעות הנהוג בתרבות נתונה, וכך הופך לנכס שלה. גם מושגים קרובים כגון קו-אופציה (Co-Option) מדגישים את התביעה, המופנית לטקסט או להתנהגות, לשתף פעולה ולהיבלע בתרבות ההגמונית. … קיראו עוד

שוביניזם, סקסיזם

שוביניזם הוא לאומנות קיצונית שיש בה יסודות של שנאת זרים (קסנופוביה). המילה גזורה משמו של ניקולה שובין (Chauvin), שהיה מחייליו של נפולאון והצטיין בנאמנות עיוורת למנהיגו. המונח מוּחָל על כל עמדה קיצונית, כוחנית ומפלה נגד אינטרסים של קבוצה לאומית, אתנית, דתית או מגדרית. אפשר לדבר על "שוביניזם לאומני", על "שוביניזם גברי" ועוד. סקסיזם הוא עמדה השופטת אדם על-פי מינו. המונח מתייחס בדרך כלל לסקסיזם גברי המניח את עליונותו ה"טבעית" של הגבר על האישה, מתייחס אליה כאל אובייקט מיני ומצדיק יחס מפלה ומדכא כלפיה. … קיראו עוד

שוטטות, פלאנריזם

משוטט עירוני – בצרפתית, Flâneur (מילולית, בטלן). גיבור תרבות בדיוני בעידן הקפיטליסטי. סוג של "בלש" העוסק בציד מבטים, סיפורי חיים ותשוקות מזדמנות. יסוד עולמו של הפלאנר הוא השיטוט הכפייתי, פרי החרדה מפני הישיבה בבית. המשוטט רואה ברחוב, בחלל הציבורי, את ביתו המזדמן. תחנות בהתפתחות המונח: אישיותו ויצירתו של המשורר שארל בודלר (Baudelaire); המשורר גיום אפולינר (Apollinaire), "הפלאנר של שתי הגדות"; "איש ההמון", גיבורו הבדיוני של אדגר אלן פו (Allan Poe); הפופולריזציה של דמות המשוטט בכתביו של ולטר בנימין (Benjamin), שראה בו את איש האינטליגנציה הקונה ומוכר עצמו כסחורה בשוק. גלגול רדיקלי של המשוטט הוא האקטיביסט הסביבתי הפועל באופן פרובוקטיבי במרחב הציבורי ומותח ביקורת על כללים והרגלים מקובלים. המשוטט האקטיביסט משרטט קווים אלטרנטיביים של ספונטניות ותשוקה המוּחלים על המרחב הציבורי. במרחב זה נעים בו-זמנית המשוטט הבורגני, נציגו הביקורתי של המרכז, לצד המשוטט האקטיביסט המבקש לייצג את השוליים המדוכאים בכרך. בתווך, נע המשוטט הבלתי מסומן, "השקוף", דייר הרחוב. הוא מתקיים בטווח שבין אומללות וחמלה מחד, לבין בחירה חופשית והתרסה, מאידך. … קיראו עוד

שוליים (פריפריה) / מרכז

מונחים רווחים בשיח הפוליטי, הפילוסופי, האנתרופולוגי, האורבני, התקשורתי, הפמיניסטי ועוד. המרכז מייצג את מערכת הערכים והאמונות השולטים בחברה. מסגרת זו מטילה את מרותה על כלל החברה ומהווה מקור סמכות שעליו נשען הקונצנזוס ((Shils, 1975. התבנית הבינארית שוליים/מרכז מציינת יחסי היררכיה וכוח, סימון גבולות והגדרות: השוליים הם האחר שעליו אנו מתבוננים במבט מגבוה. לפעולת הסימון נודעת חשיבות רבה ביצירת לגיטימציה וסמכות. השאלות המרכזיות הן: כיצד מגדיר עצמו המרכז, ובאיזה אופן הוא גוזר מתוך כך את קיומו של האחר בקוטב הפריפריאלי, השולי? אילו סוגי שיח מאפיינים את המרכז, ואילו את השוליים? מיהם יצרני התרבות ו"מורשי החתימה" ומיהם הצרכנים הפסיביים, המודרים מתהליכי ייצור התרבות, שקולם אינו נשמע? האם הפריפריה יכולה לייצג אחרות מתוך בחירה ולשמש כאופוזיציה לוחמת מול המרכז? … קיראו עוד

שומקום, לא-מקום

חלל אנונימי, נעדר זהות וניתן לשעתוק, שאינו מייצר מערכת יחסים יציבה וייחודית בין רכיביו. אתר שאין לו "זיכרון" והיסטוריה, אין לו "סיפור" לספרו ליושביו. שומקומות מופיעים הן כאתרים של רווחה ומותרות והן כאתרים של כאב, עוני ומחסור. בתי מלון ומועדוני נופש, קניונים ושדות תעופה הם דוגמאות מן הסוג הראשון. בתי חולים ומחנות פליטים יכולים לשמש דוגמאות לסוג האחר. "אנטי-מקומות" אלה נחווים בממד אקס-טריטוריאלי מובהק. אלה הם "מקומות מעבר" (מחנות מעבר), מנותקים מהקשר היסטורי ותרבותי, הניתנים לניוד תוך שמירה על המבנה האוטרקי והאוטונומי שלהם. … קיראו עוד

שיבוש תרבות

מגמה אקטיביסטית בפוליטיקה של התרבות, המבקשת לשבש את סדר היום החברתי ולמוטט את שלטון הדימויים והמותגים בחברת הראווה והצריכה של הקפיטליזם המאוחר. מול הטרור הכלכלי והנפשי שמפעיל שלטון התאגידים הרב-לאומיים מתגבש שיבוש נגדי, המבקש לשחרר את האדם מן הקונפורמיזם הצרכני שכופים עליו תהליכי הגלובליזציה ולהשיב לו את חירותו הגזולה. משבשי התרבות נוקטים אסטרטגיות שיווק פוליטיות היוצרות היסט: היסט של דימויי ראווה, סביבות, אווירות ואירועים למסלול אחר, המעמיד אותם באור סרקסטי ואירוני. משבשי התרבות חותרים ליצור סחף שישחרר את האדם מן המעגל הכובל של עבודה-בידור. לשם כך הם מפעילים מגוון אמצעים, כגון הצגת אנטי-פרסומת בטלוויזיה המסחרית, הכרזה על יום ללא קניות או על שבוע של כיבוי טלוויזיה, השחתת מודעות של תאגידים, "ארגון מחדש" של סחורות בסופרמרקטים, מעורבות ושליטה במרחב הציבורי, שיבוש מפגשי הפסגה הכלכליים של ה-G-8 ושיבוש הכינוסים של ארגון הסחר העולמי. … קיראו עוד

שם האב

מונח המזוהה עם הפסיכואנליטיקאי ז'ק לאקאן (Lacan). המונח מתאר את כוחם של המסמנים בתוך הסדר הסימבולי של השפה. דמותו החיה של האב במודל האדיפלי של פרויד מוחלפת בדמות סימבולית דומיננטית המתקיימת בתוך השפה: האב הממשי מוחלף ב"שם האב". … קיראו עוד

שעתוק

שכפול מכני של המקור. מונח מפתח בתרבות ימינו המציין את אובדן המקור האותנטי ויצירת אינסוף וריאציות שוות ערך לו התופסות את מקומו. השעתוק הוא פרי עידן המכונה שבא לעולם עם המהפכה התעשייתית. על-פי ולטר בנימין (Benjamin), טכנולוגיית השעתוק הביאה לשינוים מרחיקי לכת באופן שבו אנו תופסים את היחס בין האמנות לבין העולם. על-פי ז'ן בודריאר, השעתוק מייצר משמעות חדשה שבה ההיפר-מלאכותי מתאחה עם ההיפר-אמיתי. בעידן הגלובליזציה מרחב השעתוק – סימנים, שלטים, אייקונים, קניונים, שדות תעופה – עוטף את חיי היומיום. הוא מייצג את קריסתה של ההנחה המטאפיזית בדבר האמת והמקור ואת החלפתה במציאות מכנית משנית, העוסקת בהדמיה ובהכפלה של הממשי במישור הביולוגי (שיבוט) ובמישור הסמלי (שכפול הדימויים). טכנולוגיות כגון צילום וקולנוע, טלוויזיה ומחשב מייצרות אין-ספור העתקים של ה"אמיתי"; הן מטביעות את חותמן על המשתמש ומעצבות את עולמו הסמלי והרגשי. סוגיה זו לובשת צורה רדיקלית בעידן השעתוק הדיגיטלי, המאפשר למשתמש להרכיב ולשעתק טקסטים חזותיים, צליליים ומילוליים על-פי הבנתו. … קיראו עוד

תוכן

(1) מונח מפתח בזירה התרבותית-תקשורתית של ההווה. המונח משקף שיתוף בין פלטפורמות שונות של תקשורת, כגון טלוויזיה, אינטרנט, משחקי מחשב וסלולר, לבין תחומים נבדלים כגון פרסום, חדשות ואקטואליה, תרבות ובידור. מאפייניו הכפולים של התוכן נובעים מן העובדה שמצד אחד התוכן הוא משאב כלכלי בזירה קפיטליסטית הצמאה לסחורות חדשות, ומצד אחר, בתנאים מסוימים, התוכן עשוי להיות נקודת מוצא להתבוננות ביקורתית ואלטרנטיבית. במצב הנוהג הופך לרוב התוכן ל"תוכן שיווקי": היצירה הבדיונית או התיעודית משרתת אינטרסים כלכליים ומפרנסת, באופן ישיר או עקיף, פירמה, תאגיד, ארגון שלטוני, ארגון חברתי וכדומה. במצב זה – בו התוכן הוא סחורה הנמכרת למפרסמים והמיועדת לתמוך במטרות הרווח שלהם – מיטשטש הגבול בין יצירה אוטונומית, הפונה לחירותו של הנמען, לבין מהלך שיווקי ציני, שעניינו יצירת סובייקט צייתן וקונפורמיסטי. (2) במובן מסורתי, המונח קשור לסוגות עילית באמנות ובתרבות. הוא מציין את סך הרעיונות והמשמעויות הגלומים בטקסט. התוכן הוא חלק מן התבנית הבינארית צורה/תוכן. נוצר מתח בין התוכן כמשמעות לבין עיצוב התוכן באמצעים אסתטיים העומדים לרשותו של היוצר. הגדרות אלה נדחקות בימינו אל שולי התרבות בלחץ התביעה הקפיטליסטית להוון כל ערך תרבותי ולהופכו למוצר סחיר בשוק. … קיראו עוד

תיאוריה ביקורתית

התיאוריה הביקורתית מזוהה עם הוגי אסכולת פרנקפורט ועם ממשיכיה הרעיוניים. היא מציגה עמדה משחררת ביחס להתנסויותינו הפוליטיות והאסתטיות. מקס הורקהיימר (Horkhiemer) הוא שטבע לראשונה את המונח, הרואה בכל ידע – מדעי, מוסרי או אסתטי – ביטוי לאינטרסים חברתיים, פוליטיים ותקשורתיים, שאותם אמורה התיאוריה לחשוף. אינטרסים אלה, המקיימים ביניהם יחסים דינמיים של השלמה וניגוד, יכולים להיות מעמדיים, אתניים, גזעיים, לאומיים או מגדריים. הם מופיעים כריבוי פרטיקולרי שאינו ניתן להכלה או לשעתוק אוניברסלי. בכך שונה התיאוריה הביקורתית מתיאוריות אחרות של ביקורת מושגית, למשל התיאוריות הקאנטיאניות, הרואות בערך האוניברסליות עיקרון ביקורתי מכונן. … קיראו עוד

תיירות

תנועה ואינטראקציה של בני אדם ושל שירותים לאורכו ולרוחבו של הגלובוס. תעשייה כלל-עולמית הכוללת תחומים רחבים של תקשורת חברתית כגון פנאי וספורט, קניות וכלכלה, תרבות ואמנות, צילום, אדריכלות וחינוך. כתופעה מודרנית, תיירות ההמונים מבטאת את הניידות החדשה של האדם: התשוקה לגלות ארצות, נופים, תרבויות ואייקונים חדשים המעצבים זהויות. במרכז החוויה התיירותית ניצב הרצון לצרוך את העולם באמצעות "המבט התיירותי" – מבט צילומי המקבע שוני וריבוי בתבניות חוזרות. בניגוד לחוויית הנוודות, המבוססת על סכנה ועל פירוק, התיירות מבוססת על צריכה ועל יציבות בורגנית המשמרת את הקיים. המבט התיירותי צמא למונומנטים ההופכים את העיר המתויירת למקום סטטי וניצחי, שתמיד ניתן לשוב אליו. תיירות ההמון בעידן הגלובלי הופכת את ה"מקומי" וה"אקזוטי" לסחורה מבוקשת המשוכפלת בעולם כולו. … קיראו עוד

תקינות פוליטית

פרקטיקה במאבק נגד הסטנדרטים הרווחים במשטר לשוני מסוים. הניסיון לעצב באמצעות הלשון סדר יום תרבותי חלופי, התומך בקבוצות מיעוט ונלחם נגד קיפוחן בחברה. ההנחה כי השפה וכן הסטריאוטיפים, המסורת, הקניין הספרותי והחדשות המקובלות הם אמצעים בידי הקבוצה השלטת להנחיל את ערכיה ההגמוניים בקרב קבוצות אחרות. התרבות השלטת נוטה להסוות את האינטרסים הכוחניים שלה תחת השמיכה הרחבה של "מצבים אוניברסליים", "טבעיים", מקובלים על הכול, וכך למנוע מקבוצות המיעוט, שאינן מיוצגות במשטר המשמעות שלה, לבוא לידי ביטוי ולהשמיע את קולן. האסטרטגיה של התקינות הפוליטית גורסת כי יש לערער את הבסיס האוניברסלי שעליו מבוססת שליטה זו על-ידי הצעות לשינויים ולתיקונים בשימוש הלשוני. אלה יקרינו על העולם החברתי והפוליטי ויעודדו שינויים מהותיים בתוכו. … קיראו עוד

תרבות

השאלה מהי תרבות מבטאת תשוקה יומרנית, אך בלתי ניתנת לכיבוש, להגדיר את האדם ואת ערכיו. התרבות היא מערכת המורכבת מאמות מידה שיפוטיות, מאמונות, מפרקטיקות חיים ומערכים הנרכשים ומועברים בתהליכי חברות. זהו גוף שיטתי של התנהגות נלמדת המועברת מהורים לילדיהם. התרבות היא סך ההתנסויות האמפיריות והסמליות של האדם: ידע, נהגים, הרגלים, מוסר, אמנות, דת, תקשורת, משפט ועוד. אדם רואה בעצמו חלק מתרבות מסוימת כשהוא נמנה עם קבוצה חברתית שחבריה רואים עצמם שותפים להתנסויות אלה. התרבות היא אפוא צירוף של התנסויות משותפות בחיי היומיום, היוצרות את העולם כאוסף של משמעויות. זוהי שותפות סמלית המתגבשת למערכת של ערכים, נורמות ושיפוטים. … קיראו עוד

תרבות המונים

התרבות כמוצר צריכה המוני, כחלק בלתי נפרד מהגיון הייצור של השוק הקפיטליסטי. מונח המוצג לעתים קרובות כניגוד למונח תרבות גבוהה. תרבות ההמונים ניזונה ממוצרים סטנדרטיים משוכפלים ומתועשים, המופצים בקנה מידה רחב ומספקים מוצרים תקניים, קליטים ומובנים לקהלים גדולים ופסיביים. מוצרים אלה נועדו לשמר קונפורמיזם אידאולוגי ולמנוע עמדה ביקורתית כלפי תהליכים חברתיים ואסתטיים המכוננים את המציאות. … קיראו עוד

תרבות נגד, "סיקסטיז"

(א) שם קיבוצי לתרבות מהפכנית ואלטרנטיבית שפעלה בארצות הברית ובאירופה בשנים 1970-1967. תרבות זו היתה תוצר השילוב האידאולוגי בין תנועות כגון ההיפים וקבוצות של סטודנטים רדיקליים, שהפגינו ביטויי מחאה עזים נגד הממסד הפרוטסטנטי הישן, הקפיטליזם הצרכני, הניכור הטכנולוגי והמיליטריזם; (ב) שם המציין קבוצת אנשים בעלי דעות החורגות מן המקובל, שנשמטו ממעגל החיים הרגילים והתנסו בפרקטיקות אלטרנטיביות כגון חיי קומונה, פסטיבלים מחתרתיים, הוצאת כתבי עת ייחודיים והקמת בתי ספר פתוחים. … קיראו עוד

תשוקה

המילה "תשוקה" מסמנת מכלול של תחושות המשפיעות על האני בצורה קיצונית, לעתים בלתי נשלטת. התשוקה כוללת מרכיבים סותרים של עונג, גאולה וייסורים. זוהי תנועה רבת כוח לעבר האובייקט. תשוקת האהבה, לפי פרויד, היא הצפת האובייקט בליבידו של האני במגמה לסלק את ההדחקות ולהעיר מרבצם את הדחפים החלקיים. התשוקה מוליכה למצבים מנוגדים של השתאות והשראה, אך גם למצבים אובדניים של פירוק ומוות. בתהליך הטיפולי, האנרגיה הליבידינלית של המטופל מושקעת במטפל (תהליך ה"העברה"), ואף זוכה למענה ליבידינלי מצדו ("העברה נגדית"). בפסיכואנליזה הלאקאניאנית התשוקה מוגדרת כ"איווי" בלתי מודע, שאותו חווה האני כלפי דמות האם. האיווי נחווה כגלישה מתמדת לעבר האובייקט, שאיתו לא ניתן ליצור איחוי שלם. התשוקה-האיווי נחווים אפוא כפרצה, כחֶסר, כניסיון בלתי אפשרי למצוא תחליף לאובייקט הנרקיסיסטי. תנועת האיווי היא תמיד לעבר האחר, משום שאנו משתוקקים אל מה שאינו ברשותנו ומשום שאנו מתאווים להתחבר לאובייקט תשוקתו של האחר. בתרבות ימינו בולטת כלכלת התשוקה והיא מופיעה בפרקטיקות מרכזיות כגון פרסומת, מדיה, ספורט, צריכה, פולחן היופי והנעורים ועוד. בתיאוריות חלופיות, התשוקה אינה מזוהה עם חֶסר המכוון אל האובייקט, אלא עם מלאות ויתֵרוּת של הסובייקט. כלכלת תשוקה מעין זו מופיעה בפילוסופיה של שארל פורייה, ארתור שופנהאואר ופרידריך ניטשה, ומאוחר יותר במשנתם של ז'יל דלז ופליקס גואטרי. במובנה זו, התשוקה מזוהה עם הרצון – כוח פנימי הדוחף לעבר דברים ההולמים את נשמתנו. כוח זה מניע את יכולתנו הרוחנית והגופנית ומאפשר לנו להטביע את חותמנו בעולם. … קיראו עוד

תרבות, מחשבה, תקשורת
דוד גורביץ' דן ערב

“אנציקלופדיה של הרעיונות” הינה חיבור אנציקלופדי מקורי וביקורתי על תרבות, מחשבה ותקשורת בנות זמננו; מדריך תיאורטי ושימושי למסע בין תחומי דעת מרכזיים של חיי הרוח והיומיום, הכולל יותר מ-600 ערכים על הרעיונות המעצבים את חיינו. עוד על התרבות

סמן דף זה

×
;